מים

וַיֹּאמֶר אֱלֹהִים, יְהִי רָקִיעַ בְּתוֹךְ הַמָּיִם, וִיהִי מַבְדִּיל, בֵּין מַיִם לָמָיִם.  ז וַיַּעַשׂ אֱלֹהִים, אֶת-הָרָקִיעַ, וַיַּבְדֵּל בֵּין הַמַּיִם אֲשֶׁר מִתַּחַת לָרָקִיעַ, וּבֵין הַמַּיִם אֲשֶׁר מֵעַל לָרָקִיעַ; וַיְהִי-כֵן.  ח וַיִּקְרָא אֱלֹהִים לָרָקִיעַ, שָׁמָיִם; וַיְהִי-עֶרֶב וַיְהִי-בֹקֶר, יוֹם שֵׁנִי. 

זה לא היה יום שני, אלא דווקא ראשון, וזה היה אמצעו של סוף שבוע ארוך שבו נחגג כאן יום הזכרון (כן, המילה "נחגג" מתאימה, במפתיע, כי את יום הזכרון המקומי מציינים כאן בסיילים ובטיולים. גם בסופר מברך הכרוז ב"יום זכרון שמח"). יצאנו למלא מצוות יום הזכרון האמריקאי כהלכתה, וארזנו את טפנו, את שכנינו ואת קולקציית מוצרי הקמפינג שהבעל קנה בשכרון חושים טוטאלי ברגע שנודעה לו אפשרות היציאה לטבע, ויצאנו לטבע הכי קרוב למקום מגורינו, מקום שבו יש הרבה מים וגם לא מעט שמיים. 
 
ומהמים והשמיים היה לנו המון. ולפעמים הם גם קצת התבלבלו והתערבבו בחזרה.
היה מפרץ, והיו סירות, והיתה שחיה שהביאה תלתלים רטובים לראשים של הילדים וחיוך מאיר בעיניים, והיה גם קאנו שבו שטנו קלות (באמת קלות, זו עבודה הרבה פחות קשה ממה שחשבתי), ועוד שחיה, ועוד שיטוט קצר על החוף עם צדפים. והיתה גם בריכה.
בריכות אמריקאית הן דבר ביזארי במקצת - הן נפתחות במאי, ביום הזכרון, ונסגרות בספטמבר, בלייבור דיי. יש בהן כללים נוקשים וחמורים - אסור להכניס מצופים או ילדים עם מצופים, אבל מותר לצפות את אותם ילדים עמוקות בחליפות הצלה שמשוות להם מראה של דחליל ולא ממש מאפשרות להם לזוז. אם יש בהן מגלשות מותר לגלוש בהן, אבל לא עם משקפת שחיה. למה? ככה.
אבל מעבר לכללי המצופים הנוקשים עד חנק, יש כלל אחר חשוב הרבה יותר - לא נכנסים לבריכה כשיש סופת רעמים. בהתחלה זה נשמע ביזארי, במיוחד למי שרגיל בסופות רעמים באמצע החורף, ולרחובות דרום תל אביב טובעים במים, כך שהקשר בינן לבין בריכות לא לגמרי ברור. אבל מסתבר שפה זה לא כל כך פשוט. מזג האויר כאן לא לגמרי הבין שאנחנו בחצי הכדור הצפוני ובקיץ הוא נוטה להתנהג כאילו אנחנו חיים פונקט על קו המשווה. בכל ערב נתון יכול להתחיל פה מופע רעמים וברקים מרהיב, בין אם מדובר באפריל או באוגוסט. זה הופך את האיזור לירוק מאד, אבל גם לרטוב מאד. סופות רעמים בקיץ מביאות איתן גם ברקים - ואפילו המח שלי, שעשה מאמץ עילאי להדחיק כל פיסת שיעור פיזיקה שעבר לידו אי פעם, זוכר שהשילוב של מים וחשמל הוא אפעס, לא בריא במיוחד. לכן, כשיש סופות רעמים - הבריכות נסגרות. נקודה.
 
וכך מצאנו את עצמנו, ואת הטף, מובהלים החוצה מהבריכה בדיוק כשהחלה סופת הרעמים הגדולה.
מזל שיצאנו, כי גם את המאהל שלנו היה צריך לשפצר - להדק יתדות ועיגונים של האוהלים, להעביר את כל הציוד מתחת לברזנט הגדול שנמתח מעל המאהל, לכנס את כל הילדים באוהל אחד ולשעשע אותם בזמן שבחוץ הכל הפך לבוץ והרעמים הבעיתו אותם.
עניין של שעתיים, סיר של פסטה שהתמלא במי גשם לצורכי בישול, והסערה חלפה. בדיוק כמו שהחלה. המים והשמים נפרדו מחדש, האוהלים שרדו היטב את המבול, ולנו היתה עוד חוויה לרשום בזכרון. 
 

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 29/5/2007 23:35
29 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
תגובה אחרונה של אורזת ב-3/6/2007 18:58

18,471