בריכת שחיה
אחד הדברים היותר טובים בקומפלקס שאנחנו גרים בו הוא בריכת השחיה. היא חדשה, מצוחצחת ומדוגמת, כוללת כמה וכמה בריכות - לרבות אחת עם זרמים שהיא מוי מוי כייף, ובעיקר - פתיחות מחשבתית לעובדה שהמשכשכים בה רוצים להנות ולא רק לציין וי ליד כל חוקי הבריכה, ולכן מתאפשרים בה השגעונות הבאים:
- מצופי יד (!) - כן, כן, אל יקל הדבר בעיניכם, בחלק גדול מהבריכות כאן מצופי יד אסורים באיסור מוחלט, ורק שריונות ציפה שמכסים את הילד מקדימה ומאחורה ומשווים לו מראה של צב נינג'ה בפוטנציה (או סתם צב על הגב, כשהוא ממש סובל), מאושרים לשימוש. התוצאה היא ילדים שלא מצליחים להזיז את עצמם במים מילימטר ובאופן כללי נראים אומללים להפליא.
- משחקי מים (אותו כנ"ל. חלק מהבריכות כאן אוסרות עליהם כי הם מאד מאד מסוכנים. כדור ים, למשל, הוא סכנת נפשות, המסוגל לתת מכה במצח שתכאיב לפחות רבע שניה).
- ילדים קטנים יכולים להכנס לבריכת הגדולים (כן, אותו כנ"ל. ילדים קטנים מסוכנים מאד לבריאות הגדולים ולשלומם הנפשי).
- אוכל - אפשר להביא אוכל לבריכה. וזו כבר ממש פריצת דרך חוצת גבולות בעולם השחיה כאן.
כל אלה הופכים את השהיה בבריכה לנעימה מאד, במיוחד כשיש בחוץ 37 מעלות ו-9000 אחוזי לחות, כמקובל כאן בעונת הקיץ; ואנחנו משתדלים להחתים שם כרטיס מדי יום (למעט סופות רעמים וגשמים מזדמנים).

ככה זה נראה כשהעם לא שם. בעצם, גם כשהעם כן שם.
לפני הצבא נסעתי לטייל בקניה. אחד הדברים היותר יפים שם היתה הנהירה של החיות עם שעת השקיעה אל בורות המים (המעופשים) וההתנהלות החברתית שלהם - איך ראשונים מגיעים אוכלי העשב, ומצליחים להסתדר אחד עם השני לא רע, כשהזברות מפנות מקום לג'ירפות שצריכות להתאמץ מאד ולפשק רגליים כאילו היו מדריכות פילאטיס רק כדי להגיע למים, והגנו - חיות אוויליות שכמותם - מלחכים מים בהבעה מטומטמת. אחריהם מגיעים הצבועים ושאר הטורפים המשניים, וכולם (חוץ מהגנו, שהם באמת מטומטמים) עושים להם כבוד וזזים הצידה, וכשהאריות והצ'יטות מגיעים אפשר רק לנסות דמיין את החרדה של שאר החיות לאור המירוץ המרשים שלהן לצדדים (חוץ מהגנו, שנטרפים בהמוניהם).
אותו דבר בבור המים השכונתי שלנו.
ראשונות מגיעות אוכלות העשב - התיכוניסטיות - שממש לא אכפת להן להצלות מתחת לחור באוזון. הן באות מדוגמות, עם אצעדות וצמידים משקשקים, מאופרות למשעי ובביקיני תוצרת PacSun וחלילה לא מאולד נייבי. הן באות בחבורות, לפעמים עם מבט של גנו בעיניים ולפעמים עם מבט קצת יותר תבוני. מציצות לצדדים, מסתכלות אם יש זכר ראוי שכדאי להתחנחן בפניו, ואם לא - הן מצחקקות, מתחברות לפרקים, מתפרקות מהחבורות, טובלות חצי אצבע במים ומשאירות את רוב הגוף לצליה.
אחריהן מגיעות הבנות הצעירות יותר - שמסתכלות בעיקר על התיכוניסטיות, ומנסות לחקות אותן. להן עוד אין כסף לביקיני השווה ממש, או שההורים לא מרשים, ולכן הן בעיקר מקנאות ומחשבות את דמי הכיס כדי לראות מתי יוכלו לקנות כזה.
בשעה קצת יותר מאוחרת מגיעות המשפחות. בד"כ מדובר באמא עמוסה בתיקים ונטולת כמות מספקת של ידיים, שמנסה לתמרן בין תיק, ציוד שחיה, קרם הגנה, מגבות, אוכל וכמה ילדים. האמהות צונחות על המושב ומייחלות לכך שהילדים יעסיקו את עצמם. לרוב הם מצליחים בזה, אלא שבאופן מצער הם זקוקים להשגחה. ואז עולה על פני האמהות מבט הסבל האולטימטיבי הכרוך בכניסה למים. הנערות הצעירות מסתכלות לרוב בסוג של רחמים, אלא אם מדובר באמא הפרטית שלהן, ואז הרחמים הופכים לזעזוע של ממש.
המצילות הן טורפות האלפא של הבריכה - הן משנעות את עצמן בבגדי ים אדומים זעירים, משל היו פאמלה אנדרסון ב-bay watch, אל מול עיניהן המעריצות של התיכוניסטיות והשוטמות של האמהות. בתווך שבין לבין הן המלכות הלא מעורערות של הבריכה. ואם מישהו לא יודע את זה, הן שורקות במשרוקית האדומה והקטנה שצמודה לבגד הים האדום והקטן.
מסביב, האמהות, בוחנות את הסביבה במבט חשדן - למי יש ביקיני ולמי שלם? מי מעזה להראות טוב בביקיני? מי מגדלת טיירים חדשים? הכל רשום בגוף. האבות, כשהם שם, אדישים יותר. לכרס, למידת האופנתיות של בגדי הים, אולי גם לאמהות.
קצת מוזר לחיות בבועה שבה רואים את פניך בבוקר, כשאת נטולת איפור ובמראה הסחבה הביתית, רועה את הצאן לכיוון ה-school bus; מאוחר יותר, ביציאה לעבודה במראה מדוגם (טוב, נו. אלה שאכן יוצאות לעבודה); בערב עם שמלה שחורה קטנה ועקבים, ובבריכה - כשכל אות וסימן לחיים שעברו על הגוף שלך בולט וזועק למרחקים. אי אפשר להסתיר כאן דבר. האינטימיות חודרנית הרבה יותר מבכל מקום אחר. אלה אותם אנשים, אותם גופות, אותם קווי אופי, שבהם נתקלים כל יום. כל היום.
אבל אם להסתכל על הצד החיובי של העסק, הידיעה שהשילוב של בריכה, סנדביצ'ים ועייפות מבטיח רוטינת ערב קצרה במיוחד וצמצום משמעותי של זמן ההשכבה וה"אמא, בואי!", בהחלט מחפה על חשיפת סימני המתיחה לעיני כל.
שמור בטל
נכתב על ידי
אורזת, 13/7/2007 22:08
, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד, רק באמריקה
הוסף תגובה
הצג תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-20/7/2007 17:37