הווי ובידור
דרורית התחילה, וכתבה את זה הרבה יותר טוב ממני, אז תתחילו שם. אחרי שתגמרו לקרוא ולהתפעל, תבואו לשמוע כמה פנינות הווי ובידור, שנובעות מהעובדה שאם מסתכלים טוב-טוב לצדדים, לא סופרים את הבעל ואת הילדים הפרטיים שלי, המשפחה הגרעינית שלי מסתכמת ב....2. או יותר נכון - 2 חיים ומיידיים (או חיות ומיידיות), אם לא סופרים את המתים או את מה שמכונה אצלנו במשפחה "בני עיר" (שגרו ברדיוס של 100 ק"מ מהעיירה בפולניה משם כולנו הגענו) ו-"בני דודים", שזה מעין כינוי לכל מיני בני משפחה שמקורם לא ידוע, אבל אנחנו מחבבים באופן כלשהוא (בניגוד לבני המשפחה שעליהם אנחנו נהנים לשוחח עמוקות מאחורי הגב).
כן, מאחורי כל משפחה אשכנזית מסתתר סיעוף סבוך של קשרים, אהבות, שנאות ודרמות גדולות וקטנות. אבל את בני המשפחה עצמה אפשר לספור על אצבעות שתי הידיים, וגם זה במקרה הטוב ביותר ולא כולל אסונות.
 
אבל לא לשם כך נתכנסו. דרורית כותבת על פנזטיה להיות חלק ממשפחה גדולה. הפנטזיה הזו גדלה ותופסת מימדים מיתיים לקראת חגים, בעיקר ראש השנה ופסח, ומצטמצמת בימות שגרה. סדר פסח שכולל, בימים טובים, 6 אנשים, הוא לא סדר. אפילו אמא שלי מתרפקת על זכרונות הסדר של הדוד, שבו כל בני הדודים היו מתרכזים בשולחן הנוער. אם בסדר שלנו היו מסדרים שולחן נוער, הייתי יכולה לשבת שם בעצמי, לגנוב לעצמי את האפיקומן וגם לשיר לעצמי את הקושיות. לא קלים הם חייה של בת יחידה.
 
ולכן, כשנסעתי בגיל 16 למשלחת לקידום יחסי הנוער בין ישראל לגרמניה (האחרת. נניח), אחת הפנטזיות שלי היתה להתארח אצל משפחה גרמנית חמה (?) ועליזה (?!). וזה עוד לפני שלל בדיחות השואה המתבקשות. אז נראה לי ששירת יודלים תוך כדי הטחת כוסות בירה של שלושה ליטר בארוחת הערב, היו מספקות לי את הפנטזיה. עוד לא ידעתי כלום על הדמוגרפיה השלילית ששולתתתת באירופה, ועל כך שרוב המשפחות שם לא מתחזקות 2.7 ילדים וכלב, אלא בקושי כלב, ולפעמים לידו גם ילד.
מלמלתי לוועדה המסדרת את רצונותי, והם רשמו לפניהם, הנהנו בחזרה ואחרי שבועיים שידכו לי את טטיאנה.
טטיאנה יכול להיות שם של אחת משתי בחורות - שחקנית בסרט פורנו או הודפת כדור ברזל. לא נורא, חשבתי לעצמי. גם לשחקניות פורנו יש משפחה אוהבת. ועל הודפות כדור ברזל בכלל אין מה לדבר - בטוח שמאחוריהן יש חמולה חמה ומעודדת. וכך יצאתי לי, שמחה ועולצת, לעבר גרמניה (האחרת. נניח), ולעבר טטיאנה.
 
וביציאה מהטרמינל, בלונדינית וזוהרת היא ניצבה, במלוא 16 וחצי שנותיה. טטיאנה. לקח בערך חצי שעה להבין ש:
א. היא לא הודפת כדור ברזל, אבל אם מישהו היה מציע לה כיכוב בסרט פורנו-רך, היא לא היתה מסרבת.
ב. אני לחלוטין לא מעניינת אותה
ג. מה שכן מעניין אותה היא העובדה שהחבר שלה, שלשונו היתה קשורה לשלה בקשר גורדי, גם הוא חלק מהמשלחת.
ג. יש לה אבא. וזהו. היתה לה גם אמא, פעם, אבל קורותיה לא ברורים ולמעשה היא גם לא מתעניינת.
אחרי כמה שעות הבנתי שהועדה המסדרת, בתבונתה כי רבה, סידרה אותי במשפחת-המָראָה שלי: אבא ובת, במקום אמא ובת. כמה מקסים.
 
בזמן שכל חברי המשלחת תיירו עם המשפחות המארחות שלהם ברחבי גרמניה (האחרת. נניח), השיקו כוסות בירה זו לזו ואכלו ברייטוורשט או משהו שומני אחר, אני וזה שהתארח אצל החבר שלה עשינו קולות של שטיח, כשהם התמזמזו בעוז בחדר ליד.
את האבא, תודה לאל, לא ראינו כמעט.
אחרי שבוע טטיאנה הודיעה בצער מזויף שהיא צריכה לנסוע להרים ל"החלמה" (ממחלת מין מדבקת? עד אז שמעתי את המושג הזה רק אצל הדור של הסבים שלי) והיא משלחת אותי לביתה של חברה אחרת למשלחת - אוטֶה. התקדמנו! פה כבר היתה משפחה שלמה! חוץ מאוטה ואבא שלה היה גם כלב ואפילו ארנב! לו רק היינו יכולים להשקות את הארנב בבירה, נראה לי שהיינו יכולים לעשות שם סדר משפחתי כהלכתו.
 

---

נדמה לי שאז הבנתי שאת פנטזיות המשפחה הגדולה והחמה אי אפשר ללקט בביקורים מזדמנים. אם רוצים משפחה כזו - מייצרים אותה. בדיוק כמו שלומדים לעשות קובֶה, גם אם בטעם קצת אשכנזי, אפשר ליצר חמולה באותו טעם.
אם המשפחה שאליה נישאים היא במקרה אשכנזית ולכן לא בדיוק מעלה בחזקה את מספר המשתתפים בסדר, מגדילים את המשפחה באמצעות התרבות טבעית ומאמצים כמה חברים טובים שהופכים למשפחה. אם קרובי המשפחה שלכם מסרבים להנפיק בני דודים לילדים, משכנעים את החברים באותות ובמופתים ללדת במקביל ומקבלים בני דודים מן המוכן (ועוד כאלה שאת ההורים שלהם אנחנו ממש אוהבים).
 
ואם רוצים להרחיב את המעגל עוד יותר ישנה הרשת. תודה לטים ברנרס לי.
חלק מהחברות הטובות ביותר שלי באו מהרשת.
חלק מהאנשים שקרובים ללבי יותר מהאחרים התנחלו שם בוירטואליה. חלקם הפך למציאותי וחלקם לא, אבל זה לא משנה את מידת הקירבה.
עם חלק מאלה שהכרתי בהתחלה רק ממרחק הכתיבה, אפילו התחתנתי. דווקא יצא בסדר (אם הוא ירשה אולי עוד אספר על זה פעם).
 
אני מניחה שבלעדי הרשת לא רק שהייתי מפסידה כמה אנשים חכמים, מרתקים, מצחיקים ואהובים, הייתי נאלצת - אללי - לקושש בדלי שיחה עם אמהות בגינה או בגן. אולי עוד הייתי פוגשת שם בטעות איזו טטיאנה, על ה-0.8 ילד שלה. ברוך שנתן לי מקלדת.
 
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 2/3/2007 06:13, בקטגוריות על עצמי לספר ידעתי
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-7/3/2007 20:11

18,472