מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

31 10/2006		הדרכים הידועות
		תגיות: יומן מסע

אחד הדברים היותר מהנים שאפשר לעשות בחופש הוא פשוט לעלות על אוטובוס, במיוחד כזה שעוצר מטר מהבית, ולנסוע. שבוע שעבר זו הייתה תל אביב שקיבלה את מלוא תשומת הלב שלי, כיאה לעיר הולדתי, ולכן היעד של האוטובוס הפעם היה ירושלים. למזלי, במרחק הליכה קצרצר מסתתרת לה תחנת אוטובוס עם שני קווים ישירים לירושלים. הקווים הללו הם לא הכי ישירים שבעולם, לכן המסע לבירה התחיל עם טיול קטן בבת ים ואחר כך חצינו את חולון בדרך לכביש המהיר. בגלל שזה היה לקראת הצהריים, עליתי על האוטובוס המאסף, שמוסיף לטיול גם עצירה בתחנה מרכזית רמלה ונוסע דרך משמר איילון ולטרון ורק שם עולה על הכביש המהיר. אני דווקא מאוד אוהב את הכביש הקטן והדי מוחבא הזה בין רמלה ולטרון, אחד כזה שכיף לנהוג בו עם נוף חביב יחסית לשפלה, הרבה יותר טוב מהכביש המהיר המקביל לו, שבו שועטים במהירות תלת ספרתית. אחרי לטרון, האוטובוס כבר עלה על הכביש הראשי והתחיל לטפס לו דרך שער הגיא לכיוון ירושלים.
יש משהו אחר בעיר הזו, ששונה מכל מקום אחר שטיילתי בו בעולם. זה מתחיל כבר מהעיקולים של שער הגיא ועד הסיבובים של גינות סחרוב. קצת אחרי הקסטל מתגלה לה העיר שמתפרשת בין הפסגות של ההרים שפעם היו סביב לה, והיום הם חלק ממנה. האוטובוס החליק לו לכיוון התחנה המרכזית המקומית, שנראית יותר טוב מאחותה התל אביבית (נו, טוב, זה לא קשה במיוחד) אבל פחות מאחותה החיפאית (הדרומית). זה החזיר אותי כמעט 5 שנים אחורה, אל הסוף שבוע השני שסגרתי בצבא והראשון על מדי חיל האוויר, שבו נשלחתי אני וחבריי לקורס לפטרל ברחובותיה של ירושלים באיזור, לשמור על הסדר בצמוד למג"בניקית בזמן צום הרמדאן, ואחר כך לישון כמו מלכים באחת האכסניות היותר מפוארות בעיר.
ביציאה מהתחנה/קניון (כי היום אי אפשר לבנות תחנה מרכזית בלי שפע של חנויות מכל הבא ליד או לארנק) פגשתי ב-ה'. היא למעשה הסיבה שהחלטתי לנצל את היום חופש עם מזג האוויר המעולה שהיה לטיול בבירה. היא הזמינה ואני נעניתי. התחלנו את הטיול לאורך רחוב יפו כששנינו מדברים על הלימודים של כל אחד מאיתנו (היא סטודנטית בעברית), משווים לימודים, משווים מגורים, מספרים סיפורים אחד לשני מהחיים. בדרך עצרנו לנו לאכול באחד מדוכני הפלאפל שפזורים להם בעיר, ואני זכיתי שירושלים תיתן לי מה שתל אביב לא נתנה לי (הערה קטנה: הפלאפל במרכז זיו בחיפה טעים יותר...). אחר כך הסתובבנו לנו במדרחוב בן יהודה שנגמר לנו מהר מדי ואז ירדנו בקינג ג'ורג' לכיוון כיכר צרפת.
ויתרנו על להמשיך לכיוון העיר העתיקה ופנינו לכיוון רחביה. בדרך תהינו לנו איך זה שכל הכיכרות בירושלים הן בעצם צמתים. זו לא כיכר, זה צומת עם רמזור כמו בכל מקום אחר! איפה העיגול? איפה הדשא באמצע (עם או בלי מזרקה, או סתם פסל מגוחך)? איפה התמרור הזה, שהמון אנשים נופלים בגללו בתיאוריה? לירושלמים הפתרונים. בדרך עברנו ליד בית ראש הממשלה ועשינו שלום לאולמרט. ויתרנו על הגעה למשכן הנשיא, פשוט כי לא רצינו להיקלע לאיזו הפגנה או משמרת מחאה שבטוח נמצאת שם (ולא, אין כאן הבעת דעה). לאורך הדרך קשה לפספס הרבה מקומות אחרים שהופיעו בחדשות בצורה פחות סימפטית, בעיקר בפיגועים. לאורך כל הדרך ראינו שלטים שמבשרים שפה התפוצץ מחבל ושם נהרגו עוד כמה. חלק מההיסטוריה הפחות נעימה של העיר הזו.
יצאנו מרחביה ומדרך הפאבים (אחד משני המקומות לבלות בהם בערב, והעיקר שיש בחירה!) לכיוון גבעת רם והאוניברסיטה. טיפסנו לכיוון השער המזרחי האחורי של האוניברסיטה לאורך הגדר של הגן הבוטני. האוניברסיטה עצמה מאוד ירוקה, אפילו ביחס לקמפוס שלי. בכלל, הכל שם מטופח ומלא בצמחיה, כולל חורשה קטנה ונחמדה, אפילו יותר נחמדה מהסביבה שיש מסביב למעונות עזה (ששם נחמד מבחוץ עד שנכנסים לביתנים ולחדרים). השדרה המרכזית ארוכה, ירוקה ומלאה בדשא שאפשר לשבת ולנוח מכל ההליכה הארוכה לאורך הקמפוס.
אחרי הסיור הקצר בקמפוס המשכנו לכיוון הדירה שלה, שנמצאת בשכונה הסמוכה, באותו הגובה כמו האוניברסיטה. רק מה? בין הקמפוס לשכונה מפרידה תהום קטנה שבה עובר כביש בגין, ה-so called נתיבי איילון המקומיים. עם הירידה הדי מתונה עוד אפשר להסתדר, אבל הטיפוס אחר כך לא יבייש אפילו את השבילים הקטנים בכרמל. בהתחלה התפלאתי איך היא תמיד תעדיף טרמפ קצר ונוח בחזרה לדירה במקום לצעוד 20 דקות ברגל מהשער לשם. אחרי הטיפוס, הבנתי אותה טוב מאוד (אבל לפחות אפשר לעשות כושר).
אחרי סיור קצר בדירה ומנוחה קטנה לרגליים יחד עם רענון (כי בסופו של דבר, היה יחסית חם, במיוחד אחרי כל ההליכה הזאת) ושיחה קטנה ומאוד נחמדה, יצאתי לדרך לבדי בחזרה לתחנה המרכזית. כשהגעתי התברר שהאוטובוס הביתה יצא לפני 5 דקות ואת השעה שהייתי צריך לחכות בשביל הבא בתור העברתי עם גלידה טובה ומנוחה נוספת לרגליים. ניקוי ראש אחרון לפני הנסיעה לחיפה לקבל מפתח ולהתחיל להעביר את החיים שלי בחזרה לצפון.
ורק בשביל שתאמינו לי שהייתי, הנה תמונה (כמעט היחידה שצילמתי) שמראה את העיר לעת ערב (מבט מגשר וולפסון דרומה). ואף מילה על הדרבי אתמול. באמת שלא צריך, התוצאה מדברת בעד עצמה.



* הכותרת היא כשם השיר ששמעתי בדרך ששייך לזמר ששותפתי למסע מאוד אוהבת, ותהיו עדינים בתגובות. היא גם קוראת (ומגיבה) כאן...
שמור   בטל

20 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     -1 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/11/2006 20:53

 

25 10/2006		העיר באפור
		תגיות: יומן מסע

מצאתי לי יום לטיול בתל אביב (אתמול), הא? אפור וחם כזה, עם ציפייה לגשם שמתישהו אמור לבוא, שחוששים שהוא יבוא באמצע כל הטיול שתכננתי. בסוף הוא לא בא בזמן הטיול, רק מאוחר יותר, אבל למה להקדים את המאוחר?
התחלתי את הטיול בנסיעה עם הקו שתמיד הביא אותי לעבודה במלון, דרך כל הסיבובים שהוא אהב לעשות בבת ים ובדרום תל אביב. ירדתי תחנה אחת קודם, ליד האופרה, והלכתי לכיוון הים. שמש חורפית עם תוספת של שמיים אפרוריים כחולים קישטו את קו הרקיע של העיר ללא הפסקה והים נצץ לו. מצאתי לי את הנקודה שרציתי להתיישב בה ופשוט להתחבר עם הקולות של המים והמוזיקה ששמרתי בנגן שלי. ליד האנדרטה לאוניה אלטלנה, איפה שגל של אבנים נכנס אל תוך המים, במקום שבו אני ונוי-נוי ישבנו באחת הפעמים הראשונות, לשבת, לדבר, להכיר ולהתמכר לרעש הגלים שמתנפצים אל הסלעים מסביב. ישבתי לי עם המוזיקה באוזניים קרוב לשלושת רבעי השעה עד שזוג זקנות באו והתיישבו לידי והפרו את השלווה שלי. צילמתי כמה תמונות, אספתי הכל לתיק והמשכתי בדרך.
לא היה לי תכנון מוגדר למסלול. רציתי כמה שיותר ים וזה מה שעשיתי. הלכתי לי על קו המים לכיוון צפון. בהתחלה לאורך חוף פרישמן, אחר כך מאחוריי בריכת גורדון ואז על הטיילת הקטנה והחדשה בחוף הילטון עד לחוף מציצים. משם כבר הגעתי לנמל תל אביב שנראה יותר כמו קניון קטן ומפוזר (מזכיר נשכחות מימי הצבא בחיפה ומרכז הקניות ליד הבסיס). חשבתי בהתחלה להגיע לשפך הירקון אבל ויתרתי וחתכתי דרך איצטדיון המכביה לכיוון אולם הזוהמה המתקרא אוסישקין. כבר אז הבטן שלי החליטה קצת לקרקר לה ונורא בא לי פלאפל, רק לכו תמצאו פלאפל בתל אביב. בדיזינגוף לא ממש מצאתי אחד כזה, אז חתכתי דרך שדרות נורדאו לכיוון אבן גבירול. החלטתי דווקא ללכת קצת צפונה לכיוון אזור שאני לא ממש מכיר אבל התייאשתי ביהודה המכבי והתחלתי להתקדם שוב מזרחה וגם שם לא היה כלום. בוויצמן פניתי דרומה דרך כיכר המדינה (נו, באמת, מצאתי מקום לחפש בו פלאפל) עד לקניון ליד איכילוב. כאן כבר נשברתי ונכנסתי פנימה, משתעבד לאמריקניזציה בשביל למלא את הבטן.
סיימתי את הארוחה והחלטתי להמשיך בדרך. כמה דקות אחר כך התחיל לי כאב חד בכף רגל ימין. בהתחלה זה עוד היה נסבל, אחר כך זה כבר ממש הפריע לי ללכת. התיישבתי לי על ספסל בשביל לתת לו לעבור (ולסיים את הגלידה), בתקווה שיהיה יותר בסדר. ישבתי שם חצי שעה ונראה שהכאב עבר לו, אז החלטתי להמשיך ללכת. כמובן שטעיתי. הפעם הכאב היה הרבה יותר חד וכבר ממש גררתי את הרגל. ידעתי שאני לא יכול להמשיך אבל מה לעשות שהתחנה הכי קרובה הביתה נמצאת באבן גבירול, ליד כיכר רבין. גררתי את עצמי בקושי לאורך רחוב בלוך, עושה מדי פעם הפסקות. הגעתי לכיכר, חציתי את הכביש לכיוון התחנה ואיזה ריח עלה אז באפי? פלאפל...
על דבר אחד מהתכנון שלי להיום לא ויתרתי וזה לסיים אותו על כוס קפה עם נוי-נוי. במקום להגיע אליה ברגל, לקחתי את האוטו ואספתי אותה מהעבודה, וישבנו בבית קפה קטן ומקסים ליד הבית שלה. הזמנתי לי תפוח אדמה אפוי עם רוטב פטריות שפשוט ללקק את האצבעות, ביחד עם תה ג'ינג'ר לימון ודבש לשנינו שהיה מעולה. לאורך כל הדרך אליה מישהו ניסה לצלם בעצמו את העיר (ואחריו הגיעו קולות רועמים), וכשישבנו לנו מתחממים מהאוכל ומהתה התחיל לרדת גשם בחוץ ששטף את הכל והשאיר אותו נקי. זה הבריח כמה מהאנשים פנימה, מהחצר הפנימית של בית הקפה (ממש בין הבתים שמסביב). הרגל קצת פחות כאבה לי, אז יצאנו לטיול קטנטן בסביבה. גילינו חנויות מדליקות בטשרניחובסקי, התפעלנו מהבתים לאורך רחוק ביאליק וכמה שהם שונים אחד מהשני, עד לבית העירייה הישן, ובחזרה אליה הביתה.
וככה נגמר לו יום של ניקוי ראש מוחלט, כשהרעמים מרעידים להם את החלון בחוץ והגשם מנקה את האוויר (ומשאיר ניחוח רענן...). יש גם קצת תמונות שצילמתי (לא הרבה, כי לא היה לי יותר מדי כוח) שאותם תוכלו למצוא כאן. אני לא הכי צלם שבעולם, בגלל זה חלק מהתמונות קצת יצאו עקומות, אבל זה מה יש. הדבר האחרון שנשאר לעשות ביום הזה זה ללכת להתכרבל עכשיו מתחת לשמיכה, עם הרעמים בחוץ. אין יותר חורף מזה.שמור   בטל

12 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-30/10/2006 19:29

 

31 8/2005		שם יש י-ם
		תגיות: יומן מסע

אתמול (שני) החלטתי לעשות הפסקה קלה מכל הלימודים. ר', חבר עוד מימי הטירונות, התקשר (והציף את המחשב בהודעות במסנג'ר) ושאל אם אני רוצה לבוא איתו לטיול בירושלים. מסתבר שהאנשים בבסיס שלו היו כל כך מתורבתים, שאחרי כמה יציאות לטיולים החליטו להפסיק עם העניין הזה אצלם לגמרי, וככה לא יצא לו להיות בירושלים בתור חייל (להוציא את הביקור ביד ושם בטירונות, אבל לשנינו לא ממש יצא להיות שם כי שמרנו על האוכל בבסיס והגענו לשם אחרי שעברו את רוב הסיור).

בהיעדר חלופה אחרת, קבענו להיפגש בתחנה המרכזית של ירושלים. לכבוד זה חפרתי עמוק באתר של אגד בשביל לגלות שצמוד לבית שלי יש 2 קווים שנוסעים לבירה, וזה עדיף על להיסחב לכיוון תל אביב (או ראשון). הבעיה היא שבחיים שלי לא ראיתי את הקווים האלה מסתובבים לי בעיר, כך שהם נחשבו לקווי רפאים בשבילי. אז יצאתי לי לתחנה הקרובה וקיוויתי שהכל יהיה בסדר. בדיוק בשעה המיועדת הופיע האוטובוס והתחלתי בנסיעה. אחרי טיול לא קצר ברחובות בת ים וחולון, האוטובוס סוף סוף יצא לכביש המהיר וטיפס באומץ רב את העליות של שורש והקסטל, כמעט עף מהכביש בסיבוב מוצא והגיע לתחנה המרכזית בירושלים.

את הבניין של התחנה המרכזית אני זוכר עוד מימי הקורס בצבא, לפני קרוב ל-4 שנים. בשלב מסוים של הקורס קיבלנו משימה לצאת לאבטח את רחובות ירושלים בזמן צום הרמדאן. כל חייל (או שניים) קיבלו מג"בניקית והיו צריכים לפטרל איתה בשטח שהוגדר. אני קיבלתי מג"בניקית אתיופית ויחד איתה הסתובבנו לנו בוקר וצהריים של יום שישי ירושלמי סתווי באזור התחנה המרכזית. הסתבר לי, שלמג"בניקים יש חוש ריח מפותח מאוד, שגורם להם לזהות ערבים (בדרך כלל בעלי תעודות זהות כתומות או ירוקות) ממרחק לא קטן ולהתחיל לרדוף אחריהם כדי לבדוק להם את התעודות ומה הם עושים פה. ככה נסחבתי אחריה כל הבוקר. בשלב מסוים טיילנו לנו לתוך הקניון הסמוך ואפילו קיבלנו פיצה מאחד הפיצריות במקום. את השבת העברנו באיזו אכסניית נוער לא רחוק מהכנסת, וכשחזרנו לבסיס במוצאי שבת, גילינו שמכונית תופת התפוצצה לה באחד האזורים שבהם פטרלו חלק מהחיילים...

התחנה שגיליתי אתמול נראתה כבר די מוזנת. לא זאת הנוצצת והחדשה של אז (ממש כמו חוף הכרמל) אלא משהו שמתחיל להזכיר את גוש הכיעור בתל אביב. ר' הגיע כעבור חצי שעה ויצאנו לדרך, לכיוון העיר העתיקה. היה לנו יעד ספציפי, וכששאלתי את הנהג אם הוא מגיע לשם, הוא טען שהוא לא מכיר את הדבר הזה (מופיע בגדול במפות שמחלקים במודיעין שלך, אידיוט!). אחרי סיבוב קצר בימין משה, כשר' מצלם כל מה שזז (אני, לצערי, השארתי את הדיגיטלית שלי בבית). משם הלכנו לכיוון מגדל דוד, כי הבטיחו לנו תערוכת רכבות. ובכן, ילדים קטנים (ור') יכולים ליהנות שם יופי. על פני כל האתר פרשו רשת של מסילות רכבת צעצוע, והרכבות נוסעות להן בין העתיקות ושאריות הזכוכית שנשארו מהתערוכה של צ'יהולי מלפני כמה שנים. המיצג שהבטיחו היה די יפה (במיוחד אהבתי את אפקט הלילה שירד על העיר הקטנה במודל). התערוכה עצמה הייתה קטנה מאוד, והראתה רק את ההיסטוריה של הרכבת בדרך לירושלים. מה עם הרכבת בשאר הארץ, והרכבות הקלות שבונים? לזה הם לא התייחסו.

אחרי שיצאנו ממגדל דוד, ר' הלך לשלוח גלויה לחברים שלו מאוסטריה ואנחנו המשכנו לסיור קטן בסמטאות העיר העתיקה. בדרך עברנו לנו ליד המקום שבו רצחו תלמיד ישיבה בשבוע שעבר, ועל הקיר אלמונים תלו מודעות אבל וגידופים כלפי הערבים (ושוטר עמד כל הזמן ליד המקום, אולי המחבלים יחזרו...). אחרי שיצאנו מהשער החדש, הלכנו לחפש ארוחת צהרים. אחרי שמדרחוב בן יהודה התגלה כמקום בו אפשר לאכול בעיקר בגדים ונעליים, המשכנו דרך החפירות בעיר (הם מנסים לגלות את הרכבת הקלה של דוד המלך) לכיוון שוק מחנה יהודה. אם בעיר העתיקה פחדתי (קצת, ממש קצת) מהערבים מסביב, פה כבר היה יותר מסוכן, עם הגרעין הקשה של בית"ר, במיוחד יום אחרי הניצחון בטדי. הורדתי פרופיל ובשקט בחרנו לנו מסעדה קטנה ושקטה. האוכל היה קצת שרוף, המקום היה קצת צפוף, אבל הבטן התמלאה, המצברים נטענו והמשכנו בדרך.

ר' החליט שהוא חייב לצלם את הכנסת. אז הלכנו לכנסת. ממש ליד הכניסה למשכן, מול משרד האוצר, התנחלו להם כמה כתומים שהחליטו להמשיך במחאה שלהם נגד הפינוי. מעניין אם מישהו סיפר להם שכבר אין ישראלים ברצועה. גם כל גן הוורדים מלא בחובשי כיפות, שכנראה גם הם החליטו להתנחל שם.

משם השלמנו מעגל לכיוון התחנה המרכזית, ירדנו על גלידה טובה ונפרדנו איש איש לרציף שמוביל אותו הביתה.

ישמור   בטל

6 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-1/9/2005 23:22