שבועות ומפלצות ירוקות

פעם, בלימודי התואר השני, פקדתי אוניברסיטה שמחייבת לימודי יהדות (שלוש נקודות למנחשים נכונה). הבחירה שלי בין הקורסים היתה אוטומטית - זה שאין בו חובת נוכחות, זה שהבחינות בו אמריקאיות, וזה שהשאלות לבחינה  שלו מסתובבות בקרב הסטודנטים כבר כמה שנים. ככה נפלתי על שניים - מועדי ישראל ודיני אישות. איכשהוא, מבין השניים, דווקא במועדי ישראל שיחקתי אותה עם ציון מפואר. כל זה לא הכין אותי לעוצמת ה"יום טוב שני של גלויות" שחוגגים כאן. תרשמו לי פסח פעמיים, ראש השנה כפול on the rocks ואפילו שבועות, המוזנח שבין החגים, מוכפל לכדי שני ימי חופש (לא כולל ערב חג).

אבל בגן היהודי של כבוד הרב הבלונדיני מגדילים עשות, ומגשרים בין הדאבל-שבועות לבין החג שבא בסוף-סוף השבוע הזה, memorial day (שנחגג, כראוי ליום זכרון, בסיילים אימתניים), באמא של כל הגשרים. התוצאה היא ילד שעתיד לשבת בבית כשבוע, אמא על סף חרפון ואח גדול שמקנא קשות בחופש של הצעיר ממנו. אז היום זכה השאטני ליום חופש שלא מן המניין, בעוד חבריו עמלים על הצגת סוף השנה בבית הספר, והטף ואני שמנו פעמינו לראות את שרק 3. אח, איזו נחת.  

 

נכון שאין סרט שישווה להנאה הצרופה משרק 1, ובכל זאת - השלישי עדיף על השני, ומייצר צחוקים לא רעים בכלל. בלי לשתול פה ספוילרים, השילוב של חתרנות אנטי-אנדרסנית במפגיע, חזרה כאובה לבית הספר התיכון (מה נהיה, כולם סבלו בתיכון? גם הגיקים שתסרטו את שרק? בעצם, במיוחד הגיקים שתסרטו את שרק, לא?), חבורת נסיכות שנעה בין פאקציות מתקדמת לבין עצבנות רצחנית, ועניינים עמוקים - ככל שמפלצת ירוקה ומפליצה יכולה להיות עמוקה - של הורות, וקבלו שעה וחצי של הנאה נטו. לא כזו שמחשבה תבונית או תהיה קיומית נותרות אחריה. לגמרי לא. אבל בתור מרענן משפחתי ליום לוהט, זה בדיוק במקום.

איך סיכמה את זה המיניאטורה (שנגררת אחרי אחיה ולכן רואה בדרך כלל סרטים שממש לא מתאימים לגילה)? "היה שרק! היה כייף!" (זה נחשב משפט, נכון?).  

---

ובהקשר אחר לגמרי - נכון שריצה של שניים וחצי מייל במהירות ממוצע של 6.3 מייל לשעה זה מכובד? ספרו את זה לשרירים הכואבים שלי, שמולם על מסך הטלויזיה מצחקקת רייצ'ל ריי, סוג של קציצה מרתה סטיוארטית, ומבשלת מאכלים שמכילים בעיקר שומן מוקשה, כולסטרול מסוגים שונים, סוכרים מעובדים וקמח לבן. וכשממש נחה עליה הרוח היא גם מוזגת לה איזו מרגריטה רעננה. אלוהים, אחרי מייל וקצת בא לקפוץ, לפרוץ את מסך הטלויזיה ולשתות לה את כל הקנקן.

(נדמה לי, אבל אני לא בטוחה, שאני מתחילה להתמכר לחדר הכושר הזה. או שאולי זו רק אימת פתיחת העונה בבריכה שנותנת אותותיה).

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 25/5/2007 22:54, בקטגוריות נעים, על עצמי לספר ידעתי
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של קתרינה ב-31/5/2007 18:48

18,471