א. משעשע לפעמים לגלות שהבלוגרים מהדור החדש, הנובו-בלוגרים, אק"א חברינו מ'רשימות' שמעבר לכביש - נדרשים מדי פעם לנושאים שנטחנו עד דק בבלוגי ישרא השונים ובקהילות הבלוגים ברחבי הסייברספייס זה מכבר. למשל, ריקי כהן, תוהה שם היום בפליאה רבה על המחשבות שעלו בראשה לגבי עד כמה הבלוגר צריך לחשוף פכים מחייו ולספר לקוראיו על כל הקטעים האינטימיים בהם, על מה עובר עליה כשהיא קוראת פכים אלו בבלוגים של אנשים שהיא מכירה ובלה בלה בלה. כל זאת בעקבות דימוי שמישהו השמיע באזניה ובו הוא דימה את הכתיבה בבלוג לעשיית צרכים בדלת פתוחה. בלי שום קשר לדימוי המסריח הזה - לי אישית כבר נמאס לקרוא את הדילמות האלה. אם אותם נובו-בלוגרים היו כאן כשאני, שטמפפר, גוטמן, זרח ברנט (עם חרב באבנט) ויואל מוישה סלומון ייבשנו את ביצות הבלוגיה, הפרחנו השממה והתחלנו בטרנד איפשהו לפני שנתיים - הם היו קצת פחות נרעשים מהפציחה בסו-קולד דיון הזה. ואני תוהה באמת אם ריקי כהן יושבת בבית עכשיו וטופחת לעצמה על השכם ואומרת 'שיו, איך הבאתי אותה בנשוא לדיון בלוגליסטי חדש, בטח אפ'חד לא עשה את זה קודם'.
ב. ומה שמצחיק זה שנובו-בלוגרים אחרים שם מגיבים לה וביחד הם מנסים לפתח את הדיון הלעוס הזה.
ג. וזה לא שאני חושב שריקי כהן חדשה באינטרנט. ממנהלת הקהילות ב-YNET ציפיתי לקצת יותר התעניינות במהלך השנתיים האחרונות בטרנד האינטרנטי החדשני הזה שנקרא בלוגים, גם כשהיא עוד לא היתה בלוגרית רשמית.
ד. ושקלתי להגיב לה שם, אבל יש מצב שהיא זוכרת אותי. מהריל לייף, כלומר. אז לפני שהיא תתחיל לתור פה אחרי פכים מחיי ולהתפדח מהם רצח - חשבתי שבמקום להגיב שם פלאס לינקוק לבלוגי - בוא נאתגר אותה קצת, כדי שהפגישה הוירטואלית ביניינו תהיה טלנובלית למשעי, והבה נראה כמה זמן יקח לה להגיע לטקסט פה. ועכשיו, שלושת וחצי האנשים שיודעים מי אני, נבחנת נאמנותכם לבוס. לא לגלות לה לפני שהיא מגיעה לכאן בעצמה. כן, הקורא ג'. אני מדבר אליך.
ה. בחי אלוהים שהפוסט הזה לא בא שוב כדי להקניט את רשימות. להפך. הוא בא ממקום של תהיה כנה, רצון להעיר ולכוון - ובעיקר מתוך מחשבה שאולי כדאי לדלל שם קצת את כמות הכותבים. כי יש שם כמה מאוד מאוד משעממים, שלא לומר טרחנים ומלאי קשקושים (דוגמא? הדוגמא נחבאת בלינק מסתורי שבגוף הפסקה הזו, למתקשים).
ו. וכדי להוכיח שאני לא ציני, אציין שיש שם כמה כותבים מעולים שאני מאוד משתדל לא לפספס אף אחד מהם.
ז. ופרפראה משעשעת לסיום ולדילול הטעם המריר משהו שעלול להישאר מפוסט זה בפיהם של מי מקוראי, למרות שבחיי שניסיתי להמתיקו: דרך הבלוג של חבר שלי שם הגעתי למאמר שפרסם ב-YNET גל מור, על תרבות ההעתקה זה מזה של אתרי חדשות בישראל ונסיונם לשמור על חזות וירטואלית של משהו שמזכיר את CNN, בעוד התקציב שלהם מספיק למשהו שהוא יותר בכיוון של רדיו רמאללה בימיו הקשים. מאמר מעניין אם כי ארוך קמעה (מה לגבי לכתוב מאמר, קצר לשם שינוי, על כותבי מאמרים שמבינים אינטרנט אבל מקפידים לא לישם את חוק מספר אחד, שטוען שלקוראים ברשת אין סבלנות לטקסטים ארוכים?).
בקיצור - אולי גל מור לא יודע נפש בהמתו ואולי כן, כי ב-YNET מכורתו, מרוב שיש כסף לשלם להרבה קשבים סלאש מבזקנים - יד אחת לא יודעת מה היד השנייה עושה. שימו לב לצילום העמוד הבא, עמוד אחד בו מתחבאות שתי ידיעות חדשותיות שסותרות עובדתית זו את זו. שבת שלום.
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
