משוט בברלין ב' - רוסים ובווארים

אם שני האתרים הראשונים בסדרה החדשה הזו היו מקומות סבירים לביקור עבור מי שגר בברלין שנה וחצי ומתיימר להדריך בה (אחרי הכל, הסיורים בנמל התעופה טמפלהוף לא פתוחים לקהל הרחב והגלריה הלאומית הישנה היא לא אחת מעשרת המוזיאונים הכי מוכרים בעיר), הרי שבשניים שבהם עוסק פרק ב' טמונים אי-אלו זרעים של אי-נוחות. ובכל זאת, כמו כל כוכב ריאלטי ממוצע, אני לא מהסס להישיר פנים למצלמה ולהודות בחורים מביכים בהשכלה ובכתיבה.

 

הרוסים על הרוסים

החור הראשון אמנם אינו שחור (יותר אפרפר ואדמדם), אבל ללא ספק גדול. מדובר על אחת האנדרטאות הגדולות והחשובות בעיר שאנדרטאות הן שמה השני, אתר שלא היססתי במשך כל הקיץ להמליץ עליו לתיירים - ובכל זאת, רק לפני מספר שבועות ערכתי בו את ביקורי השני (הראשון - לפני שנה - היה חטוף, לא מעמיק, ללא מצלמה וללא אסנת).

בכל מקרה, אולי הגיע הזמן להפסיק למשוך את הסיפור, ולהודות שמדובר באנדרטה הרוסית בפארק טרפטו - מבנה גרנדיוזי ומלא פאתוס שהקימו הקומוניסטים לזכר עשרות אלפי החיילים הרוסים שמצאו את מותם בקרב על ברלין בפרט ובקרבות מול גרמניה הנאצית בכלל. אם זוכרים שבמלחמת העולם השנייה נהרגו יותר מ-20 מיליון רוסים, אפשר אולי להבין את הפרופורציות המטורפות  - מדובר בשטח הגדול כמעט פי חמישה משטחה של אנדרטת השואה (שגם היא לא קוטלת קנים). אפילו השער לאנדרטה - למעשה לא חלק מהמתחם עצמו - מגמד בקלות כמה וכמה אנדרטאות שאני מכיר:

 

השער לאנדרטה. שימו לב לגובה היחסי של אסנת בתמונה.

 

הרוסים לא סתם רצו לחלוק כבוד לנופלים, אלא גם להדגיש את ניצחונם המובהק והחד-משמעי. בין השאר, הם לקחו את השיש האדום היוקרתי שהיה בלשכתו של אדולף היטלר והשתמשו בו לבניית אחד החלקים של האנדרטה. ובפסל הראשי, הניצב על גבעה טבעית וצופה על הפארק כולו, נראה חייל רוסי מציל ילדה קטנה בעודו רומס את צלב הקרס. מעודן? לא במיוחד. אפקטיבי? בהחלט.

 

לא יודע, לי הצורה הזו דווקא מזכירה את ההצבעה הנאצית, במועל יד. משהו משותף לסטליניזם ולנאציזם למרות הכל?


שימו לב לשמיים הכחולים. אביב הגיע ופסח כבר באופק.

 

הלומי פאתוס, לא נותר לנו אלא להתחרדן בספסלים הפזורים בשטח האנדרטה ולהתיר את רסן המצלמה. על התוכנית לחזור לעיר בטיול לאורך השפּרֶה ויתרנו - הפרופורציות של הרוסים היו מעל ומעבר ליום אחד.

 

משוט בשכונה

נקודת המבוכה השנייה היא אחרת: לא מדובר באתר עיקרי בברלין ולבטח לא בחור מביך בהשכלה התיירותית, אלא ברובע הבווארי, שכונת מגורים שלווה הממוקמת במרחק הליכה ממש מביתנו. מה שמביך הוא שאת האזור הזה, שבעצם מהווה חלק בלתי נפרד מהיומיום שלנו, לא תיעדתי עד כה בבלוג (פרט לתמונה בראש העמוד, שם נראית  תחנת הרכבת התחתית Rathaus Schoeneberg, קרוב למקום שבו הודיע קנדי על ברלינאיותו ולמסעדת הסטייקים הזולה החביבה עלינו).

העניין התיירותי העיקרי ברובע הבווארי הוא הקהילה היהודית שלו, או ליתר דיוק, זו שהיתה בו. זו בעצם השכונה שבה התרכזה האליטה הבורגנית של יהודי גרמניה - עורכי דין, רופאים, אמנים ואקדמאים, מאלברט איינשטיין עד אריך פרום. זכרם הונצח ב-1992 באתר זיכרון ייחודי, שהוא אולי אנטיתזה לגישה הסובייטית לאנדרטאות: במקום מבנה אדיר-ממדים הממוקם בפאתי העיר, במקום שצריך לנסוע אליו במיוחד, בחרו כאן להציב ברחבי הרובע 80 שלטים קטנים, שעל כל אחד מהם רשומה מצד אחד תקנה כלשהי שהוציא הנאצים נגד היהודים בשנים 1933-1945, ובצד השני יש ציור סמלי המייצג אותה. הנה אחד מהם, רק לצורך ההדגמה:

 

בעוונותיי איני זוכר מהי התקנה המיוצגת בידי שלט זה. תפסתי אותו במצלמתי

בגלל השילוב המעניין בין השלט המדבר על הרדיפות והגירוש של הנאצים

לבין המזוודה השעונה בנונשלאנטיות על העץ.

 

אבל ברלין היא לא רק אתרי תיירות, ובשכונה שלי אני מעדיף לצלם דברים שלא ימצאו את דרכם לאף מדריך של לונלי פלאנט. דבר אחד שאופייני לברלין, למשל, הוא הרבה מאוד 'קירות אש' - קירות חסרי-חלונות שהיו אמורים לעמוד בין בניין אחד לזה הצמוד אליו, אבל נחשפו בלית ברירה כשהבניין הצמוד נהרס בהפצצה, בשריפה או סתם כדי להעביר מסילת אס-באן באזור. קירות אלה, בהיותם חלקים וחסרי חלונות, הם כר פורה לאמנות רחוב מכל המינים; בקרויצברג או בפרידריכסהיין מציירים עליהם כל מיני חתרניים וחדשניים למיניהם (עוד על ברלין האלטרנטיבית בפוסט הבא בסדרה), אבל אצלנו מסתפקים בשיטת 'חיקוי המציאות' הוותיקה והחביבה:

 

Stairway to Heaven ?

 

בכלל, אני אוהב לשוטט בשכונה ולצלם דברים משונים, ייחודיים או סתם מרשימים:

מה עושה פסל שנראה עתיק בחצר האחורית של חנות לחלקי חילוף?

 

 

מרפסות באוהאוס עגולות וגדולות זה לא עניין שאופייני רק לתל אביב.

 

(וגם אדריכלות מודרנית 'חללית' לא)

 

ומה שהכי טוב בטיול בשכונה? אם מתעייפים, אפשר לחזור מיד הביתה.

 

(בפרק הבא: הפינג והפין של ברלין האלטרנטיבית)

 

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/3/2012 19:56, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, משוט בברלין 2012
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של ענבל אשל כהנסקי ב-23/3/2012 22:41

---

משוט בברלין א': מטוסים וציירים

זה שאתה מדריך תיירים, לא אומר שאתה מפסיק להיות תייר. אחרי הכל, התחלתי להדריך בברלין בערך חצי שנה אחרי שעברתי לעיר, וגם את חצי השנה הראשונה בעיר לא ביליתי בגילוי צפונותיה, אלא בעיקר בהתמודדות עם דיכאון חורף ועם חורף בכלל. ובקיץ, בשיא העונה, בטח שלא היה לנו זמן לטייל בעיר בעצמנו.

כתוצאה, יצא שבשבועות האחרונים - סוף החורף, זמן שבו כבר לא הכל מושלג וקפוא אבל בכל זאת עדיין אפשר לראות את אונטר דן לינדן מתחת לתיירים - יצאנו לכמה וכמה סיורים קטנים בעיר, וטעימות מתוכם (בתמונות כמובן) יופיעו להלן.

 

טִמְפֶּלהוּף

הטיול הראשון דווקא קשור בטבורו לעבודתנו כמדריכים: לקראת סוף החורף ותחילת העונה ארגנו בחברה למדריכים (העובדים בעברית, אנגלית, ספרדית ואיטלקית) סיור מיוחד בעיבוריו של נמל התעופה לשעבר טֶמפֶּלהוֹף, אתר היסטורי רב-חשיבות ששיחק תפקיד הן בתקופה הנאצית והן במלחמה הקרה. נשמע מפתה, לא?

למרבה הצער, מישהו לא טרח לדאוג לכך שמי שידריך את מדריכי התיירים יהיה מדריך תיירים. במקום זה, קיבלנו מהנדס גרמני, שעבד בנמל התעופה שנים רבות והיום - כפנסיונר - מדריך קבוצות באתר. בהיותו גרמני, האנגלית בפיו היתה מאולצת, מפותלת ובלתי מובנת בעליל; בהיותו מהנדס, הוא התעניין הרבה יותר בלציין בפנינו את המידות המדויקות של כל פרט ופרט בשדה התעופה מאשר בסיפורים פיקנטיים שיכולים לשמש אותנו בהדרכת התיירים (או למנוע מאתנו לטפס על קירות הטרמינל ולגרד אותם בציפורניים מרוב שעמום). בשלב מסוים, כשנמאס לנו לנסות לעקוב אחרי המשפטים של המהנדס הנלהב (שהחלו תמיד בקול תרועה רמה, ברחו לאיזו פסוקית בלתי חשובה ואז הלכו לאיבוד בה במלמול), טבענו את הפועל 'לטמפלהף' - שפירושו "לקחת נושא מעניין ולהפוך אותו למשמים ע"י התמקדות בפרטים תפלים ולא מעניינים". כמו-כן החלטנו לצלם בווידיאו את המדריך על מנת להפיק סרט הדרכה 'איך *לא* להדריך'.

עם זאת, למרות ההדרכה, אי אפשר היה לקחת מנמל התעופה לשעבר את מראהו המרשים, ומאחר שלהקשיב לא היינו מסוגלים, בילינו את רוב הזמן בצילום תמונות.

 

זה, למשל, בניין הטרמינל של נמל התעופה, מהתקופה שבה הוא שימש נמל תעופה אזרחי, בשנות ה-60:

(שימו לב לעמודים בסגנון הנאצי מאחור)

 

ואם היו חסרים לנו אולמות מאיימים, הנה עוד חלק מהלובי, שהופרד מחלל הכניסה עצמו רק כדי שלא תתקבל תחושה שמזכירה את האדריכלות הנאצית - ואז פשוט הידרדר עם השנים, כי אף אחד לא ידע מה לעשות אתו:

למרבה השמחה (ולמזלו של הבוס), בנוסף לסיור המשמים זכינו באותו יום גם לארוחת ערב נהדרת במסעדה איטלקית, על חשבון הברון, ועם יין כמים. כמעט ושכחנו את הטמפלהוף (-:

 

אל המאה ה-19

איכשהו, בכל שיטוטי המוזיאונים שלנו בברלין (והיו בהחלט כאלה) לא יצא לנו - עד ממש לא מזמן - להגיע לגלריה הלאומית הישנה, וזאת למרות העובדה ששנינו כבר יודעים לציין בביטחון שהיא מוקדשת לאמנות מהמאות ה-18 וה-19 ושיש בה אוסף נהדר של הצייר היהודי מקס ליברמן. אלא מאי, בכל המדריכים והספרים לא נורא מתלהבים ממנה, והיא לא נחשבת שייכת לליגה הראשונה של מוזיאוני ברלין. אז תמיד היה משהו מלהיב יותר לראות.

ובכל זאת, לפני מספר שבועות הגיעה תורה של הגלריה הישנה, ואם נקצר - היא תפסה אותנו בסערה. החוויה היתה כל כך מלאה, עד שלבסוף הצלחנו לעבור רק שליש מהגלריה, ואפילו לא הגענו לאותו אוסף מהולל של מקס ליברמן. זה התחיל עוד בחוץ, עם פסל מודרני שהוצב ליד הגלריה לפני שנה, בשם המשעשע 'מכונת המפטי דמפטי':

 

(שימו לב לאכסדרת העמודים היפהפייה ברקע)

 

בפנים, עקבנו אחרי התפתחות הריאליזם לאורך המאה ה-19, בייחוד אדולף מנצל - צייר החצר הפרוסי, שצייר הרבה את המלכים ואת השליטים (בהם פרידריך הגדול, ידידנו הוותיק כמדריכים), אבל אותנו הדליק יותר ציור צנוע למדי, שבו עסק האמן בנושא יותר אישי ופרטי - כף רגלו:

 

 

אבל האמת שהרבה יותר התלהבנו כשהמאה ה-19 התקרבה לסיומה, ומול ההגמוניה הריאליסטית של האקדמיה לאמנות בברלין פרצו ועלו אמני הזצסיון, שפרשו מהאקדמיה ויצרו משהו חדש - בסיס עתידי לסוריאליזם ולכל מיני איזמים אחרים. מבין הציורים האלה היה קשה לבחור אחד, ובכל זאת היפה מכולם היה ציור מאת פרנץ פון שטוּק, של שחקנית תיאטרון מפורסמת בשם טילָה דוּריֶיה, במהלך חזרות למחזה שבו היא מגלמת את המכשפה סירקֶה:

גררר.....

 

(בפרקים הבאים: אמא רוסיה, קרם בוואריה ועוד)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/3/2012 22:52, ושייך לקטגוריות אמנות, בשבילנו זו אירופה אירופה, תמונות, משוט בברלין 2012
5 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של יענקי ב-15/5/2012 02:37

---