איפה, איפה, איפה (לעזאזל) העוגה?

מכירים את החלום הזה שבו אתם הולכים ברחוב/מגיעים למשרד/פותחים את הדלת במסיבה ו..מגלים שאתם עירומים? את הפחד הנורא שהחלום הזה מעורר?
יש שטוענים שזו הדרך הבסיסית ביותר בה מתבטאת חרדה אנושית. הרשו לי לגחך רגע ולהציג בפניכם את חלום הבלהות הנורא בעולם: לילד שלכם יש יום הולדת, העוגה מוכנה, השקיות ערוכות ו...אף אחד לא מגיע. או גרוע מזה - מגיעים שני ילדים (כדי שיהיה אפשר להעביר את הסיפור הנורא הלאה).
כן, זה גרוע יותר מאשר מסיבת יום ההולדת שלכם שאליה האורחים לא מגיעים. זה הילד שלכם, בשר מבשרכם ואתם (והוא) מגלים בדרך הכי איומה בעולם שהוא לא אהוב. תודו שזו סיבה מצוינת להתעורר שטופת זיעה באמצע הלילה.  
 
הרשו לי למנות בפניכם עוד כמה סיבות להתעורר בבעתה באמצע הלילה - או לא להרדם, אם זו האופציה הזמינה:
1. המחשבה על מסיבת יום הולדת בבית קטנטן (מכוסה בנוצה, שלא יעשה שום דבר שאני רוצה) ומלא שטיחים בהירים וכעורים.
2. העובדה שהילד הפרטי שלכם רוצה דווקא עוגת פוטבול, דקה ורבע אחרי שנגמרה עונת הפוטבול ולכן אין שום פריט פוטבול בחנויות (ואפשר למצוא את הקישוטים שהוא רצה רק באתרי אינטרנט עלומים מוויסקונסין).
3. כמות אישורי ההגעה (RSVP) שמגיעים לתיבת דואר הזבל שלכם, בעיקר בגלל שהכתובת שממנה הם נשלחים כתובה ביפאנית מדוברת או קוריאנית (לא) מדוברת - שכן כאן בניכר מקובל לאשרר הגעה גם למסיבות יום הולדת ולא רק לחתונות.
4. אישור ההגעה המתעכב מהחבר הכי טוב של הילד, שגורם לנו להתקשר ולגלות שהטלפון לא מחובר ואימייל בירור שנשלח אליהם נענה בתגובה שהם בעצם חזרו לקוריאה כבר לפני שלושה שבועות, בהשקט ובבטחה. ואנחנו תוהים - מה מוזר יותר, החיים הנזילים באמריקה או הילד שלנו שלא מודע או מספר שהחבר הכי טוב שלו נסע ועדיין מחכה שהוא יחזור ליום ההולדת...
5. הסיפור שסופר לנו ארוכות על ידי מכרים שרצו להרים את הילד שלהם על כסא בחגיגת יום ההולדת בגן והתבקשו בנימוס שלא להרים אותו כי "אנחנו מלמדים את הילדים לשמור על כבודו של הריהוט"... מה שאומר שאין לנו מושג ירוק על איך מתנהלות כאן חגיגות יומולדת.
6. ההחלטה לעבור לשעון קיץ דווקא בלילה שלפני יום ההולדת, שינוי שמבטיח טעויות בשעת ההגעה או חיסורים מוחלטים מקהל החוגגים. דווקא עכשיו, למען השם? למה לא בעוד שבוע?!
אימייל באמריקאית מדוברת ובתפוצת נאטו, בזו הלשון - "חברים יקרים, אנחנו מוקסמים מהעובדה שאתם מתעתדים להצטרף אלינו במסיבת יום ההולדת של בננו השאטני. שימו לב לשינוי בשעון הקיץ, ואל תשכחו לעדכן את השעונים כך שלא תפסידו את הכייף" - אמור לפתור את זה. אבל מה אם לא?
7. העובדה שערב לפני יום ההולדת אני עמלה על העוגה, כבקשתו, והידיים שלי (והמטבח, האויר, ובאופן כללי העולם) מתכסות בספריי צבע מאכל ירוק-דשא חינני, בעוד שהעוגה מקבלת מראה עקרוני של חולצת טיי-דיי ולאו דווקא של מגרש פוטבול. אישית, מעולם לא דמיתי יותר לשרק (כולל הזעם הקדוש). רק שמישהו יזכיר לי בדיוק איפה תוקעים את העמודים של ה-field goal?  
 
ואחרי שהתגברנו על כל אלה, בשמונה בערב לפני יום ההולדת, הוא כבר במיטה והוא מודאג (מאיפה יצא לי ילד מודאג?): "ומה אם יבוא ילד שלא אוהב באולינג? הוא בטח יהיה נורא עצוב". "אין ילדים שלא אוהבים באולינג" אני משקרת לו במצח נחושה. "כולם נורא שמחים לבוא". הוא צונח כמו אבן לשינה. אבל אני נשארת ערה. ומה אם הם בכלל לא יבואו? לא, לא, עדיף שלא לחשוב על זה. בערך כמו על פילים לבנים. לא חושבים על פילים לבנים ולא על אורחים שלא מגיעים ליום הולדת. לא חושבים. זה לא פיל לבן פה בפינה, במקרה? אולי נזמין גם אותו?  
 
עכשיו אפשר לצחוק, שלא לומר לגרגר בהנאה על זרי הדפנה ההוריים, אבל לפני חמש שעות לא הייתם רוצים להיות בקרבתי.  
 
בוקר יום ההולדת
מירוץ מטורף אחרי לילה ללא שינה.
- לארגן בלונים
- להביא כיבוד להורים (בכל זאת, יש לנו גנים פולניים) רק כדי לגלות שבעצם אסור להכניס לשם כיבוד פרטי.
- לקחת את העוגה, הנרות, הסכין, שקיות ההפתעה. אולי בעצם נדחוף גם ביצות קינדר לשקיות? יאללה. שיהנו.
- אז צריך לפתוח את השקיות, להכניס, לסגור מחדש. יש.
- להלביש את הילדים. שוב הוא התארך? למה עכשיו ולמה דווקא עם המכנסיים האלה?  
 
סוף הסיפור
היה שמח. כמו שרק עיני שוקולד ענקיות בפרצוף קטן, מנומש וחסר שתי שיניים עליונות, יכולות להראות שמחה.
האורחים הגיעו. כולם. וגם ההורים, ומסתבר שהם אפילו נחמדים.
הבנות לא נלחמו זו בזו, כמו שחששתי מסיפורי תלאות של חברות.
הילדים ידעו לשחק באולינג כמו גדולים. נראה שהם די נהנו מהעסק.
הבלונדיני שיחק את תפקיד האח המפרגן והאוהב בצורה מושלמת, בעיקר בהתחשב בעובדה שמערכת היחסים של הבנים מושתת על עקרון הענישה ההדדית שגורס - "אם אתה לא תהיה נחמד אלי ו/או לא תעשה מה שאני אומר לך ו/או סתם תזיז את האויר שלידי אני לא אזמין אותך ליום ההולדת שלי ו/או לא אמנה אותך להיות העוזר שלי ביום ההולדת (יהא תפקידו העלום של העוזר אשר יהא). המיניאטורה ניסתה לסמלץ כדור באולינג ולשגר את עצמה במורד המסלול, לחרדת הקהל.
גם הבעל אמר שהיה טוב. עוד אתמול בלילה הוא טען בתוקף שיהיה טוב. כמובן שכמעט חטף ממני מכות, אבל אני מניחה שהוא סולח. יודע צדיק נפש בהמתו כשמדובר בימי ההולדת של הילדים שלה. 
והעוגה? העוגה יצאה טעימה, כנראה. את המראה שלה תשפטו בעצמכם.  
 

---

עכשיו אני מרימה רגליים, מלקטת את שלל הנוירוזות והסטרט שלי בחזרה לחיקי עד לקיץ - אז צפויים שני ימי ההולדת הבאים.

אפשר לישון עכשיו?

 (וגם לחלי יש מה לומר על חגיגות ימי הולדת, והזכות ההורית להשקיע (ולדאוג...) בהתאמה).

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 11/3/2007 22:14, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות, רק באמריקה
57 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של יושב בתי הקפה ב-21/3/2007 22:29

18,471