מיקרו אוגי

שכנים

Symphony
NineLives
Suki da yo
מקליין
צבובה
אראמיס
בימבה
יובל
פ(י)לו
סימבה
האחת

הקוראים האחרונים

אמילי1212
Pillow
Violetsun
רוג_
Kaia Girl
שמחת זקנתי
LIL_WHO
Suga Mama
קמיל ה
Yuval's Studio.

 

15 8/2005		יומן מסע: אנטליה (חלק 2)
		תגיות: יומן מסע

יש כמה דברים שמאוד בולטים בטורקיה. מלבד השפמים (אצלנו חותכים בלידה, אצלם מדביקים שפם), הלחות הכבדה והשפה ששוברת את השיניים (והם מדברים כל כך מהר), מי שהכי בולט לו בטורקיה הוא אתאטורק. אותו כמאל אתאטורק בעצם עשה מהפכה, העיף את העות'ומנים מהשלטון וייסד את טורקיה שמכירים היום. זה כמובן קרה לפני משהו כמו 80 שנה ואין לי ממש מושג מתי הוא מת. בכל מקרה, הטורקים עורכים לו פולחן אישיות אחד גדול, מהסוג שסדאם חוסיין היה מתגאה בו. הפרצוף שלו מופיע על כל השטרות (אותו ציור רק בצבע אחר), על כל המטבעות, הדיוקן שלו עשוי ברונזה תלוי על כל משרדי הממשלה, בתי ספר, בתי חולים ומה לא. במרכז העיר אנטליה יש פסל גדול שלו כשהוא רוכב על סוס ומסביבו עוד אנשים. אחד הרחובות המרכזיים בעיר (שמוביל לבניין העירייה המצ'וקמק) נקרא על שמו ולא חסרות עוד דוגמאות.

אם כבר הזכרנו כסף, כל ענייני המטבע הטורקי מאוד מבלבלים. הטורקים בתהליך של המרת המטבע מלירות ישנות לחדשות, ותוך כך הם מוחקים להם את כל האפסים שנצמדו להם לכסף. ככה נוצר מצב מוזר שמחזיקים בשטר של 5 מיליון לירות ושטר די דומה של 5 לירות. רק אחרי כמה זמן תופסים שבעצם מדובר באותו דבר. המטבעות עוד יותר מבלבלים, כי המטבעות הישנים לא מלאות באפסים ולך תדע כמה המטבע באמת שווה. בשדה התעופה קיבלנו את השטרות החדשים, אלה בלי האפסים. באנו ביום שני לקנות מים מאיזה דוכן והוא נקב לנו במחיר של 3 מיליון לירה. לקח לנו כמה דקות להבין את הקטצ' וגם אחר כך זה היה מסובך. הטורקים תמיד ינקבו את המחירים במטבע הישן (יש להם כנראה אהבה למיליונים) ועל החנויות פעם רשום מחיר ישן, פעם חדש ופעם שניהם. מצד שני, אמרו לנו שאם נרצה לשלם במטבע אחר, נקבל תמיד עודף במטבע שלנו. משום מה הם לא רצו לקבל שרת ירוק. לינקולן ירוק דווקא התאים להם.

ביום רביעי החלטנו שאנחנו רוצים לראות קצת מעבר לסנטרום. אחרי שאפשרות לשכור רכב ירדה בגלל סיכון יתר, וגם לצאת לטיול של חברת התיירות שהביאה אותנו לשם לא בא בחשבון (גנבים! 15$ לאדם בשביל טיול מעפן), החלטנו לקחת מונית לכיוון מפלי דודן התחתונים שנמצאים בעיר. במחיר של 25$ יצאנו לנסיעה לצד השני של העיר בשביל המפלים. בנסיעה הזאת ראינו את הגדול של העיר ואיך בעצם נראים הפרברים. במבט מהצד, יש מקומות שנראים כמו כפר ערבי מהארץ שקצת טיפחו אותו (לפחות את הבניינים) ובמקומות אחרים זה נראה בדיוק כמו כל הכפרים הערביים. בורות בצידי הדרכים, כביש עם אי תנועה מחול, בנייה ערבית ועוד. לפחות המסגדים שלהם נראים יפה מבחוץ.

מפלי דודן התגלו כאחד האתרים היותר יפים שביקרתי בהם בזמן האחרון. מדובר באתר מאוד מטופח ונקי וזה מפתיע ביחס למחיר הכניסה הנמוך (לירה אחת). המפלים עצמם נופלים מגובה של כמה עשרות מטרים אל תוך בריכה ויוצרים רסס אדיר על כל מי שעובר בסביבה. לרגע לא מרגישים את הלחות הכבדה באוויר ופתאום נעשה הרבה יותר נעים לזוז ולנשום. מדודן נסענו חזרה למרכז העיר. נכנסנו שוב לתוך השוק. הפעם זה היה יותר מעיק. כמה סוחרים ניסו לתפוס לי את היד ולהראות לי כמעט בכוח את הסחורה שלהם. ברחנו משם (גם בזכות זה שראיתי ילדה מסתובבת עם תליון בצורה ארץ הקודש, רק בצבעים אדום, לבן, ירוק ושחור) לאיזור העתיק של העיר ולמרינה. במדריכים הבטיחו את אחת המרינות היפות בטורקיה, בפועל גילינו מעגן סירות שקטן יותר מנמל יפו. אחרי סיבוב קצר לקחנו מונית חזרה למלון וסיימנו את הערב במשחק טאקי משפחתי סוער.

המלון שבחרנו לעצמנו ממוקם בצד המערבי של העיר, ממש בתחילת טיילת החוף. רוב אנטליה נמצאת על המצוק ורק באיזור הזה יש חוף ים אמיתי. בכלל, כל האזור של מערב העיר ריק כמעט מישראלים שמעדיפים להתרכז במלונות הגדולים בצד המזרחי. המלון היה קטן, משהו כמו 50 חדרים. החדרים שלנו היו חדרים לזוגות (אני ואח שלי, אמא שלי ואחותי), קטנים אך מספקים. גם בהם הייתה את השיטה שהכרתי בטיול לבולגריה, שבה צריך לדחוף את הכרטיס של החדר לחריץ בקיר בשביל להפעיל החשמל. אחרי 8 חודשים בחדר אוכל של מלון 5 כוכבים, אני יכול להגיד שחדר האוכל של המלון לא היה רע, אבל תמיד יש מקום לשיפור. האוכל היה סביר, אם כי השף צריך יותר לגוון. בערב נתנו לאכול בבריכה וזה היה נחמד יותר. מצד שני, הכלבים גבו כסף על בקבוק מים מינרלים בארוחת הערב (2 לירות, בארץ זה חינם אפילו איפה שעבדתי) ולא פחות מ-4 לירות בשביל לסחוט מיץ תפוזים סחוט טרי. החדרניות עבדו בקצב שלהם וביום רביעי הן נזכרו להגיע לסדר את החדר בשש בערב, אחרי שחזרנו מהסיבוב שלנו. לקחנו רק מגבות ושלחנו אותן לחטט במקומות אחרים.

יום חמישי, היום האחרון, היה טיפה לחוץ. מצד אחד, היינו צריכים לפנות את החדרים עד 12 בצהריים. מצד שני, רק בשש וחצי היה אמור להגיע האוטובוס לשדה התעופה. מה עושים כדי להרוג את הזמן? הלכנו לדולפינריום שסמוך למלון בתקווה לראות מופע נחמד ולהעביר את הזמן. רק מה? כרטיס כניסה למקום עולה 15 דולר. לא לירה, דולר! ולבן אדם אחד! עזבנו והלכנו לקניון הסמוך להתייבש במזגן. החלטנו שאנחנו רוצים עוד טיול קטן בעיר, אבל הנהג מונית בחוץ רצה יותר מדי, אז עלינו על אוטובוס לכיוון התחנה הראשונה של החשמלית בעיר. החשמלית נוסעת סמוך לקו החוף דרך מרכז העיר ובחזרה, חצי שעה לכל כיוון. אם חשבנו שהם יהיו מספיק מפותחים ויתקינו לפחות מזגן בחשמלית, אז טעינו וכל הנסיעה העברנו נוטפים וסותמים אפים מהריח של הטורקים חסרי הדאודורנט. חזרנו לקניון לאכול ולהסתובב בצורה שתשרוף את הזמן שנשאר. כשנמאס חזרנו למלון, שם השארנו את המזוודות, והעברנו את הזמן שנשאר בטאקי.

בשש וחצי בדיוק נכנס אוטובוס לרחוב הקטן והעמסנו את הציוד שלנו. האוטובוס התחיל במסע בין שעתיים ברחבי העיר בשביל לאסוף את הישראלים. בדרך ראינו את שאר המלונות שהיו על הכוונת שלנו ולא הצטערנו על הבחירה שלנו, במיוחד לנוכח הישראלים שהיו שם. כמה שלא התגעגענו אליהם. בתוך שדה התעופה גילינו דיוטי פרי קטנטן ומסובך (3 קומות, שאין באף אחת מהן חנויות) אבל בעיקר יקר להחריד, לפחות בעינייני מזון. סניף הבורגר קינג שבו מוכר ארוחה ב-15 לירות, בעוד שבעיר אותה ארוחה עולה רק 8. באופן ביזארי למדי, שתי הטיסות שהיו פתוחות וחיכו לנוסעים היו אחת לתל אביב והשנייה לטהרן, וכך התערבבו להם בחנות הבשמים ישראלים ואיראנים בלי לדעת האחד מהשני.

כשנחתנו בארץ זה כבר היה יום שישי. השבוע נגמר ועכשיו חוזרים לשגרה הרגילה של כתומים, כוחות פיזיקאליים והחום של תל אביב. שורה תחתונה? היה כיף, אבל הספיק לי אנטליה לזמן הקרוב...

שמור   בטל

4 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-15/8/2005 17:47

 

13 8/2005		יומן מסע: אנטליה (חלק 1)
		תגיות: יומן מסע

זהו. אתמול בלילה נגמרו להם 5 ימים באנטליה. לא, לא ידענו על ההוראה שהוציא משרד החוץ באמצע השבוע שאומרת לא לנסוע. זה יצא כשכבר היינו שם ובוטל עוד לפני שחזרנו. האמת, רק בלילה האחרון ידענו מזה, וכבר היה מאוחר מדי לרוץ לטרמינל לתפוס טיסה (על אוניה מן הסתם, היה כדאי לוותר).

קודם כל, רושם ראשוני מהעיר. חום כבד, לחות גבוהה כל כך עד שצריך ממש לשחות במקום ללכת, ים וחופים, נהגים מטורפים והרבה שחורים מסביב. רגע, זה לא בת ים? האמת, וזה די מפתיע, איך שיוצאים משדה התעופה מקדם את הנוסעים שלט גדול שמכריז על הערים התאומות של אנטליה. נחשו איזה עיר תאומה לאנטליה בישראל? נכון, בת ים...

הכל התחיל לו ביום ראשון. במקרה גילינו באינטרנט שהקדימו לנו את הטיסה ב-40 דקות, לא משהו שהחברת נסיעות הייתה צריכה להודיע עליו. הגענו קצת יותר מוקדם לנמל, עברנו במהירות את כל הבדיקות ונכנסנו לדיוטי. גם בפעם השנייה שלי בהיכל הצלחת (מי שראה יודע) המקום נראה הרבה יותר קטן ממה שהיה בטרמינל 1. מבריק? כן. נוצץ? כן. מים שנוזלים מהתקרה? הרבה. גדול? לא. האמת, את עיקר הכסף שלנו הוצאנו על ארוחה במקדונלד'ס וצפייה במטוס אתיופי ממריא דרך דמעה שקופה (או לפחות מנסה). מן הסתם, אחר כך בבטן לא היה קל. מאות מיליונים מכיסי משלם המיסים (לפחות לא אני, הייתי אז קטין) נשפכו בשביל להקים את השרוולים האפורים עם הכיתובים של בנק הפועלים, ואנחנו גילינו שאת הדרך למטוס אנחנו עדיין היינו צריכים לעשות ביצור המוזר בצבע טורקיז שיש המכנים אותו אוטובוס, רק שבו בעיקר עומדים (ומגלים למי הדאודורנט הפסיק לעבוד כשהוא נזכר שיש מטוס שמחכה רק לו). הגענו למטוס, תפסנו מושבים וחיכינו שהאחרונים יעלו. וחיכינו. וחיכינו. ועוד קצת חיכינו. אחרי שכבר עבר הזמן של ההמראה המקורית, החליטו למצוא את המזוודות של אלה שלא הגיעו, אבל בשביל זה הם היו צריכים להוציא את כל המזוודות ולהחזיר הכל. הטיסה עברה בשקט ונחתנו באנטליה כשכבר היה לילה. הגענו למלון, קיבלנו כרטיסי חדר, נכנסו וצנחנו למיטות.

בדרך כלל שמגיעים לעיר זרה, דבר ראשון שמנסים להבין זה איפה נמצאים בדיוק, ואיפה כל הדברים השווים. מה לעשות שבמלון שבו היינו לא היו בקבלה מפות של העיר, וככה על עיוור ניסינו לנווט את דרכנו לכיוון מרכז העיר. בשלב מסוים החום הכריע את האחים שלי שדרשו שניקח כבר אוטובוס ונפסיק עם הצעדות האלה בחום של 35 מעלות. אז לקחנו. בצורה ביזארית לחלוטין, לא מופיע על אף תחנת אוטובוס מספר קו או חס וחלילה לאן הוא מגיע. על כל אוטובוס, בין אם הוא גדול ובין אם הוא קטן ומוזר עם דלת אחת באמצע, כתוב בפינה השמאלית התחתונה את מספר הקו ולאן הוא מגיע, רק שזה כמובן בטורקית ולך תדע איפה זה. מעטים הם האוטובוסים שיש בהם מיזוג. באלה הנהג נוסע עם דלת פתוחה בשביל האוורור, וגם בשביל לאסוף נוסעים בדרך. לא רק רמזורים הם המלצה בלבד בטורקיה, גם תחנות אוטובוס. כנראה שנהגי האוטובוס הם מהדורה משופצת של נהגי מוניות והם פשוט עוצרים כמעט לכל בן אדם שעומד לו על המדרכה.

הגענו למרכז העיר, ובמאמץ רב (והרבה מאוד זיעה) מצאנו איזה מודיעין לתיירים שנתן מפה. התברר שטוב שלא המשכנו ללכת, כי היינו הופכים לשלוליות של מים. אחרי שהצלחנו להסביר לקופאי במקדונלדס המקומי איזה המבורגר אנחנו רוצים (הם יגידו שהם יודעים אנגלית, גם אם הם יודעים להגיד רק הלו) הלכנו לשוק הגדול של העיר. בשוק הזה כל סוחר נטפל אליך ורוצה שתקנה את הסחורה (המזויפת) שלו. יש לסוחרים שמה בעיר מין משחק מוזר, זהה מאיפה הגיע התייר. אז פונים אליך באנגלית, צרפתית, טורקית (לך תדע...), גרמנית ושאר שפות. לא מעט הצליחו במשימה וקראו בשפה הנכונה. משום מה חלק מהם התעקשו לקרוא לאימא שלי ולאחותי שושנה. הרבה מציאות אין בשוק הזה והוא די חוזר על עצמו. אפשר ללכת בו בקלות לאיבוד בגלל שהוא נורא צפוף והכל נראה אותו דבר. אחרי שמיצינו, לקחנו את עצמנו למלון לנוח ובעיקר להתייבש מהזיעה.

יום שלישי היה היום של הבטן-גב. אחרי ארוחת הבוקר חצינו את הכביש (פחד אלוהים) וירדנו לחוף. במחיר של 10 לירות קיבלנו 4 כיסאות ושתי שמשיות לשבת לנוח. הים באנטליה מלא באבנים במקום חול ובשלב מסוים יש כזו תלולית, עד שאתה מרגיש שאתה שוקע בתוך האבנים ולא מסוגל להתרומם ולצאת מהמים. כשכבר הגיע הצהריים והגב שלי כבר הראה סימנים שהימים הקרובים הולכים להיות לי מאוד כואבים (אני לא משתזף, אני ישר נשרף), החלטנו לצאת. זו הייתה משימה לא קלה, כי אח שלי החליט לעשות לנו עאלק גוש קטיף וסירב להתפנות. מזל שהוא עוד קטן. אחרי שהתקלחנו והורדנו את כל המלח, יצאנו לכיוון הקניון הקרוב. קניון מיגרוס (MiGRUS) נראה כמו מבנה תעשייתי גדול מבחוץ, אבל מבפנים הוא קניון לכל דבר כמו אלה שיש בארץ (אולי חוץ מדיזינגוף סנטר, שבו בקלות מאבדים את הצפון). בקניון מאוד בולט שאחוז הנשים שמסתובבות בו עם רעלה (כלומר דתיות) הוא קטן ביחס למה שהולך בחוץ. מתחם המזון המהיר היה הומה באנשים ובקושי מצאנו לנו שולחן לשבת לאכול. לאוכל נוספה ארומה של עשן הסיגריות שעלה מכל שולחן (אבל מכל שולחן). שרפנו כמה זמן להסתובב בקניון (3 קומות) ואחרי שהתחמקנו מחבורה של ישראלים קולניים (אלא מה) חזרנו למלון.

 

המשך מחר

שמור   בטל

2 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     קישור ישיר לקטע
תגובה אחרונה של og211 ב-13/8/2005 14:41