בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


אריזה משפחתית

5 נפשות (בלי החתולה) עוברים 9747 ק"מ (בדיוק!) ממזרח למערב.
9/2007

מה יש לי?

הכל בגלל דרורית. בגלל דרורית, בגלל יום ממש לא מוצלח ובגלל שאני במעמקיו של שיעור משעמם להחריד. בגללה אתם לא מקבלים פוסט תמונות, ריחות וטעמים של צ'רלסטון, אה-לה חלף עם הרוח, אלא את רשימת המצאי הפרטית והלא מחייבת שלי:  

מה יש לי באוטו? (לא רק דיסקים)
דיסקים -
מיקה
רפי
גידי גוב בלילה גוב (שניים שלושה דיסקים)
יהודית רביץ החדש
ביטלס (נדמה לי שסרג'נט פפר, אבל מי זוכר? אני מצליחה לתמרן רק בין מיקה לרפי, לתביעות הילדים)
זרעים של מסטיק (המקורי) 

מה עוד? שלושה בקבוקי מים, שני בוסטרים, כסא תינוק אחד. שני זוגות משקפי שמש לילדים, שלושה כובעים. ספר מפות של האיזור (לא, אין לי GPS ואני גאה בזה!), קופון הנחה לשטיפת רכב (באמת, הגיע הזמן), rush hour אלקטרוני, 2 בקבוקי דיאט קולה ואחד של תה קר (חם), עטים, צבעים, אישור חניה לרכב לגן ולאוניברסיטה, עגלה בבגאז'.  

מה יש לי כרגע במקרר
דיאט קולה
חלב אורגני
מיץ תפוזים. הרבה מיץ תפוזים.
שניצלים מאתמול
פסטה
קוטג'
sour cream כתחליף לגבינה לבנה
כמה יוגורטים
זיתים
מלפפונים
עגבניות
גזר
פטריות
קטשופ
רטבים לבשר, חרדל
ביצים
גבינה צהובה, גבינת עזים, גאודה, בייבי בל, פילדלפיה
סלמי
בירה
יין
פריזר מלא בבייגלים ובשר טחון.  
 
מה יש לי ליד המיטה
מערכת מיני
עגילים
שרשרת
ציורים של הבנים (במגירה)
ספרים: הלקסיקון של החיים - רוביק רוזנטל
Charleston - ג'ון ג'ייקס
The Bastard of Istanbul - אפיק שפק
Interaction Design
הקטלוג של איקאה, 2008
שלומי שבן - עיר  
 
מה יש לי על המתלה בחדר השינה אין לי מתלה. יש כסא. על הכסא יש בלגן. המון המון בגדים מבולגנים. גם מקופלים ונקיים שרק צריכים עוד צעד וחצי להגיע לארון.  
 
מה יש לי בתיק לפטופ ומטען
ארנק
ליפ גלוס
מברשת
מסקרה
מפתחות לבית ולאוטו
יומן. מנייר
סלולרי
ניירת של האוניברסיטה
פתק מהסינים של הניקוי-יבש
מסטיקים
פסק זמן
דיאט קולה  
 
מה יש לי כרגע בגוף
רעב, עייפות, עיניים טרוטות, לב מכווץ ודואב, רגל חצי רדומה.
 
מה יש לי כרגע בראש
האוטו שדפקתי בחניה
המיניאטורה וקשיי ההסתגלות שלה לגן
שתי הרצאות שצריך להעביר
שתי עבודות שצריך לכתוב
כמה תרגילים שצריך להכין
שיעור משעמם שמסתובב כמו זמזום של יתוש
מיילים שצריך לענות להם
שנות טובות שצריך להשיב להן
טלפון לבעלבית בעניין התנור
טלפון לאוניברסיטה בעניין המלגה
למלא טפסים למלגה. להבין את הטפסים למלגה.  
 
נכון שזה לא ממש מעניין?

נכתב על ידי אורזת, 19/9/2007 00:06, בקטגוריות על עצמי לספר ידעתי
49 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מרי ג'יין ב-9/10/2007 09:04


ראש השנה (2)
כולם כותבים פוסטים של ראש השנה, שולחים אימיילים של ברכות, ומתישים את כרטיסי החיוג. ואני תוהה - ישיבה בשיעור באוניברסיטה וקריאת מילות שירי ראש השנה בשירונט, נחשבת דרך ראויה לחגוג? התחלתי לכתוב פוסט ראש השנה, ואז גיליתי שאת הכל כבר אמרתי לפני שנה. הו, כמה לא מקורי מצידי.


אז הפעם על הדרמות שמאחורי האוכל - כבר מזמן סגרנו שאת ראש השנה עושים ביחד, ארבע משפחות של חברים, שכנים. גם החדשים שרק לפני חודש הגיעו.

מה שלא סגרנו היו פרטיו המדויקים של התפריט. לשם כך נקבעה מועצת מלחמה דחופה ליום א' בערב. שכן תבשילים שיוכנו בערב בחג חזקה שהמצרכים עבורם ירכשו כמה ימים קודם. הרי אפילו בשביל מלפפונים נורמליים צריך לנסוע כאן 10 ק"מ.

מועצת המלחמה כללה את האיטלקיה, הכורדית, הפולניה (אני! אני פולניה גאה!), בעלה של הפולניה, השאנטית ואחיה של השאנטית שבא לבקר מהארץ.

ואז התחילו הקרבות - אצל האיטלקיה אוכלים בראש השנה פסטה בראגו ואגרסטו. הכורדית נחרדה - "פסטה בראש השנה?! השתגעתם??". זה לא מספיק חגיגי! מבחינתה, שאנחנו נאכל את הפסטה והיא תביא לה בשר מהבית.

בעלה של הפולניה שמע את המילה "בשר" וניצת - מתוך כוונה מלאה ללבות את המדורה הוא הציע לעשות מנגל. מבחינתו, כל יום הוא סיבה למנגל, ובחג הנפנוף כפול ומכופל. הפולניה נחרדה - "מנגל בראש השנה?! כשלכולם יש ריח של שמפו ובגדים חגיגיים, אתה תשב לשולחן עם המכנסים הקרועים שאיתם אתה ממנגל?!". התמרון ההרפתקני נגמר ב"על גופתי" החלטי ממני ובזניחתו של המנגל לאנחות. הוא ממשיך להאנח עד עכשיו. בינתיים, המשיך קרב הבלימה הכורדי-איטלקי: "אז מה, נאכל אוכל של חתונות? עוף מכובס ותפוחי אדמה צהובים זוהרים כמו בצבא?" שיוועה השמיימה האיטלקיה, והכורדית סיננה: "כן! וגם סלט תירס עם גמבה".

היה ברור שנדרשת התערבות של האו"ם, והשאנטית לקחה על עצמה בהכנעה את התפקיד - "בטטות! אני אכין בטטות!". המילה בטטות השכיחה לרגע את המהומה. כולן הסתכלו זו על זו והמהמו בערגה "הו, לביבות הבטטה של אורנה ואלה. הו!". אחרי רגע התעשתו - "זה בכלל קשור לחנוכה. לא לעניין. לא, לא תהיה פסטה בחג!" חזרה הכורדית לנושא השיחה העיקרי. "אבל ראגו! זה חגיגי! ולפעמים אוכלים עם זה רוסטביף", מלמלה בייאוש האיטלקיה.

הפסקת האש הזמנית, בחסות השאנטית, הגיעה לכלל שלום עולמי ברגע שהוזכר הרוסטביף. כל ישראל אחים, וכולם אוהבים רוסטביף. הכורדית קיבלה את שלה בכך שמונתה למנהלת תחום הברכות וענייני החג, האיטלקיה קיבלה את הקינוח, השאנטית על הבטטות (מזל שאחיה פה, אחרת איך היא היתה סוחבת איתה 8 קילו של בטטות מהחנות של הקוריאנים?).

ובראש השנה, בראש השנה, נחתה במטבח מפלצת קטנה. הינוקא, פילֶה בן 6 ומשהו פאונדים, שכל הבוקר עסקתי בחישובי צליה ואפיה שלו (18 דקות לחצי קילו, ועוד 18 דקות ספייר, מביא אותנו לשעתיים וחצי בתנור, מה שאומר שצריך להתחיל לטפל בו כבר בארבע וחצי), ובסופו של ערב יהפוך לרוסטביף האלמותי שישמור על שלמות העם והמולדת.  

ואם זה לא יהיה טעים, מקסימום נאכל פסטה ונשמע שירי חג מקרוסלה...   

 

שנה טובה.

 


עדכון פוסט חג:

האיטלקיה השפיטה אותנו בסידור השולחן, הכורדית ואני שיתפנו פעולה (תחת מחאה!) בשפצור המפיות, הסכו"ם, הצלחות ששנוררו משני בתים שונים והפראנזים על הכוסות, ובסופו של דבר זה נראה מאמם בתכלית.

 

 



 

אוכל? היה כמובן הרבה יותר מדי. הרוסטביף היה מעולה (מחמאות לבעל), העוף הממולא (היו שניים! שלא יחסר חלילה) היה מופתי, הירקות היו משובחים ולפחמימות אף אחד לא הגיע.

 

הכורדית ניצחה במירוץ לברכות וכך מילאנו אחר כל מצוות החג, גם אלה שאנחנו לא מכירים באופן אישי; הילדים היו חגיגיים, החולצות נותרו לבנות לפחות לחמש דקות ובאופן כללי אפשר לסכם את האירוע כמוצלח להפליא, שלא לומר בין עדתי, בין תחומי ובין קיבתי להפליא.

 



על שאר אירועי החג - בפוסט הבא, הלוואי אמן.

נכתב על ידי אורזת, 12/9/2007 22:11, בקטגוריות רק באמריקה
65 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-19/9/2007 14:24


ריאליטי ביתי
המיניאטורה (שנתיים וצ'ופצ'יק) סוגרת שבוע ראשון בגן. קשה לה.
קשה גם לנו.
 
אני לוקחת אותה מהגן, והיא מדווחת -
"לא בכיתי היום בגן"
- איזה יופי!
"לא בכיתי. צעקתי!"
- מה צעקת?
"צעקתי "אמא! אמא!"".
 
 

נכתב על ידי אורזת, 7/9/2007 23:53, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
39 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-28/11/2007 20:08



הדף הבא
דפים: 1  2  

החודש הקודם (8/2007)  החודש הבא (10/2007)  
18,471
כינוי: אורזת
גיל: 53

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << ספטמבר 2007 >> 
א ב ג ד ה ו ש
            1
2 3 4 5 6 7 8
9 10 11 12 13 14 15
16 17 18 19 20 21 22
23 24 25 26 27 28 29
30            

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« הלסבלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±





מקומות בהם היינו ועוד נהיה
הפארקים של המערב
הקרולינות של הדרום
מקסיקו - בחודש הבא!
ניו יורק
עמק השנאנדואה
פלורידה ודיסניוורלד
צפון מערב
קנדה


קוראת
Mezzo Mom
אדווה לוטן
אופה קטנה
אזמרלדה
אמ"ט
אמלש
ג'וליאנה
גנצו
דרורית (וה-33)
הצדקת
הקודמת
חבצלת
חלי
יונת
לי
מאזינה ברקע
מומו
מיכליקה
מיק
נוריקו
נינה
עדי
פוסי
קיטי
קרי וביג
קתרינה הגדולה
רונן
שלומית
שמנת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורזת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורזת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה