שבועות ומפלצות ירוקות

פעם, בלימודי התואר השני, פקדתי אוניברסיטה שמחייבת לימודי יהדות (שלוש נקודות למנחשים נכונה). הבחירה שלי בין הקורסים היתה אוטומטית - זה שאין בו חובת נוכחות, זה שהבחינות בו אמריקאיות, וזה שהשאלות לבחינה  שלו מסתובבות בקרב הסטודנטים כבר כמה שנים. ככה נפלתי על שניים - מועדי ישראל ודיני אישות. איכשהוא, מבין השניים, דווקא במועדי ישראל שיחקתי אותה עם ציון מפואר. כל זה לא הכין אותי לעוצמת ה"יום טוב שני של גלויות" שחוגגים כאן. תרשמו לי פסח פעמיים, ראש השנה כפול on the rocks ואפילו שבועות, המוזנח שבין החגים, מוכפל לכדי שני ימי חופש (לא כולל ערב חג).

אבל בגן היהודי של כבוד הרב הבלונדיני מגדילים עשות, ומגשרים בין הדאבל-שבועות לבין החג שבא בסוף-סוף השבוע הזה, memorial day (שנחגג, כראוי ליום זכרון, בסיילים אימתניים), באמא של כל הגשרים. התוצאה היא ילד שעתיד לשבת בבית כשבוע, אמא על סף חרפון ואח גדול שמקנא קשות בחופש של הצעיר ממנו. אז היום זכה השאטני ליום חופש שלא מן המניין, בעוד חבריו עמלים על הצגת סוף השנה בבית הספר, והטף ואני שמנו פעמינו לראות את שרק 3. אח, איזו נחת.  

 

נכון שאין סרט שישווה להנאה הצרופה משרק 1, ובכל זאת - השלישי עדיף על השני, ומייצר צחוקים לא רעים בכלל. בלי לשתול פה ספוילרים, השילוב של חתרנות אנטי-אנדרסנית במפגיע, חזרה כאובה לבית הספר התיכון (מה נהיה, כולם סבלו בתיכון? גם הגיקים שתסרטו את שרק? בעצם, במיוחד הגיקים שתסרטו את שרק, לא?), חבורת נסיכות שנעה בין פאקציות מתקדמת לבין עצבנות רצחנית, ועניינים עמוקים - ככל שמפלצת ירוקה ומפליצה יכולה להיות עמוקה - של הורות, וקבלו שעה וחצי של הנאה נטו. לא כזו שמחשבה תבונית או תהיה קיומית נותרות אחריה. לגמרי לא. אבל בתור מרענן משפחתי ליום לוהט, זה בדיוק במקום.

איך סיכמה את זה המיניאטורה (שנגררת אחרי אחיה ולכן רואה בדרך כלל סרטים שממש לא מתאימים לגילה)? "היה שרק! היה כייף!" (זה נחשב משפט, נכון?).  

---

ובהקשר אחר לגמרי - נכון שריצה של שניים וחצי מייל במהירות ממוצע של 6.3 מייל לשעה זה מכובד? ספרו את זה לשרירים הכואבים שלי, שמולם על מסך הטלויזיה מצחקקת רייצ'ל ריי, סוג של קציצה מרתה סטיוארטית, ומבשלת מאכלים שמכילים בעיקר שומן מוקשה, כולסטרול מסוגים שונים, סוכרים מעובדים וקמח לבן. וכשממש נחה עליה הרוח היא גם מוזגת לה איזו מרגריטה רעננה. אלוהים, אחרי מייל וקצת בא לקפוץ, לפרוץ את מסך הטלויזיה ולשתות לה את כל הקנקן.

(נדמה לי, אבל אני לא בטוחה, שאני מתחילה להתמכר לחדר הכושר הזה. או שאולי זו רק אימת פתיחת העונה בבריכה שנותנת אותותיה).

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 25/5/2007 22:54, בקטגוריות נעים, על עצמי לספר ידעתי
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של קתרינה ב-31/5/2007 18:48

התמונה השבועית לילד

 

 

 

הסנאי משה יצא לטייל ביום שלג. לאחר שביקר בפח האשפה של משפחת אורזים, כמקובל בעדות הסנאים, יצא ונשנוש בידו.

התוכלו, ילדים, לעזור לסנאי ולספר לו איזה סוג של ג'אנק הוא אוכל ומה הג'אנק הזה עלול לעולל לעורקיו?

 

(בין הפותרים נכונה יוגרלו שאריות של משלוח מנות).

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 9/3/2007 19:31, בקטגוריות רק באמריקה, נעים
43 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-19/3/2007 21:31

היפהפיה והיחפן

כבר שלוש ומשהו שנים הם ביחד. היא סוג של נסיכה. יפה, חכמה, עם חיוך עדין. הוא קצת יותר גבוה ממנה. עם חיוך קצת יותר עקום. 

יש ביניהם סוג של התמדה יפה, שקטה כזו. אין שם סערות או מריבות גדולות אלא אהבה עמוקה.

בעצם, היתה מריבה אחת, לפני שנה בערך. הוא רצה לעשות משהו והיא סרבה, יצאה עם החברות שלה. בהתרסה סובבה לו את הגב, והלב שלו נשבר. הוא גבר מהזן החדש - הזן שיודע לבכות כשצריך. והוא בכה אז, כמה שהוא בכה. הוא חשב שזה נגמר, שהיא לא תחזור אליו והתנחם בזרועות אחרת - בלונדינית, אבל מהזן הנורא הזה שהוא גם בלונדיני וגם חכם. אותה לא עשו באצבע, והיא - כבדרך אגב - סיפרה לו על פגישה מתוכננת עם מישהו אחר. כמו גדול הוא רץ אליה חזרה. התרפס. היא התרככה, חייכה, והכל שב על מקומו בשלום. אהבה, כבר אמרנו.

 

בקיץ הם נפרדו. שלא באשמתם. אלה היו החיים שהטיסו אותם למקומות שונים.

ברגע האחרון לפני הטיסה הם עוד הספיקו שיחת טלפון ארוכה אחרונה. כזו של התלחששויות וסודות וצחקוקים לתוך השפופרת, בשקט - כדי שאף אחד אחר לא ישמע ולא יבין.

 

הוא עורג אליה מאז. מחכה למכתבים, בודק מה הגיע מדי יום. הם לא בעניין של טכנולוגיה, אימייל, התכתבויות יומיומית. הם הולכים על הרומנטיקה הישנה והטובה - על מכתבים כתובים ודברים קטנים שמוטמנים בתוך מעטפות. על ההמתנה מורטת העצבים שבין המשלוח לבין ההגעה של התשובה. יגיע או לא יגיע? תענה או לא תענה?

יש קצת מתחים. על שניהם עוברים שינויים. היא עברה לדירה אחרת, הוא לא יודע את הכתובת החדשה שלה. האם המכתב הקודם שלו הספיק להגיע לפני שעזבה? האם היא תענה?  

 

היא ענתה. על דף שורות היא כתבה לו את הכתובת החדשה. אמרה שהיא מתגעגעת. עדכנה בשינויים, חדה לו חידות, צרפה איורים. 

הוא הגיע הביתה ונבר בערימת הדואר. ראה את המכתב, את השם שעליו, וחיוך אדיר הציף את פניו.

היא ענתה.

היא ענתה.

היא ענתה.

היא זוכרת ומתגעגעת וכותבת.

היא ענתה!

 

הוא רץ לשולחן, התיישב וכתב מיד בחזרה. כמה שורות, גם כך זה לא תמיד קל, ולפעמים הוא עוד צריך עזרה בניסוח או איות. שניהם בסך הכל בכיתה א'. משני עברי הים הם ממשיכים להתכתב. כבר שלוש ומשהו שנים הם ביחד. 

היפהפיה והיחפן הפרטי שלי.    

שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 11/1/2007 00:27, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות, נעים
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של מיכליקה ב-17/1/2007 08:17

18,471