מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

28 10/2008		מעברים
		תגיות: הקבוצה, טכניון, יומן מסע

בסוף זה היה בהתראה די קצרה, כל המעבר דירה הזה. ברביעי גיליתי שאני יכול לעבור, בחמישי כבר לקחתי מפתח והתחלתי לארוז בהמתנה לערב, שבו אבא שלי יגיע ויעזור לי לסחוב הכל עם האוטו לדירה החדשה. חשבתי שאולי יהיה לי קצת זמן ללמוד באותו יום אבל די מהר הבנתי שטעיתי. את האריזה עצמה התחלתי רק ב-12 בצהריים אחרי שהייתי צריך ללכת ולקחת את המפתח ולהספיק לעוד כמה סידורים קטנטנים במרכז הקמפוס. אי אפשר כמובן בלי לבזבז קצת את הזמן עם המחשב החדש, אז לקח לי קצת זמן להתאפס על הכל ולהתחיל לסדר. כשמתחילים לארוז, במיוחד במקום שגרים בו במשך שנתיים, פתאום מתחילים לגלות הרבה דברים שלא ממש ידעתי שהם קיימים. מכל מיני בגדים שהסתתרו להם בין מדפי הארון (איך הצלחתי לצבור כל כך הרבה בגדים כאן?), דרך כל מיליון המחברות שגרמו לי להבין שטוב עשיתי שעברתי בשלב מסוים לקלסרים ועד לקופסאות. סתם קופסאות, בכל מיני גדלים, צבעים ושימושים. המון קופסאות. לעזאזל, איך הצלחתי לצבור לעצמי אוסף כזה? חלק גדול מהן פשוט ישבו להן בארון הגדול בחדר במדפים העליונים במשך שנתיים וראו שוב את החדר רק כשארזתי אותן. היו עוד המון בארון במטבח, כאלו שהגיעו עם אוכל מהבית ומעולם לא חזרו אליו. די ברור שאני צריך לזרוק את רובן ולהשאיר רק את מה שאני באמת צריך (אמא שלי הבהירה שהאוסף שלה גדול מספיק...).

כשאבא שלי הגיע בערב, לא התקרבתי לסיום האריזה. חלק מהמחברות והקלסרים היו עדיין על המדף, המגרות היו מלאות והשטיח התחבא לו מתחת לים השקיות ולתיקים שכבר הספיקו להתמלא. בזריזות התקדמתי לקראת סיום והתחלנו להעמיס את האוטו. היה די ברור שזה ייקח יותר מנגלה אחת, ואחרי נסיעה של הלוך ושוב ועוד העמסה, התגלה לו חדר ריק מכל זיכרון וכל דבר שהיה שלי. גם כל הדברים שלי בסלון (תמונות וטלוויזה) והאוכל מהמקרר נזרקו לתוך האוטו ואני התפניתי ל"מסדר אחראי בניין", לנקות הכל לקראת הזיכוי. מה לעשות, הוא ראה את המשחק של מכבי ורק כשהוא נגמר, הרבה אחרי שסיימנו לפרוק את כל מה שנשאר באוטו, הוא הגיע בשביל לזכות אותי (ואני עברתי את כל הקמפוס בשביל זה). מבט קצר, מילוי של טופס וזהו. הסתיימה לה תקופה.

עכשיו הגעתי לחלק המעניין של הערב והוא לפרוק מחדש את הכל. טוב, לא ממש יכולתי לסיים את הכל כי בכל זאת השעה כבר הייתה די מאוחרת. בסופו של דבר, החדר קיבל צורה של חדר, עם סידור חדש ומתאים הרבה יותר לסטנדרטים שלי ולהתאים אותו למה שאני באמת אוהב. רק אז הייתה לי הזדמנות להרים קצת את הראש ולראות לאן נכנסתי, והאמת, כל צעד שעשיתי כאן גרם לי להרגיש יותר טוב עם המעבר הזה. נכון שהחדר עצמו יותר קטן, אבל הגודל שלו עונה בול על הדרישות ועל הציפיות. השולחן יותר נוח, המיטה רחבה יותר עם מזרון שאי אפשר לקמבן אפילו בצבא ואפילו יש שידה קטנה שעליה אמורה לנוח הטלוויזיה. אמורה, כי הכבל של הכבלים קצר מדי ולכן היא צריכה לזוז מדי פעם לשולחן בשביל שאני אוכל לראות טלוויזיה בשקט (והמקום המתוכנן שלה ממש מתאים). גם החלל המשותף קטן בהרבה ממה שהיה לי קודם, בעיקר כי כאן אין סלון אלא רק מטבח (עם הרבה יותר שיש) ופינת אוכל קטנה. המקרר קצת יותר גדול אבל עמוס בהמון דברים של השותפים שכבר כאן, ובינתיים צריך להצטופף. במקום כיריים רגילים יש כאן פלטת חימום (כדי להזכיר לנו שמשלמים כאן חשמל?) ויהיה מעניין לראות איך אני אסתדר עם זה. האמבטיה מרווחת יותר, עם מקום שבו כל השותפים יכולים לשים את השמפו והסבון שלהם (בדירה הקודמת היו מריבות על זה) והכיורים נראים כאילו הם בית מלון. בכלל, רואים כמה הבניין חדש ומתוחזק בהתאם וכיף לגור במקום כזה.

חוץ מהמזגן שיחמם בחורף ויקפיא בקיץ, מבחינתי הדבר שהכי שווה כאן זה לקום כל בוקר ולהעיף מבט מהחלון. אני חושב שבמשך כל שלוש השנים שאני כאן רציתי להגיע למעונות האלו רק בשביל להסתכל על הנוף, ואיזה נוף זה. כל מפרץ חיפה נפרש ממנו, כל הקריות נוצצות להן בלילה ובימים בהירים (כמו אלו שיש עכשיו, אחרי הגשם) אפשר לראות גם את ראש הנקרה. בתי הזיקוק מוסתרים על ידי עץ שנשתל בדיוק למטה (כי אי אפשר בלי) אבל גם בלי זה הנוף הזה עושה חשק לקום בבוקר. בסוף אני עוד אתרגל, אבל בינתיים זו אחת ההנאות הקטנות של החיים. אגב, דוגמית קטנטנה מאתמול: באמצע היום התחיל לרדת גשם אבל השמש הספיקה להציץ ואני קמתי מהכיסא וניסיתי להסתכל לכל הכיוונים בשביל לחפש קשת בענן. הסתכלתי שמאלה, הסתכלתי ימינה ואז הפנתי את המבט קדימה ובום, היא הייתה שם, מרשימה וצבעונית. בהיעדר מצלמה נורמלית (המצלמות בסלולריים שלי לא ראויות להיקרא מצלמות), ניתקתי את המחשב מכל הכבלים שלו, הפעלתי את המצלמה שלו, כיוונתי החוצה וצילמתי.

 

לאט לאט מתרגלים לכאן. אתמול סוף סוף חוברתי לאינטרנט אחרי סוף שבוע שהייתי מנותק לגמרי עד שעדכנו את הפרטים שלי ועכשיו כל מה שנשאר זה לחזור וללמוד כמו שצריך למועדי ב'; ולקוות שהאיום של השביתה יוסר עוד לפני שנצטרך לעשות משהו בעניין. 1 ירד, עוד 4 מבחנים נשארו.

היה זה יום סגריר והקבוצה הפסידה
בוהו

שמור   בטל

18 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של הנסיכה הקטנה ב-8/11/2008 05:19

 

23 10/2008		מזרחה
		תגיות: יומן מסע

זה נראה כמו נצח, אבל מחר תסתיים סופית התקופה הקנדית שלי במעונות. שנתיים שלמות באותו החדר הפינתי, ליד המדרגות ומגרש החניה מול משרד המעונות האזורי. החדר הזה שלאט לאט הפך להיות ממש בית בשבילי (בניגוד לקודם בעזה), ירוקן מחר מכל הדברים שלי שיועמסו על האוטו ויוסעו לכיוון החדר החדש במעונות מזרח חדש.

אני זוכר שכשנכנסתי לכאן התפעלתי מהגודל שלו. הוא יחסית די גדול בשביל בן אדם אחד, ולפעמים הוא נראה לי גדול מדי וגרם לי להרהר על הבדידות שלי. די מהר השתדלתי להפוך אותו לכמה שיותר שלי, וכמה שיותר ביתי. זה לא היה קשה במיוחד, אחרי שהחדר שלי בבית כבר מזמן לא שלי אחרי שאח שלי השתלט עליו כמעט לגמרי והרבה דברים השתנו שם. הגיע לכאן השטיח שהיה בחדר, כרית הזברה הגדולה שהייתה מונחת על המיטה (וזכתה לכינוי המופתי זבר) יחד עם כרית של מכבי, והם הצטרפו לעוד כל מיני דברים קטנים שהיו עוד בחדר בעזה ויצרו למעשה את החדר האמיתי שלי, הפינה הקטנה בעולם שהיא באמת רק שלי. אפילו הטלוויזיה הקטנה שהייתה לי בחדר נחתה בסופו של דבר בסלון של הדירה (ובקרוב תהיה כנראה רק בחדר שלי). בשנה השנייה שלי כאן זה קיבל יותר ויותר משנה תוקף כשפשוט נשארתי כאן הרבה יותר כי הלימודים תבעו ממני להישאר (אבל כי בסופו של דבר הבנתי שאין לי יותר מדי מה לעשות בבית).
אחד מרגעי השיא כאן היה הניצחון שלי על המכונות האוטומטיות שהיו בדיוק מתחת לחלון שלי. כבר כשנכנסתי שמתי לב שמכונת הפחיות נמצאת ואחרי כמה חודשים התווספה לה לחרדתי גם מכונת סיגריות. זה היה חורף והחלון היה רוב הזמן סגור ולכן הרעשים מבחוץ לא הפריעו לי יותר מדי. הבעיה התחילה כשהקיץ התחיל והחלון היה חייב להיות פתוח. אז נכנסו פנימה כל רעשי הפחיות הנופלות, המטבעות והצפצופים הנוראיים של המכונה ברגע שהיא מקבלת כסף. יחד איתם הגיעו צעקות בכל שעות היום, ריח של סיגריות שאנשים בחרו לעשן לי מתחת לחלון והשיא הגיע באחד הלילות כש-3 אנשים החליטו לקנות קופסת סיגריות ב-3 לפנות בוקר רק מטבעות של 10 אג' ופשוט לא נתנו לי לישון. פניתי לאגודה וביקשתי שיזיזו אותן מפה כי זה היה פשוט בלתי אפשרי לחיות ככה. התשובה המקורית של משרד מעונות היה כמובן לנסות ולהעביר אותי חדר במקום לפתור את הבעיה האמיתית. זה לקח כמה חודשים, הרבה מיילים זועמים ואפילו כמה רגעים של ייאוש עד שבסופו של דבר המכונות מצאו להם בית חדש במקום שהן לא יכולות להפריע לאף אחד. קיבלתי לכבוד זה גם מבט חצי מזלזל מהאיש שממלא סיגריות ("הנה, מזיזים לך, טוב?") אבל תחושת הסיפוק לא עברה. היום יש שם רק קיר מכוער (וחבל שלא עושים עם זה משהו), אבל זו כבר לא הבעיה שלי יותר.

עוד לא התחלתי בכלל לארוז, והכל עדיין בבלגן בחדר. תאריך המעבר הרשמי אמור להיות עוד שבוע וחצי, אבל זה באמצע מועדי ב' והחלטתי שלמרות כל החסרונות עדיף לעבור כמה שיותר מוקדם כדי למזער את הנזק ללימודים. אז אני אצטרך לשלם עוד כמה גרושים על 10 הימים הקרובים וכנראה להסתדר בלי אינטרנט בחדר לפחות עד יום ראשון, ובלי לדעת מה באמת מחכה לי שם, אבל זה עדיף. מחר על הבוקר, מיד אחרי שאני אחצה את הקמפוס לקבל מפתח חדש, אני אתחיל במלאכת האריזה הגדולה שתכלול את כל ארון הבגדים, המוני הקלסרים והמחברות שלי שנמצאים כאן בבלגן ועוד עשרות הקופסאות שרק אלוהים יודע למה יש לי כל כך הרבה מהן. אני אפילו לא ממש יודע איך אני אארוז את הכל, כי אין לי יותר מדי תיקים להכניס את כל הדברים. למזלי, אבא שלי יגיע בערב עם האוטו ויעזור לי להעביר את הכל לדירה החדשה, ולפי כמות הדברים והבלגן, זה יצריך יותר מנסיעה אחת בודדת הלוך ושוב. זו הזדמנות מצוינת לעשות סדר חדש בכל הדברים, להתארגן מחדש ולשנות דברים שהשתרשו במשך השנתיים האלו. ממש התחדשות. הבעיה העיקרית היא שזה צריך להיעשות כמה שיותר מהר, ורצוי לסיים את זה כבר מחר בלילה. ביום ראשון ממתין לו בקוצר רוח המועד ב' הראשון שלי, מאיים ומפחיד, וכל המעבר הזה רק מוסיף ללחץ הזה. זו בעצם הפעם הראשונה שבעצם יש את הפער הגדול הזה בין מועדי א' לב' (בשנה נורמלית הוא אמור להיות גדול יותר, אבל עדיין לא הייתה לי שנה נורמלית ואולי גם לא תהיה) וזה מאוד ניכר אצלי בלימודים. עדיין לא הסרתי למדי את כל החלודה מהחודש וקצת שבין תקופות המבחנים שמאוד קשה להגיד שבאמת למדתי בהם. זה רק מוסיף ללחץ שלי וגורם להרבה חששות. יש משהו מאוד שונה בלימודים האלו עכשיו, כי אחרי כמה תקופות מבחנים אני לומד עכשיו די לבד ומנסה להתמודד עם החומר הזה די לבד בלי אף אחד שיתמוך, ייתן הערות, יסביר ויקבל ממני הסברים. עוד לא מצאתי את השיטה שבאמת מתאימה לי ואני כל הזמן מנסה למצוא את הריכוז המתאים ולא ליפול בפח של השעמום והרצון לברוח למקומות אחרים. אני עדיין חייב לקחת את עצמי בידיים בשביל לעבור את התקופה הזו בשלום. בעצם, אני לא רוצה לעבור את התקופה הזו בשלום, אני רוצה להצליח בה ולהוכיח לעצמי שבסך הכל קרתה לי פשלה קטנה בזמן מועדי א' ועכשיו צריך להמשיך את המומנטום מהחורף. הנה, אפילו ירד כאן הלילה גשם שוטף בשביל לתת תחושה כזו (מה שוטף? רעמים וברקים מטורפים והייתי צריך סירה כדי להגיע לחדר).

אז אחרי שהחלפתי מחשב ושעון, מחר אני מחליף חדר. תקופה אחת נגמרת וחדשה מתחילה. עכשיו רק צריך שכל השינויים מסביב יחלחלו קצת פנימה.

שמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-28/10/2008 00:04

 

4 10/2008		אוקטובר 08: תחילתה של שנה, שנה של התחלות
		תגיות: יומן מסע, פתיחת חודש

דווקא עכשיו יש משהו אחר באוויר, תחושה כאילו באמת משהו הולך להשתנות. אולי זה בגלל השנה האחרונה, שלקחה אותי למקומות שלא חשבתי שאני יכול להיות בהם ושגרמה לאיזו שהיא קפיצת מדרגה. התחיל אצלי בשנה האחרונה תהליך שעוד לא נגמר, ולמרות שיש נקודות של משבר, אני לא מוותר כל כך בקלות. עוד קצת וזה מגיע.

זו בעיקר תהיה שנה של שינויים ושיפורים. השנה הקודמת הייתה שנה של התחלות, של תפקידים חדשים וקפיצות קדימה. הפעם אין כבר יותר למה לשאוף, אבל יש רצון לסיים ולעבור לדבר הבא אחרי שאני אפיק את המקסימום מתוך מה שיש לי עכשיו. כשאני מדבר על מקסימום, מבחינתי זה לעשות את הכי טוב שאני יכול לעשות אבל להשתדל שזה לא יבוא על חשבון דברים אחרים חשובים (כי גם בהם צריך לתת את המקסימום).
זו תהיה שנה של התחדשויות ושל דברים חדשים. אני מקווה שלא רק במחשב חדש (וזה יקרה מאוד מהר), אבל זה חידוש מספיק גדול. גם להחליף דף בית בדפדפן זה משהו לא קטן אחרי לפחות 8-10 שנים. גם תהיה לי סוף סוף דירה חדשה במיקום אחר ויכולת יותר גדולה לשלוט במה שאני לומד, במה שבאמת מעניין אותי.
זו תהיה שנה של התפתחות אישית, פתיחות מצד אחד וסגירות מהצד השני. לסגור סופית מעגלים שלא מובילים לשום מקום, ולנסות כמה שאפשר לפתוח חדשים ורצוי עם רדיוס כמה שיותר גדול (המשפט הזה כל כך טכניוני...).
שפשוט יהיה טוב, בלי מסיכות והעמדות פנים, בלי עצבים ובלי שום דבר רע. רק טוב. שתהיה שנה טובה, לא צריך יותר מזה.

ספרד
ב-16:50 יחמם מטוס גדול ולבן עם פסים צהובים-כתומים את מנועיו על אחד המסלולים בנמל התעופה בן גוריון. אחרי 3 שנים נטולות חופש (ו-3 פעמים שביקרתי שם בחודש האחרון בלי לעבור את ביקורת הדרכונים) אני אטוס מכאן ל-9 ימים של התנתקות מכל מה שקורה כאן. חופש קצר, בלי דאגות ובלי שום דבר על הראש ועם רצון לחזור משם שקט יותר, שלם יותר, עם הרגשה טובה יותר וראש נקי יותר.
תכננו לנו 3 ימים במדריד שכוללים גם משחק כדורגל מחר בערב בין ריאל מדריד ואספניול (בכל זאת, טיול בר מצווה לאח שלי). ברביעי, ערב כיפור, אנחנו אמורים לקחת רכבת לברצלונה בתקווה שהנסיעה הארוכה (למעלה מ-3 שעות) תביא אותנו לשם לפני החג. הרעיון ללכת לבית כנסת בחג נפל אחרי ששמענו שאם יזהו אותנו שם כישראלים ירצו מאיתנו תרומה לבית הכנסת ואם לא ניתן, יזרקו אותנו (יהודים טובים). 4 ימים מלאים בברצלונה וחזרה ארצה בערב סוכות אל כל מה שמחכה שם (מסיבת בר מצווה, מעבר דירה של סבא וסבתא שלי ומועדי ב'; בשפע).
המזוודה כבר מוכנה (כמעט), הדרכונים כבר נוקו מהאבק, היורו נספר ועכשיו רק נשאר לטוס. נתראה בחול המועד.

 

[I'm like a bird - Nelly Furtado]
שיר מושלם להמראה, ותודה לאל על שהשמיעו לי אותו לפני 7 שנים

שמור   בטל

7 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-18/10/2008 22:58