feel good movie

 

 

זה אכן אדיוטי כמו שזה נראה, ו-כן, זה הומאז' מופלא לגיחוך שבשנות השמונים. הקליפ הפיקטיבי הזה נראה כמו סלט של דוראן דוראן, שפנדאו בלט וניק קרשאו עם קצת תבליני וואם! מפוזרים מעל ונגיעות של א-הא.

 

הסרט Music&Lyrics (לא יודעת אם הגיע לארץ, ואם יגיע בטח יתורגם ל"בית ספר למלחינים מתחילים" או "ליריקה, זה כל הסיפור" או משהו מגוחך אחר) הוא סרט שנועד מיסודו להיות קומדיה רומנטית במשקל נוצה. בן פוגש בת, בן חושב שבת מטורללת, בן מכיר את הבת, בן מתאהב בבת, תקלות וקשיים בדרך ואיחוד בן ובת על רקע כותרות הסרט ומוסיקה סכרינית. שטאנץ כמו ששטאנץ צריך להיות, בלי שום חריגה ימינה ושמאלה. אבל בניגוד לסרטים אחרים מהז'אנר הוא לא ממש מוצלח.

 

במקצה החיוכים והשנינות הוא נגרר מאחור, מתאמץ בעליות ולא ממש סוחב. למרות שהדאחקה החוזרת על הזמר העתיק ומעריצותיו העתיקות עוד יותר (פגישת מחזור של כיתת 87' - נא לא לצחוק על קשישים!) לא רעה, היא ממצה את עצמה אחרי סצינה ורבע, ושאר הרמיזות לג'ורג' מייקל וחבר מרעיו (כן, כן, נא לא לצחוק על קשישים!) מצחיקות בקושי. בתחרות הכימיה בין השחקנים הראשיים הוא משחק בליגה למקומות עבודה - יו גרנט מעולם לא נראה מקומט ופאתטי יותר (גם כשהוא מנסה לצחוק על עצמו, וכבר אמרנו - לא לצחוק על קשישים!) ודרו בארימור, מצטערת, היא לא מוצלחת בתפקיד רומנטי ראשי. מקסימום החברה המאגניבה של הגיבורה. בקיצור, לא מחזיק מים. בוודאי לא יכול להכלל ברשימת ה-feel good movie האולטימטיבית (שמחייבת טקסט שנון ובלתי מנג'ס, גיבורים שניתן להזדהות איתם או לפחות לשאוף להיות כמותם או במקומם, ו...מוסיקה. המון מוסיקה טובה. סרט אייטיז שאין לו פסקול הולם לא יוכל להמריא לעולם). 

 

אבל, למרות הכל ועל אף הכל, זו יומית חביבה. בעיקר בגלל שניצולי שנות השמונים העליזות (כל מי שהחזיקה בארון שלושה זוגות חותלות ויותר - שתקום! כל מי שאפסן שלל חולצות וז'קטים עם כריות בכתפיים - שיקום!) יזהו שם את עצמם, לא תמיד באופן מחמיא, אבל לבטח עם שבב צחוק של הזדהות ומבוכה הדדית.

 

בקיצור, תעזבו את הסרט. לכו ישר למקור -

לא, אנחנו לא נראים מפגרים בכלל על הסירה המצ'וקמת הזו כשאנחנו רודפים אחרי יצורה כלשהיא, מרוחה בצבע.

 

הו, החצאיות של זמרות הליווי (והירכיים!). כמה גדולה היא הזוועה!

 

חליפות. במדבר. לפחות זה יותר הגיוני מהמילים...

---

ואחרי יום של feel good לסוגיו, חיכה לי בתיבת הדואר אימייל חביב מחברה שבה בדיוק התפנתה עבודת חלומותי.

תודה. לא תודה (מאד מנומס מצידם להגיב בכלל).

נכון שהסיכוי היה פחות מאפס, ושכמוני יש עוד עשרות אלפים שפונים, אבל תחושת ה"הו, אתם לא אוהבים אותי? לא רוצים אותי?" כה מעליבה.

הלך על ה-feel good. שיט.

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 6/3/2007 20:16, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי
27 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-11/3/2007 20:30

18,471