סייברלייף 4.5

10/2009

כך תתעשרו מבלוגכם! כנסו!!!1

נתחיל בקצת מספרים: במשך ארבעת הימים בחודש שעבר שבהם הובלתי בגאון את פרוייקט המונדיאל סלאש הסופר פארם סלאש הפתקיות הצהובות, טולטל קשות הקאונטר בבלוגי הקט, הרגיל לחיי שקט ושלווה פסטורלים משהו. בארבעה ימים נספרו בו 1347 כניסות, ולשם השוואה - בכל חודש מאי כולו היו כאן 1220 כניסות. מסתבר ש-16 לינקים בבלוגים שונים בישראבלוג, רובם מה-הו כה פופולרים ונחשבים בצ'כונה, עושים את ההבדל בין קאוטנר חביב אך זחיל משהו לבין אחד שאכל כמה סוללות דורסל טעימות במשך ארבעה ימים שלמים.

עוד קצת מספרים שילמדו אתכם על כוחם של בלוגים בעולמנו: שלשום, עת פרסמתי את הפוטומונטאז' סלאש ההומאז' לפרשת חשיפת ה-ולווט, קיבלתי מהגברת הקטיפתית לינק קטן בפוסטה החדש. מסתבר שלא פחות מ-681 איש הבחינו בו דרך כל המלל והלינקים ואף לחצו עליו כדי להגיע לכאן ביום אחד. אתמול, בלי שכלום התחדש בבלוג, נכנסו לכאן 271 איש, רובם ככולם דרך אותו לינק, והיום היו עוד כמה ריקושטים. ככה זה שעושים לך כבוד בבלוג של יקירת הברנז'ה, שדיווחה בפוסט פוסט-החשיפה שביום היציאה מהארון היא זכתה ל-15,328 כניסות (אוקי, היו לינקים אליה מכל אתר חדשות אפשרי), כשכבר בחודש הראשון בו ראה הבלוג אור (ינואר 2006) היא הגיעה ל-14,203 כניסות בחודש. אין לי כח לחפש עכשיו לינקים שקראתי בבלוגים טיפה פחות פופולרים ברשימת ה-הו כה פעילים, אבל הם דיווחו בעבר הלא רחוק על כמות כניסות של בין 1500 ל-2000 ביום.

עוד פסקת מספרים אחת טו גו וזהו, נסו לעקוב: 1500 כניסות ביום זה אומר ממוצע של 45,000 כניסות בחודש לבלוג פרטי וזה לא רע בכלל. כמובן שצריך לזכור שלפי שיטת מדידת הכניסות בישראבלוג (אם הבנתי אותה נכון) - מספר כניסות מאותו מחשב לכל בלוג בכל 24 שעות של יממה נתונה, נספרות ככניסה אחת. אם לוקחים בחשבון שהיחס הגס בין מספר הכניסות הכללי למספר הכניסות של יוניק יוזרס (כניסות של משתמשים שונים) הוא בערך 1:3 - נגיע לזה שלבלוגים הפופולרים יש כ-15,000 קוראים שונים ודי קבועים בחודש. אפילו אם מדובר בסביבות 10,000 הרי שזהו מספר מרשים ביותר, כמעט זהה למספר של אתר מסחרי בגודל קטן עד בינוני. מספר כזה יכול לעניין מפרסמים מסוגים שונים, שגם ככה כבר רואים כבר מזמן באינטרנט ערוץ פרסום שווה ערך לכל ערוץ מדיה אחר. המספר הזה גם מוכיח שיש מצב שכמה וכמה בלוגים הגיעו לסוג של פרשת דרכים, בהן עם קצת מאמץ וחוש שיווקי הם יכולים לנצל את הפופולריות שלהם כדי לעשות מהבלוג שלהם, וסליחה על הצרפתית שלי - כסף.

והנה אנחנו בדרך אל הפאנץ': בעולם החיצון קיימים בלוגים שיצאו מתוך הקהילה (בד"כ מדובר על בלוגים מקצועיים, אבל לא רק), קנו לעצמם דומיין משלהם ובחלק מהמקרים מגשימים את חלומו האולטימטיבי של כל בלוגר - להתפרנס מהבלוג שלו. בישראבלוג אתה כפוף לחוקי המקום ואתה לא יכול, נניח, לשתול באנרים בבלוג שלך. אז איך תעביר את הטראפיק המאמם שלך לכתובת החדשה והעצמאית שקנית במיטב כספך? את נושא הפופולריות שעלול להיפגע מהיציאה מהביצה לאוויר הפתוח אפשר למשל לפתור בהשארת לינק בולט בבלוג הקודם שלך לבלוג העצמאי. ולמשל אפשר גם לבקש מהבלוגים-החבר'ה ש'ך, שבד"כ נעים איתך באותה טבעת וגם הם די פופולרים וגם הם חולקים איתך את אותה קהילת קוראים - לשים גם לינק קבוע ובולט אצלהם. כמובן שהמתוקים יבקשו אחוזים מהפרסום שתביא לאתר שלך אח"כ, אבל הי, תמיד ידעת שכסף וחברות לא הולכים ביחד. אז זרוק להם איזה 2% מהמיליונים שתעשה, זה בטח יספק אותם. או שלא.

הפאנץ' בדרך, בחי אלוהים: היום קראתי בדה-מארקר שהפופולריות הגואה של הבלוגים לא נעלמה מעיניהם של אנשי eBay, שפיתחו תוכנה שתשתול פרסומות בתוך טקסטים בפוסטים תמורת לא פחות מ-50% משווי כל עיסקה שתלך לכיסו של הבלוגר. אז למרות שהדודה לא בקטע (איך אני אוהב את זה שבידיעה כתוב "בלוגרים, בהם ישראלים, שוללים את הרעיון" ולמטה מביאים תגובה רק של בלוגר אחד) - אני בטוח שיהיו הרבה בלוגרים שבעיניהם זה יהיה מחיר קטן לשלם במאבק המתגבש בין המיסחור לסו-קולד אמנות שלהם, כדי להתקרב להגשמת החלום האולטימיטיבי שפורט לעיל. וגם אם הם לא יוכלו להתפרנס לגמרי מבלוגם, זאת תהיה, לפחות בהתחלה, הכנסה נוספת חביבה שיכולה לכסות לפחות בהתחלה את החוב התופח למכולתניק ברחוב למטה.

אני מודה שפרסום סמוי כמו למשל במשפט האישי הבא - "הבחור שאני יוצאת איתו שילח אותי בליל אמש לדרכי ובישר לי שהוא עושה באופן קבוע את חברתי הטובה. אז נכנסתי למיטה, יבבתי לתוך הכר על מר גורלי וליטפתי את הרוקט המוזהב שלי. הוא, הו כן, רק הוא היחידי שמבין לנפשי ההומה" - נראה משום מה בעייתי משהו ולכן גם עלולה להיפגע באיזשהו מקום האמינות שלו בעיני הקוראים. אבל במשפט - "בונ'ה, דיסק האוסף של דפש מוד הוא משהו בנזונה חבל על הזמן שלכם, אז יאללה תלחצו כבר על הלינק בחיאת אמ'שלכם למה אם לא אני אצטרך לסגור את הבלוג" אין שום דבר רע. ובתור אחד שכותב יותר (מדי?) על מוסיקה, אני כבר רואה את הפוטנציאל שגלום כאן. הבעיה היחידה היא, ובכן, לשמור על קצב הכניסות שהתגבר אחרי פרוייקט הפתקיות והלי(נ)קוק ל-ולווט. אפשרות שנייה היא לכתוב על דברים מעניינים, רצוי שקשורים לסקס (הרווק.קום יסביר לכם איך עושים זאת נכון). המסקנה? תתחילו להמציא פרוייקטים, לל(נ)קק לאושיות ברנז'ה נחשבות ולהמציא סיפורי זיונים מופרכים - וחכו למייל מאנשי ebay, הוא בטח תיק-תק יגיע (זה, אגב, היה הפאנץ').

(שוקי גלילי, תודה על הקישור לכאן. קבל בחזרה)

Emale
5/7/2006 19:18, בקטגוריות בנבכי הבלוגיה, האינטר-דנט הזהו
40 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: E ב-12/7/2006 12:29

איכות זאת (לא) מילה גסה

תוך כדי שיפצורו של בלוגי ומתוך ניסיון לשוות לו לוק איכותי במטרה שיכתבו עליו באיזשהו מקום, ובכן, איכותי - הכנתי רשימות לינקים לבלוגים מומלצים מצד ימין. זה כמובן דרש ממני המון, כמו למשל לשים מסכת חמצן נגד אדי הפלצנות או להתמרח היטב במסנן קרינה אנטי-גיקית בדרגה 30, אבל שרדתי את זה לא רע והאמת שמצאתי כמה לינקים מעניינים. כלומר, כאלה שאני באמת אחזור ואכנס אליהם יותר מפעם אחת. כלומר, חוץ מהפעם הזאת בה עברתי עליהם ברפרוף כדי לראות אם הם עומדים בקריטריוני הסף להיכנס לרשימה (כמו למשל, שיהיה בהם ויכוח סוער מה התעתיק העברי הנכון ל-cockies, או למשל תחקיר חושפני ונוקב על פאקים היסטריים באתרי מפלגות שחוץ משלושה פעילים והכותב עצמו איש לא נכנס אליהם).

אז הנה ארבעה היילייטס (באמת) מהלינקיאדה מימין, ששווה להקליק עליהם (הקוראים הפחות נבונים שלא מעוניינים להקליק מוזמנים להעביר את הזמן ולחכות ליתר באוטובוס, תוך כדי מעבר העכבר באיטיות אך בנחישות על כל הלינקים של הבלוגים ברשימה ולראות איך הצהוב מתהבהב לכתום) (נכון מגניב? עשיתי לבד):

1. וולווט אנדרגראונד. יש מישהו שעוד לא מכיר? אימת הביצה, מטרידת שנת עכברי הברנז'ה. עוקבת אחרי כל אות ופסיק לא נכונים בעמוד הלפני אחרון (פיסקה 15 מלמטה) ב"24" של ידיעות, לוקחת ידיעות ממדורי הברנז'ה בעיתונות הכתובה ובאינטרנט ומוסיפה להם מידע אישי ממאחורי הקלעים, מביאה בראש למי שצריך וגם למי שלא. לדעתי זה אחד הבלוגים שקיבל את הכי הרבה כניסות (יותר מ-10 אלף) בזמן כל כך קצר מאז עלה לאוויר (פחות מחודש), בזכות פרסום מפה לאוזן (או יותר נכון מפורום לטוקבק) בלבד. זהות הכותבת הוא אחד מהסודות שכל הברנז'ה מנסה לפענח.

עיצוב (?): מזעזע, חלוקת טקסטים בעייתית, אבל למי אכפת: תני לנו דם, מותק.

פוסט לגזור ולשמור: להיות דנה ספקטור. מעולה.

2. חוקים משלו. הבלוג של יואב בורוביץ', אחד מבכירי הכותבים במדור הספורט של "הארץ", מסקר את מכבי ת"א בכדורסל עבור העיתון. הבלוג שלו הוא אחד מהארבעה הראשונים ש"הארץ" העלה לאוויר כנראה כדי להיות חלק מהטרנד (באיחור לא אלגנטי). כותב על מאחורי הקלעים של הספורט בארץ, בצורה שקצת יותר מתפרעת מהגבולות שהציבו לו בתור כותב במדור, ונכנס (בעדינות רבה מדי, לטעמי) בכל מיני פיגורות ספורטיביות וגם ב-wannabees.

עיצוב: מרהיב עין, כמובן במגבלות האדמין המיושן אך המנסה להשתדרג של "הארץ" (למה אין עמוד ראשי אחד לכל הבלוגיה שלכם?).

פוסט לגזור ולשמור: נקודת שבירה (עשה לי את זה בעיקר בגלל ההסתכלות הנוסטלגית על טורנירי הטניס ב-25 שנה האחרונות ואותם הטניסאים שאני ו"יואבי" (ככה קרא לו בבית, כתוב!) הערצנו בילדותנו הרחוקה. וגם בזכות גילוי הלב על אהבתו הסודית, פיסקה אחרונה). לקוראי האפילו יותר איכותיים מהממוצע (הגבוה בטירוף ממילא), מומלץ להרחיב אופק או שניים ולעיין בטורו של גדי להב מוואלה!, על תופעת הבלוגים של עיתונאים ברשת.

3. טל מילנר. בעל הטור "מספר לחבר'ה" במדור הסקס של NRG, ונעזר ברייטינג שלו כדי לקדם את בלוגו. כותב ב-NRG בעיקר על פורנו ומבטיח לכתוב ביחד עם שותפים בבלוג בצורה הרבה פחות מבוקרת על, כאמור, פורנו. וגם על פמניזם. וגם על ביבי נתניהו. הבלוג מדיף ריחות קלים של עראק זול, סרטים שחוקים מדי מקלטות וידיאו חצי מפורקות, ספות מרופטות בצורה חשודה וממחטות נייר משומשות שמתגוללות בכל פינה. פותח את שעריו לקליטת כותבים חדשים בעלי ידיים דביקות מחומרי סיכה שונים. נראה מבטיח.

עיצוב: סבבה לגמרי, כלומר סבבה בהתאם לריחות של הבלוג.

פוסט לגזור ולשמור: המציצה של אביה ב'. אל תשאלו אותי למה.

4. פזמון חוזר. בלוג המוסיקה הטוב ביותר שאתם לא קוראים. ובחיי שאני לא ממליץ עליו כי הוא קישר והחמיא לתרגום שלי מלפני כמעט שלוש שנים ל-Praying for time של ג'ורג' מייקל. כותבים בו חמישה בלוגרים שונים על כמעט כל סגנון מוסיקה אפשרי, במטרה "ליצור קהילה שתהיה מקום לגלות מוזיקה חדשה כדי לרכוש אותה באופן חוקי". אז, המ, יצירת הקהילה לא ממש הצליחה, אולי כי, ז'תומרת, אנשים לא ממש מעוניינים לרכוש מוזיקה באופן חוקי? אבל סחתיין על הנאיביות ובלי קשר על הפוסטים המושקעים שניכר בהם שנכתבו ע"י מי שבאמת אוהבים מוסיקה. אז תכניסו אותם לקבועים שלכם, בחיאת.

עיצוב: ישראבלוג, הדור הראשון, ביג טיים.

פוסט לגזור ולשמור: הסקירה על ג'ורג' מייקל, כמובן (בגלל שהיא ריגשה אותי באופן אישי, עשתה לי דברים בלב, חיממה לי את הלבלב ו, אוקי, אוקי!!! בגלל שקישרו והחמיאו לי שם! מרוצים?).

תבלו.