בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


אריזה משפחתית

5 נפשות (בלי החתולה) עוברים 9747 ק"מ (בדיוק!) ממזרח למערב.
2/2007

לשם ובחזרה
שוב בבית. שוב שגרה. כאילו מעולם לא היה ביקור בזק בארץ. כאילו אין הבדל של 24 מעלות לערך בין מה שיש כאן (12-, מרגיש כמו 16-) לעומת החמימות היחסית שבארץ. רק השוקולד-פרה ששוכב בהמוניו בארון, יחד עם תולעי הגומי (פטיש פרטי של בני הבית) והעוגיות של סבתא שעשו לי אמא-של-האוברווייט, מרמזים שהיה איזה קשר עם הארץ באחרונה.
 
אז מה היה לנו שם?
הרבה אוכל. אוכל טוב, אוכל שמרגיש בריא (גם אם הוא לא בדיוק ההמלצה האולטימטיבית של שומרי משקל), וכזה שיש לו טעם. שלא לדבר על מוסד ארוחות הבוקר המופלא, שמאפשר התבטלות טוטאלית על צלחות עם אוכל משובח (לא כולל את קום-איל-פו הבינוניים) ואלכוהול במידה. למה באמריקה אין כאלה, ואם יש, הן כוללות בייקון ונקניקיות מטוגנות, ירחם השם?
 
הרבה חברים - אוי כמה שזה טוב. אוי כמה שנעים להתחיל שיחה בדיוק מהמקום אותו עזבת לפני חצי שנה. כאילו לא היה אוקיינוס וזמן באמצע. אם יש סיבה טובה לחזור לארץ אלה החברים (טוב, נו, וגם המשפחה). ועוד משהו - אני לא מחבבת ילדים. של אחרים, זאת אומרת (ובכנות, ברגעים מסוימים גם לא את שלי). אבל הילדים של החברים שלנו הם... נחמדים. באמת. גם אלה שנולדו לא מזמן ועוד יש להם את הריח הזה של תינוק חדש מהעטיפה, וגם הגדולים יותר שגדלו באופן חינני למדי (אולי בגלל שאלה שמגדלים אותם הם אנשים חביבים עלי). היה נחמד לראות אותם, היה עוד יותר נחמד לחזור הביתה בשקט יחסי.
 
הרבה משפחה - לטוב ולרע. עם הג'ננה שזה מביא אחרי רבע שעה, ועם הידיעה שאלה באמת האנשים שהכי מתגעגעים אליך בעולם. מתי מתרגלים לפרידות האלה?
 
הרבה טיסות - יותר מדי טיסות. כבר מזמן אני לא חובבת טיסות, והפעם תחושת ה"אין לי אויר, תעזבו אותי מלטוס" היתה עזה מכרגיל. דווקא המיניאטורה שיתפה פעולה להפליא, ישנה את רוב הטיסה לארץ וחלק נכבד מהטיסה חזרה. באופן מצער, התינוקות שישבו משני צידי בטיסה לארץ לא ממש הסכימו איתה ולכן זכינו למטר צווחות סטריאופוני שבהחלט הקשה על השינה וגרם לי לפנטז על מעשים קיצוניים ואכזריים במיוחד (בהם אעשה שימוש בכל מיכלי הג'ל והמים שהתירו לי להעלות למטוס וגם בסכין שלא הצליח לחתוך את העוף-מגומי שהוגש בארוחה).
 
הרבה מספרה - אני לא בוטחת בספרים שמספרים שחורות (כי השיער שלהן קשה ועבה יותר), קוריאניות (דק ודליל יותר, תודה ששאלתם) או ישראליות (כולן נראות תמיד כמו שילוב של פארה פוסט, כאילו לא פסו שנות השבעים מהעולם, ומורה למלאכה בקיבוץ בשנות החמישים). אז חזרתי לספר החביב עלי בארץ. שבחביבות, שרף לי את השיער. כך שנאלצתי לבלות יום שלם, במצטבר, על כסא המספרה תוך עלעול בגליונות "לאשה" עתיקים. בילוי חביב, אם כי לא מומלץ כשעומד לרשותך זמן קצוב.
השיער, אגב, עדיין נראה רע גם אחרי שני טיפולים. בפעם הבאה - רק לספר של הקוריאניות.
 
והדירוג הכללי
הכי טוב - לשמוע את המיניאטורה צוהלת וקוראת בשמה של סבתא-רבא שלה כשהן נפגשות (אחרי שלב ההפשרה המתבקש).
הכי גרוע - להפרד מאותה סבתא רבא. כל מחשבה על כך עדיין מדמיעה.
הכי מעצבן - לחזור עם ריח של מסעדה שמרגיש עבש ומצחין (מינה טומיי. לא רק שלמסעדה הזו יש שם תמוה, גם אין בה איוורור).
הכי כייף - לפגוש במפתיע אושיית בלוגים בהתהוות, וגם חברה, שהיה ברור שלא תספיקו להפגש על רקע הבדלי לו"ז קיצוניים.
הכי טעים - אורקה. יבורך ערן שרויטמן, ויבורכו השרצים שלו.
הכי לא טעים - האוכל של אמא שלי. מצד שני, גם זה סוג של געגוע.






 
בינתיים, ביקום מקביל, נשאר הבעל עם שני ילדים. מילא העובדה שהוא טען בתוקף שקל איתם, שכייף איתם, שנורא נחמד להיות איתם בבית ולבלות איתם. ניחא. הייתי סולחת לו על האופטימיות העליזה (והאיומה) הזו. הם באמת ילדים חביבים, בדרך כלל.
אבל העובדה שכל שכן ושכנה דאגו לשלומו, הזמינו אותו לארוחות ערב כאילו היה כלבלב נטוש בחסות תנו-לחיות-לחיות, ושהוא זכה להערצתן של נשים רבות מספור על כך שעמד בפרץ והצליח לשרוד 6 ימים תמימים נטולי אשה ואם - למה אני (אנחנו?) לא זוכות להערכה שכזו? ומה גרוע יותר - טיסה של 17 שעות עם גמדה דעתנית שקוראת לך "אי-מא!" באינטונציה של מאיה בוסקילה או שני ילדים בוגרים יחסית שיכולים לגרבץ איתך בסלון מול הסופרבול?
ברור, לא?
 
 

נכתב על ידי אורזת, 9/2/2007 19:15, בקטגוריות יש לנו ארץ נהדרת, משפחתי וחיות אחרות
28 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-19/2/2007 04:06



18,471
כינוי: אורזת
גיל: 53

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << פברואר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28      

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« הלסבלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±





מקומות בהם היינו ועוד נהיה
הפארקים של המערב
הקרולינות של הדרום
מקסיקו - בחודש הבא!
ניו יורק
עמק השנאנדואה
פלורידה ודיסניוורלד
צפון מערב
קנדה


קוראת
Mezzo Mom
אדווה לוטן
אופה קטנה
אזמרלדה
אמ"ט
אמלש
ג'וליאנה
גנצו
דרורית (וה-33)
הצדקת
הקודמת
חבצלת
חלי
יונת
לי
מאזינה ברקע
מומו
מיכליקה
מיק
נוריקו
נינה
עדי
פוסי
קיטי
קרי וביג
קתרינה הגדולה
רונן
שלומית
שמנת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורזת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורזת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה