ערב תרבות
מה המחשבה הראשונה שתעלה בראשכם כשתדמיינו סופר?
לא יודעת איך זה אצלכם, אבל יש בי מין יראת כבוד מצחיקה כלפי סופרים. מי שיכול לשחק במילה הכתובה, לעצב משפטים, לברוא דמויות וליצור עלילה ממשית שתופסת את העין, הלב ורצוי שגם את הראש, הוא אדם מיוחד בעיני. לסופרים יש יכולת שאין לרוב האנשים, למעט אמנים אחרים - ליצור משהו שעוזב את ידיהם והופך לנחלת הכלל - ולעשות את זה בכלים שלכאורה יש לכולנו ומשמשים אותנו בחיי היום יום. כולנו משתמשים בשפה, ברבדים כאלה ואחרים, אבל לא כולנו יכולים לכתוב ועוד לעשות זאת באופן שימשוך אחרים וידבר אל ליבם.
אני מניחה שמסיבה זו תמיד דמיינתי סופרים כאנשים מעניינים יותר. אולי עמוקים יותר, בעלי ידע או חכמה צפונה שלבני התמותה הרגילים אין.
 
אתמול הלכתי לשמוע את יעל הדיה מדברת על ספרה "תאונות", שתורגם לאנגלית, בבארנס אנד נובל המקומי.
למרות איצטלה אינטלקטואלית דה לה שמעטע, אני מודה שפקדתי ערבי תרבות בתדירות שקרובה לאפס (וגם אז, בעיקר כשלא היה נעים להבריז), ומעולם לא הייתי בהקראת ספר או באירוע דומה לו. לכן גם לא ממש ידעתי למה לצפות.
בפועל, מה שקרה שם היתה התקבצות של הקהילה הישראלית על שלוחותיה המסועפות וטיפוסיה השונים (נושא לפוסט הזוי בפני עצמו) ועוד כמה אמריקאים שלא לגמרי ידעו למה נקלעו, אבל נשארו בשביל הכורסאות העמוקות והחימום הנעים. במקום אחד האמריקאים המנומנמים, צנחה על המושב שלידי אחת מאושיות הקהילה המקומית (בעיקר בעיני עצמה), טיפוס טרחן וקרצייתי באופן בסיסי, ועוד יותר אתמול - כשמבעד לענני כאב ראש ניסיתי להקשיב ליעל הדיה מדברת. היה לא פשוט, אבל בתכל'ס - כנראה שלא הפסדתי הרבה.
 
כשמסכמים את זה בכמה מילים - היה סתמי. נורא סתמי.
היא דברה על עצמה, על תהליך כתיבת הספרים שלה, על החיים שלה ואיך הם משתלבים בעלילת הספרים או מובילים אליהם. לכאורה, נושאים מרתקים, במיוחד לאור העובדה ש"עדן", הספר האחרון שלה, הצליח לגרום לי לכיווץ כואב בבטן כשקראתי אותו.
אבל היא היתה משעממת. טרחנית אפילו. די מייגעת. מעין "פקידת ספרות" נטולת נשמה יתירה. התיאור שלה את תהליך הכתיבה, הספרים המתהווים, הדמויות שמתעוררות לחיים עם הכתיבה, העציב אותי. הוא דמה קצת לאחת העבודות הראשונות שבהן התנסיתי כשהייתי סטודנטית - תיוק של אלפי מסמכים בארכיב של אחת מחברות ההייטק המובילות בארץ. המממ... לזה יש אופציות לימבה כסף בעוד חמש שנים. צריך להכניס את זה לתיק 238 בשורה 5, שנמצאת במעבר 12. נקסט!
לדמות הזו יש חבר חדש שלוקט בבליינד דייט. צריך לגרום לטוויסט בעלילה. מה ניקח? התמוטטות עצבים בשורה 12 או כלב עוין במעבר 5? יאללה, נחיה חיים סוערים. נלך על הכלב. נקסט!
המחשבה עליה מקלידה את חייהן של דמות אחר דמות אחר דמות אחר דמות למארג שבסופו דווקא יש איזה חסד, הוציאה לי את האויר מבועת האמונה שלסופרים יש משהו שלנו, הפלבאים, אין.
 
חזרתי הביתה מאוכזבת, אבל לא לגמרי יודעת ממה. היה בסדר (למעט כאב הראש שחטפתי מהאושיה הטרחנית) אבל... זהו. קסם לא היה שם.
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 23/2/2007 20:16, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי
58 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-6/3/2007 05:30

18,471