הקלחת הרותחת
לקחתי לעצמי כמה שניות לעצמי בתוך הקלחת הלוהטת שקוראים לה 'ישראל באוגוסט'. הימים האחרונים היו עמוסי חוויות כל-כך, שנדמה לי שכבר חודשים ארוכים עברו מאז שבאנו לכאן לחופשונת. מצד שני, אותה תחושה היתה לי בימים הראשונים בגרמניה - כנראה שזה אפקט נפוץ של ימים עמוסים.
מצד שני, משום מה לא רק אני, אלא גם כמעט כל מי שנפגשתי אתו היה נתון באיזו תזזיתיות, שרוי באיזו דרמה חשובה או סתם נוטה לאיחורים, שינויים ושיפוצים בלוח הזמנים. אפילו מזוודה תמימה שלקחתי אתי לתל-אביב החליטה שזה הזמן הנכון להיפטר מהידית שלה (ולשרוט אותי באותו זמן. מזוודה bad). גם הנטייה לצירופי מקרים במעגלי הכרות (המלצר בקפנטו למד אצלי מתמטיקה, התלמידה בכיתת האנימציה היתה אתי בתיכון וכו') כבר כמעט ונשכחה ממני אחרי שנה שבה צירוף המקרים הקיצוני ביותר הוא לפגוש עוד דובר עברית בזארברוקן.
כפי שאולי כבר כתבתי, נראה שהכל כאן מתקיים קצת יותר ברעש (ואני נזכר בעמיחי: "עכשיו, ברעש שאחרי הדממה; אני יכול לכתוב את כל הדברים/שבדממה אחרי הרעש לא יכולתי" - ציטוט לא בהכרח מדויק). המכוניות רועשות יותר, האנשים רועשים יותר, ואפילו מזג האוויר - אולי בגללל המזגנים - רועש יותר. יוצא שרגעי השלווה יקרים ומתוקים יותר, אולי גם בגלל העייפות המצטברת, ועשכיו כשאני כותב אני נזכר דווקא בהם: בריזה של חצות בקיבוץ בצפון, נוף חשוך ברכס הכרמל, טבילה של בוקר בחוף בת ים. זיכרונות לטווח קצר, אבל יש תחושה שיהפכו לזכרונות ארוכי טווח.
ויחד אתם - אם בגלל האינטנסיביות של הביקור, המולת החיים פה או העובדה ששחרררתי לעולם את "סימני הנשיכה" שלי (ראיתי את הספר במספר חנויות בת"א והיו דיווחים גם בקריות; אבל בחנויות רבות מחזיקים רק עותק יחיד, לכן כדאי לבקש שיזמינו לכם אם אין) - אני חווה צונאמי חדמשמעי של יצירתיות מחודשת, ומלים נשפכות ממני ללא הפסקה, בכל מיני טקסטים טרום-שיריים בעברית ובאנגלית, שחלק מהם אולי ימצאו את דרכם לבלוג בימים ובשבועות הקרובים.
ואולי בגלל זה, אני חש שהביקור חסר הנשימה הזה אף מוצלח יותר מהקודם, בגלל שלמרות שטוב לי במקום החדש, יש משהו רב עוצמה בזריקה מרוכזת של הטירוף שממנו באתי, שמכניסה אותי לאמביציות, לרצונות ולמלים שישתחררו בזמנם החופשי עם השיבה לקרירות האירופית. רררררר.....


(ויסלחו לי פרנסי ישראבלוג שאני לא מצטרף למסיבת ההמלצות של 'בלוגדיי 2007', וזאת למרות שיש לי בהחלט רעיונות למומלצים. זה פשוט לא מתחבר טוב עם התוכנית הפרטית שלי להיום. קחו צ'ק-גשם)

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/8/2007 08:49, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, מעברים 10-20-30
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-3/9/2007 21:42

---

ברוכים הבאים לישראל (2)
אתה יודע שאת ה בישראל כש:

- ביטוח לאומי נזכר לחשב לך מחדש את שיעורי המס לינואר-יולי 2006 (מישהו זוכר מתי היה ינואר 2006?) ומודיע במכתב לקוני שאתה חייב להם 200 שקל;
- אתה מנסה ללכת לקולנוע האיימקס החדש והמהפכני בקריון וחוצה את הקריון שגודלו כחצי זארברוקן רק כדי לגלות ש"קולנוע האיימקס אינו פעיל זמנית" ושהקופאיות ממש לא יודעות מתי "זמנית" ייגמר;
- בקולנוע החדש האחר, הכיסאות אמנם יפים ונוחים, אבל המקרנה שרוטה (כנראה) ולפחות שני צלצולים סלולריים מפריעים באמצע הסרט;
- אתה יוצא להליכה שקטה באזור חצות ומגלה ש-28 מעלות בחוץ ושאתה חוזר מזיע ומתנשם;
- איך לך זמן לכתוב בבלוג, וגם כמות המגיבים מתמעטת בהתאם.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/8/2007 18:19, ושייך לקטגוריות הומור
3 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן ממחשב בארץ ב-27/8/2007 16:59

---

ברוכים הבאים לישראל
מכירים את הקטע הזה, שעשרות ישראלים הרוגים, רבים מהם עם מספר בלתי-סביר של ילדים, תקועים שעות ארוכות בחלל צפוף, בלי שום דבר לעשות? אני בטוח שאתם מכירים. משום מה, התמונה הזו חוזרת על עצמה בכל פעם שטסים מחו"ל לארץ. טיסה בתוך אירופה, כפי שראינו כשטסנו לרומא, יכולה להיות חוויה מהנה ונעימה (גם אם יש איחור): קונים קפה וסנדביצ'ים ביוקר ונחים בגייט עד ההמראה. טיסות יוצאות מישראל הן בכלל תענוג, עם הלובי העגול החדש והממוזג של נתב"ג, שאפשר להעביר בו שעות ולפספס את הטיסה בכלל. אבל בטיסות חזרה לישראל, בעיקר מנמל התעופה בפרנקפורט, מרכזים את כולם בפינה שכוחת-אל של הנמל, שאפילו העובדים לא בטוחים איך להגיע אליה, מעבירים אותם סדרת בדיקות בטחוניות מתישות וכמו בניסוי מדעי על יכולת השמיעה של ג'וקים מצמצמים אט-אט את המרחב עד שאין ברירה אלא לנהל דיונים ארוכים עם השכנים ממול על מאיפה הם בארץ, ולשמוע את הפסקול של סרט הילדים שהשכנים מימין החליטו לשים בלאפטופ כדי להעביר את הזמן.
החוויה מורטת העצבים הפכה למורטת הרבה יותר, כמובן, בגלל ששביתת הסבלים (?) גרמה למטוסנו להתעכב בשעתיים, ולצאת בשעה שבה בנמל התעופה אף אחד לא ער חוץ מהציפורים. עיתונים היו רק בגרמנית, הדיוטי פרי המינימלי כבר היה מזמן סגור, ומקור המזון היחיד היה מכונה של פחיות קולה בשניים וחצי יורו. אם היינו תיירים, יש סיכוי שזה היה הביקור האחרון שלנו בארץ.
על הטיסה עצמה אין הרבה מה להגיד, פרט לכך שהושיבו אותנו משום מה משני צדי המעבר (עברנו מקום כמו ישראלים טובים); שהקברניט דיבר באנפוף מוזר, כאילו העירו אותו הרגע מהשינה, ועשה חוכא ואטלולא מהשפה האנגלית; שהאוכל היה בהחלט מצוין (כבר כמעט שנה לא אכלנו בטטה); ושמתוך אידיוטיות גמורה לא ישנו דקה אלא בהינו בסרט חביב עם ריצ'ארד גיר.
קבלת הפנים הבאה בישראל, אחרי איחור בקבלת המזוודות (ראו לעיל) היתה ברכבת, שיתרונה הגדול על האיטלקית הוא במזגן הסופר-מקפיא. אלא שאפקט 'אל תסביר פנייך לתייר' נמשך גם כאן, ואת המראות הראשונים של נוף ארצנו ראינו דרך מסך חום-צהוב של חלונות שאיש לא טרח כנראה לנקות אותם מאז ימי הטורקים. הזויים והלומי חוסר-שניה כשהיינו, אין לי ממש מושג אם העובדה שהכל נראה מעורפל היא תוצאה של החלונות, האד המהביל של הבוקר או סתם מצבנו המוחי.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/8/2007 23:39, ושייך לקטגוריות עונות השנה, מעברים 10-20-30
4 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-26/8/2007 18:08

---

הדלת הנפתחת אל הקיץ
אז זהו. זה קורה. מחר אורז הבלוג את עצמו, את מזוודותיו ואת זמרת האופרה המסופחת אליו ועולה על רכבת לפרנקפורט ומשם לישראל. החוויה הפכה לסוריאליסטית במיוחד לאור מזג האוויר השורר בזארברוקן בימים אלה - גשם שוטף וטמפרטורת מקסימום של 16 מעלות. כפי שציינה אסנת, זה הזוי לחלוטין לארוז רק גופיות כשאוויר קר חודר מבחוץ, ולקלוט שהבגדים החמים היחידים הנדרשים הם אלה המיועדים לנסיעה לפרנקפורט וחזרה (ואולי גם בשביל המזגן של הקריון, אם נחליט ללכת לסרט בארץ).
כדי לתגבר את תחושת ההזייה נסענו היום לצרפת כדי לקנות מתנות לחברים בארץ (ובאותו זמן למלא את הפריזר בכל טוב לאחרי שנחזור). התלווה אלינו דימיטרי, בעלה היהודי-רוסי של הזמרת הרוסיה נינה, הלומדת עם אסנת, כך שהכל התנהל בגרמנית (השפה המשותפת). התוצאה היתה שיצאנו עמוסי בשרים (בקר, חזיר וברווז), דגים (פורלים ופילה לסושי מכל הסוגים), גבינות (לא סתם קנינו צידנית לקחת לארץ) יין (שלושה בקבוקים) ו-1850 גרם שוקולד (אסנת רצתה לקחת אחד מכל סוג שיש אבל ריסנתי אותה).
אחרי כל זה, מה הפלא שלמרות תוכנית מסודרת כמו מבצע צבאי, הנסיעה עדיין נראית לי כמו איזו הזיה מעורפלת. אולי זה בגלל שאנחנו טסים הפעם בשעת ערב מאוחרת, מה ששולל את תחושת ה'קמים ונוסעים' המקובלת לטובת יום שלם והזוי של טרום-נסיעה מחר, ואז לילה שבו אבדוק סופית אם אני באמת לא יכול לישון בטיסות. מבחינת הבלוג פירוש הדבר שאהיה כאן קצת פחות בתשעת הימים הקרובים, אבל אתם עדיין מוזמנים לנהל בתגובות שיחות ענפות בענייני באפי, האוס וכל השאר. אני אנסה לקפוץ לביקור מדי פעם ולדווח לכם איך זה לחוות שוב מזגנים, ים, ואת השמש הישראלית אחרי שנה של ניתוק.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 22/8/2007 23:06, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30
10 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-26/8/2007 18:16

---