בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


אריזה משפחתית

5 נפשות (בלי החתולה) עוברים 9747 ק"מ (בדיוק!) ממזרח למערב.
3/2007

על היופי
לנורה אפרון יש ספר חדש, שנקרא - I feel bad about my neck. הוא לא מבריק, ולפעמים קצת טרחני, אבל יש בו כמה קטעים שנוגעים ברגשות הפחות פוטוגניים (בכל מובן של המילה) שלנו. כלומר, של נשים. בקטע שעל שמו נקרא הספר, היא כותבת:

 

"According to my dermatologist, the neck starts to go at 43, and that's that. You can put makeup on your face and concealer under your eyes and dye your hair. You can shoot collagen and Botox and Restylene into your wrinkles and creases, but short of surgery, there's not a damn thing you can do about your neck. The neck is a dead giveaway. Our faces are lies and our necks are the truth. You have to cut open a redwood tree to see how old it is, but you wouldn't have to if it had a neck".
 




אז זה הצוואר. יופי. יש עוד 8 שנים למאנייק. ומה עם היתר?
היתר הולך בדרך כל בשר, משמע בגיל 35 הקווים מתחילים להעמיק במצח, העיגולים השחורים מתחת לעיניים מכהים, והגוף - אפעס - מאבד גם את נקודות היתרון התרומיות שעוד היו לו. יש לי חברה מופלאה שנראית מצוין. היא טוענת שהציצים שלה נפלו בגיל 15 ומאז אין לה ממה להתאכזב. מצד שני, גם היא התחילה להתמרק במייק אפ לעבודה, אחרי שנים של הסתפקות בליפ גלוס לעת מצוא. כך שלך תדע אם להאמין לתיאוריה או למעשה.
 
אני לא בחורה יפה במיוחד ולא יכולה להתהדר במראה מסובב ראשים. לא כשהייתי בת 16 וגם לא היום. עם זה אני עוד יכולה לחיות, אבל עם הסדקים שמתחילים לבצבץ במעלה השפתיים (וקיבינימאט, אני אפילו לא מעשנת, כך שממש אין את מי או מה להאשים חוץ מהגנטיקה) אני לא מוכנה לחיות. אחרי מחקר מעמיק - שמונע באנרגיות של היסטריה מתפתחת - אודות קולגן, בוטוקס, רטינול A ושאר שטויות אויליות שתעשיית היופי מזינה בהן ואני בולעת בשקיקה, המסקנה ברורה: אני צריכה פילינג כימי, פילינג ביולוגי, פילינג קריסטל (פילינג אטומי, אם יש כזה בשוק), סרום לילה ויום, ועל כל זה למרוח קרם לחות. אה, כן, אני צריכה גם חשבון בנק בגודל הצוואה של אנה ניקול סמית' בשביל זה. זה בהחלט אדיוטי כמו שזה נשמע, ובכל זאת - משכנע להחריד ולוחץ הישר על בלוטות הפחד, שלא ממש סובלות מהזדקנות מואצת.
אבל בינתיים במקום מלחמה כוללת, נלך על קרבות בלימה.  ובעברית - קונסילר. לא, אין לי מושג מה הוא אמור לעשות עבורי, אבל זה מה שכולם אומרים, גם נורה.
 
וכך אני מוצאת את עצמי בצהרי יום שמשי ואביבי מול גבר שחור בגובה מטר תשעים וברוחב מטר ועשרה, העונה לשם קרלוס וכנראה מתפקד בשגרה כמקלען הראשי של כנופיה מאיימת. איך הגעתי לשם? חברות המליצו על איפור של MAC, ואם באותו רחוב בו החנות של MAC שוכנת לבטח נמצאת גם חנות קוסמטיקה אחרת, למה שלא ננסה גם אותה. אני יושבת על הכסא מול קרלוס - יודעת שאין לי מושג מה הוא עומד למרוח לי על הפנים, אבל לאור היקף הקיבורות שלו אני לא מתכוונת להתנגד, ומחכה למוצא פיו. הוא מסתכל עלי במבט שתקני וחשדן, בוחן את הנקבוביות לעומק במבט עקום ופוסק - קונסילר.
זה השלב שבו אני מנסה נואשות להחניק את הצחוק - כי כשהמטר תשעים ו-200 קילו של קרלוס מלווים בסאונד, מדובר בפלצֶט האולטימטיבי, שגם זמרת אופרה היתה שואפת אליו. ואז אני שמה לב גם לתנועות המעודנות המרפרפות במברשת שיער (טבעי - קרלוס אמר, ואני מאמינה) על פני, כאילו היה טינקרבל הקטנה. אח, קרלוס קרלוס, איך מגנגסטר מפחיד הפכת לנסיכת דיסני...
 
זה, כמובן, לא עוזר לבטחון העצמי שלי שכן:
א. הקמטים נראים הרבה יותר עמוקים כרגע
ב. אין לי מושג על מה הוא מדבר, ומבחינתי הוא יכול למכור כליות פילים מעובדות לאבקה דקיקה, ואני אאמין שזה יהפוך אותי לצעירה בעשר שנים
ג. גם כשלא ברור איזה תפקיד הוא משחק ב"היפה והחיה" קרלוס מפחיד למדי.
 
התוצאה היא שאחרי כחצי שעה בה הוא מדגים על הפנים שלי סוגים שונים של מוצרי קוסמטיקה עלומים, שעד עכשיו אין לי מושג מה עושים בהם, ואני מהנהנת בהתלהבות בכל פעם מחדש, כי אין לי שום יכולת לדעת איזה שפופרת מניבה את המראה הכי פחות פלסטי ואת המגע הכי פחות מגעיל על העור (ליותר מזה אני באמת לא מצפה), אני יוצאת ובחיקי שקית קטנטונת עם שתי שפופרות חשודות למדי, שאין לי מושג מה עושים איתן בבית, למעט העובדה שמורחים אותן על הפנים. במברשת שיער טבעי, כמובן.
 
בדרך הביתה אני תוהה - למה אנחנו עושות את זה לעצמנו? זה מתחבר, כמובן, לפוסט המצוין של שרה בנושא. מה מוביל אותנו להתייפות, לכאוב כל קמט ולשנוא כל שערה לבנה? זה בשבילם או בשבילנו? ואם זה בשבילנו - למה אנחנו לא יכולות לקבל את השינויים בגוף כתהליך טבעי, מקביל למשל לתבונה שאנחנו רוכשות במשך השנים. או שבכל מה שקשור למראה חיצוני התבונה הנרכשת נעצרת על הסף ולא מצליחה לחדור אלינו (או רק לחלקנו)?

נכתב על ידי אורזת, 14/3/2007 03:25, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי, על עצמי לספר ידעתי
104 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של לי ב-17/3/2007 11:41



18,471
כינוי: אורזת
גיל: 53

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << מרץ 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« הלסבלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±





מקומות בהם היינו ועוד נהיה
הפארקים של המערב
הקרולינות של הדרום
מקסיקו - בחודש הבא!
ניו יורק
עמק השנאנדואה
פלורידה ודיסניוורלד
צפון מערב
קנדה


קוראת
Mezzo Mom
אדווה לוטן
אופה קטנה
אזמרלדה
אמ"ט
אמלש
ג'וליאנה
גנצו
דרורית (וה-33)
הצדקת
הקודמת
חבצלת
חלי
יונת
לי
מאזינה ברקע
מומו
מיכליקה
מיק
נוריקו
נינה
עדי
פוסי
קיטי
קרי וביג
קתרינה הגדולה
רונן
שלומית
שמנת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורזת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורזת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה