7/2008
תיבת פנדורה
אחת ה'כל-ישרא-היה-שווה-רק-בשביל-להכיר-אותה', או בכינויה הידוע נינה, העבירה אליי את הכבוד לספר על הפחדים שלי.
לקח לי זמן לפזר את האדמומיות מהלחיים (עדיין יש סימנים) ולהתחיל לחשוב עליהם באמת.
ברגע הראשון חשבתי: אין לי פחדים. נכון שאני לא נרדמת כל זמן שיש ג'וק בחדר, אבל אני גם לא קופצת על כיסא וצורחת אלא תופסת נעל תורנית ומוחצת אותו אל מותו. נכון גם שאני לא רגועה בסביבת כלב מאיים ולא מקרבת ידיים, רגליים וכל איבר אפשרי אחר אל פה של בעל חיים כלשהו, כולל נמלה. עוד נכון שאני חרדה מעטלפים. יש לידינו עץ פיקוס שרוחש עכברים מעופפים בשעות הלילה הקיצי, ואני מסוגלת לא לצאת כשמאוחר או להקיף את הבית בסיבוב ענק רק כדי לא לככב בסרט אימה שבו העטלף מסתבך בשיער קורבנו.
אבל זה נקרא פחד? זה משהו שיכול להתחרות עם יד של רוח רפאים שמתנופפת מתוך האסלה? ברור שלא.
ואז, ואז פתאום חשבתי על כל השדים שלי, ופתאום הבנתי שהם הרבה יותר גרועים מהמפלצות האחרות. לא ייאמן איזו תיבת פנדורה נפתחה לי כשחשבתי ברצינות על הדברים שמהם אני מפחדת.
אני לא מפחדת שלא אמצא אהבה ולא אתחתן, אבל אני לגמרי מבועתת מכך שאהיה האחרונה מה"חבר'ה" שזה יקרה לה.
אני רועדת מהמחשבה שאולי יש לי עוד הרבה זמן להיות לבד.
אני חרדה מלהישאר שמנה לתמיד.
אני חוששת שאף פעם לא ארגיש משוחרר, חופשי וטוב עם הגוף שלי.
אני דואגת שהמחזור הדפוק והקריזיונרי שלי יפריע לי כשארצה ילדים.
אני מבוהלת שיקרה משהו רע לאבא שלי.
אני לא רגועה בקשר לעתיד המקצועי והפיננסי.
אני אחוזת אימה מהאפשרות שהשנה הזאת גם היא תעבור אצלי בלי התקדמות אמיתית בשום תחום.
ויש עוד לא מעט דברים שמהם אני מבועתת, יראה, מאויימת, או במילה אחרת: מפחדת.
וכשיש שדים כאלה, תאמינו לי, עדיף לפחד מרוחות רפאים בשירותים.
ואתם, יקיריי, לבנדר, נועה, אדם פשוט וחרצית (אז מה אם צריך להעביר רק לשלושה? יש לי פרוטקציה.) - תשמחו אותי פחד אם תואילו להענות לקריאה ולספר לי, לנו, על הפחדים שלכם.
יומולדת.
אני חושבת שהיום הצלחתי לפענח את המטרה האמיתית של חגיגת יום הולדת: לפעמים מרגישים כל כך עצובים מהעובדה שעברה עוד שנה, עד שפרחים ועוגות ומתנות ואהבה מהאנשים הקרובים הופכים להיות נחוצים במיוחד.
מקווה שהשנה שנפתחת לי עכשיו תהיה טובה יותר מזו שנסגרת.
קחי נשימה
מילים: רחל שפירא
קחי נשימה, אולי השנה
תהיה לך עונה מוצלחת
מה שניסית ומה שעשית
ממך אי אפשר לקחת
את יכולה לתת לזמן
לפעול לטובתך.
קחי נשימה, אויר ואור טובים לך
את מוכנה לפגוש את רצונך
קחי נשימה, אם זה מה שדרוש לך עכשיו
ואולי תתבהרי קצת לעצמך.
מישהו אחר
עיקר ההנאה שלי ממנו היא הנאה גופנית, וגם היא נדירה. יש לי תועלת מוראלית גדולה כי הוא מעריץ לא קטן, יש גם תועלת נפשית קטנה שנקראת "אני לא לבד", ותועלת אינטלקטואלית-בידורית מזערית, כשאנחנו מנהלים שיחה שבה הוא סוף סוף לא מספר רק על עצמו.
אבל רוב הזמן, רוב הזמן אני פשוט מחכה שיבוא מישהו אחר.
או מדמיינת שהוא מישהו אחר.
ולמרות שעיקר ההנאה שלי ממנו היא גופנית, אני מרגישה חנק בדרכי הנשימה כשאני מקבלת ממנו SMS בנוסח "אני מחכה ללילה הבא שנישן יחד" או "אני רוצה להיות איתך קרוב קרוב". ומשפטים כמו "לא הצלחתי להרדם, אז דמיינתי שאנחנו יחד ו..." מביאים אותי ללאוּת גדולה ולחוסר אונים.
אני לא סובלת איתו, אבל גם לא מרגישה שטוב לי.
לפעמים נדמה לי שבכל הנוגע אליו אני שתי יעלי. אחת משועממת, מעוצבנת ומוטרדת קלות ביום יום; ואחת רכה ומתפנקת, כמעט נמסה ברגעים אינטימיים. והיעלי הראשונה, המשועממת והלגמרי-לא-אוהבת, שומרת את היעלי השניה באיזו פינה נסתרת, כאילו שיש לה בכלל זכות קיום (ואין לה, אבל זה כבר נושא אחר לגמרי).
ולמה צריך לתעות בכל כך הרבה שבילים עד שמוצאים את השביל הנכון?
יהיה טוב.
שריטה וחיוך
שלושתנו במטבח, אבא, אמא, יעלי.
אני מעלה קופסה גדולה לארון, לא נזהרת מהדלת שלו. ופתאום שריטה ארוכה ואדומה מתחת המרפק.
אמא שאלה אם אני רוצה נשיקה על השריטה,
אבא הציע להביא לי פלסטר,
ואני עמדתי שם עם פרצוף של קצת אאוץ' והמון חיוך.
איזה כיף זה להיות שוב בת ארבע, לשתיים וחצי דקות.
הדף הקודם הדף הבא
דפים: 1 2 3 4 5 6 7 8