(רגע של שמחה, ואחריו הפנים מרצינות על סף בכי)

אבל איך הפיה תדע שהשן שלי נפלה אם אני לא אשים אותה מתחת לכרית שלי?

אה, היא תחכה שתעשה קקי ותחפש בו.

די, אמא, אוף! נכון שאת הפיה ואת תשימי לי מתנה מתחת לכרית?

אני? מה פתאום?! (במבט מיתמם)

את אמרת לי, כשלשאטני נפלה שן, שאת שמת לו את החוברת של סופרמן מתחת לכרית.

(אללי, זה היה לפני שלוש שנים. איזה עוולות נוספות הילד זוכר?)

לא, סתם עבדתי עליך. הפיה באה אלינו הביתה ונתנה לי את החוברת. אני רק שמתי אותה מתחת לכרית.

אז מה יהיה אם הפיה לא תדע לבוא אלינו הביתה?

היא תדע. פיות יודעות כאלה דברים.

אבל איך היא תדע? אני בלעתי את השן! היא לא תדע!

היא תדע, היא תדע. הן באמת יודעות כאלה דברים.

אבל נכון שזאת בעצם את?

לא, ממש לא.

ואם היא תבוא כשאני אשן? איך היא תדע שצריך לתת לי מתנה אם לא שמתי את השן מתחת לכרית?

היא תדע, פיות יודעות כאלה דברים.

וחוץ מזה (מתערב האב בשיחה), אתה יכול לכתוב לה מכתב ולשים אותו מתחת לכרית במקום את השן (ובכלל, מכתב אפשר לסרוק, שיניים לא).

ואם הפיה יודעת רק עברית ולא אנגלית, איך היא תבין מה אני כותב לה?

תצייר לה גם ציור, שהיא בטוח תבין.

טוב, בסדר.

...

אבל אמא, נכון שזו את?