פולניות מבסוטות בסתר

ספרון ההדרכה שמחלקים לפולניה עם לידתה (מה זאת אומרת איך יודעים מי היא פולניה? פולניה היא מי שנולדה לאם פולניה, וכשיצאה לאויר העולם כבר שיגרה מבט חמוץ וסיננה בבכי תינוקי - "אני אבכה לי כאן בחושך. רק תחזירו אותי חזרה"), אחד המשפטים הראשונים שמצויינים הוא שאסור, בשום פנים ואופן, גם לא תחת איומים, עינויים (ולחלופין - יחס הולם עד נאות, בואכה פינוקים) להיות מבסוטה.

מרירות, עצבים, קוועץ' כללי ומבט אומר סבל, משל נשאת על גבך את סבל העולם (או לפחות שלוש מכונות כביסה לקיפול, 5 ילדים לארוחת ערב, הפקת יום הולדת וצורך להחזיר כוס סוכר לשכנה) יתקבלו בברכה ויחשבו כהתנהגות הולמת לפי כללי הנימוס הפולניים. הנאה בסיסית מהחיים - נייט.

באופן כללי הסבל פוטוגני יותר. הרבה יותר נעים להסתכל על מישהו שסובל, למדוד את מצבנו המשופר, ולנוד לו בצער תוך המהום "כן, זה נורא. באמת נורא. כמה חבל, חבל, חבל". שמחת חיים מצטלמת הרבה פחות טוב. ראיתם פעם שדרן חדשות פונה לזוגתו בחיוך מאוזן לאוזן וצוהל: "אכן תמונות מלבבות"? לא. הסבל הוא אייטם.

גם בבלוגיה.

תהומות יגון וצער, או סתם דכדוך זמני, מעניינים יותר ומזככים יותר מהנאת חיים פשוטה.

הם גם יוצרים כר פורה לכתיבה. הרבה יותר קל לכתוב על הגעגוע והקושי מאשר על ההווה המבסוט מעצמו.

 

ובכל זאת, ולמרות הכל, הפולניה (הזו) מחייכת בסתר.

כי הלימודים הם כל מה שרציתי ויותר ממנו. כי מעניין לי, כי מתחילה להסתמן דרך מחקרית שאולי אוכל להשתלב בה, והיא מרתקת. כי המנחה שלי נחמדה להפליא, ודואגת לקשר אותי עם אנשים, להכיר, לתווך. כי היציאה מהבית מעוררת אותי לחיים.

כי הילדים הם... מקסימים. כן, אני אובייקטיבית דה-לה-שמאטע, אבל הם באמת כאלה. גם כשהם נורא נורא מעצבנים (טוב, אולי לא תמיד. רוב הזמן. חלק. חלק גדול? חלק. נסגור על לפעמים).

 

כי הלוואין היום, ובניגוד לשנה שעברה בה עוד לא ממש התערינו בשטח, השנה הילדים הפנימו את רוח החג עד אין קץ, סחבו אותנו לפאמפקין פאטץ' (ובעברית - שדה גדול של דלעות, נטול חן מיוחד, אבל מלא כתום שסוחף אותך לחיוך), הקפיצו אותנו על ערימות של קש (האם רביצה על תבן במבט מבועת שמא המיניאטורה תחליט לקפוץ מגובה של שני מטר, ושני ילדים שמתעקשים לזרוק זה - וגם עליך - שפע של קש, יכולים להחשב כבילוי זוגי במתבן?) ולקינוח הכריחו אותי לגלף את הדלעות שלהם בתבניות שהם ביקשו. ואפילו יצא לי באטמן מפואר מקליפת הדלעת. אם הסנאים לא היו מתפרעים ומחסלים את הדלעת (ובתוך כך הופכים את באטמן לסוג של טרומפלדור (או טרומפלבט)) היו גם תמונות חינניות.

 

במקום תמונות, קבלו אתר חגיגי וביזארי כאחד.

 

---

בינתיים נמצאה תמונה אחת של הדלעת, קבלו את המנוחה במחיאות כפיים סוערות:

 

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 31/10/2007 20:37, בקטגוריות על עצמי לספר ידעתי
54 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קתרינה ב-6/11/2007 14:05

גברים ממאדים נשים מהטריילר

תסתכלו ותגידו לי אתם - אחרי שרואים את הטריילר הזה, לא מתחשק לרוץ ולראות את הסרט? וחשוב מזה - מבינים בדיוק מה יהיו כיווני העלילה?

 

עכשיו לכו תסבירו את זה לבעל, שבהה במושב לידי בטריילר, הסתובב ואמר - "יופי, אבל על מה הסרט?".

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 3/10/2007 01:41, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי
29 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מרי ג'יין ב-30/10/2007 09:09

18,471