בכניסה הצפון מערבית של בית הלבן הסתופפו השבוע כשבעים מוזמנים, ממתינים לתורם לעבור את הבדיקה הבטחונית הנדרשת כדי להכנס למתחם. הם הוזמנו, להדלקת הנרות האחרונה בבית הלבן עם הנשיא בוש. בסוף התור עמדו שגריר ישראל בוושינגטון ואשתו, ממתינים בסבלנות לתורם, כאחד האדם, להגיש תעודות מזהות לאיש השירות החשאי כדי שיכניס אותם למתחם. לפתע הורגשה המולה, לימוזינה הגיעה אל השער. חשוב לציין שרכבים רגילים אינם יכולים להגיע אל שער הבית הלבן (שדרות פנסילבניה בקטע שמול הבית הלבן סגורות לתנועת כלי רכב מזה שנים).

 

בכבוד השמור לראשי מדינות, נפתחו כל השערים והלימוזינה השחורה החליקה לאיטה לתוך מתחם הבית הלבן. מן הלימוזינה הציצו שלדון אדלסון ואשתו. אחד העיתונאים הציניים שחיכה בתור להכנס, העיר ברשעות מסוימת, "לא ידעתי שאחרי המשבר הכלכלי שלדון יכול עדיין להרשות לעצמו לימוזינה. מעניין אם יש לו כסף גם לנסיעה בחזרה או שאולי זה כרטיס בכיוון אחד". האורחים הופנו כלאחר כבוד אל המבואה באזור המגורים של הבית הלבן. שם הוצבו כסאות מוזהבים לאורחים, ועל הבמה ניצבה חנוכיה. חנוכיה שהושאלה לבית הלבן לצורך הטקס הזה מהספריה הנשיאותית של הנשיא טרומן. טרומן קיבל את החנוכיה הזאת מראש הממשלה הראשון של ישראל, דוד בן גוריון, כשזה בא לבקרו בבית הלבן ב-1951. חנוכיה נאה וגדולה, ובה כוסות שמן ופתילות.

 

כמה דקות לפני שג'ורג' ולורה הגיחו לאולם, הופיעו הבנות לבית בוש – הבת הנשואה ג'נה ובעלה, והבת הצעירה ברברה ו"הדייט" שלה. הם התיישבו בשורה הרביעית בפינה. אך כשברברה זיהתה את שלדון, התקדמה החבורה והתיישבה לצידו. השניים (ברברה ושלדון) ניהלו שיחה ערה, עד שהכרוז הודיע: "נשיא ארה"ב", והקהל קם על רגליו.

 

בוש הגיע לאירוע דקות אחדות אחרי שהמסוק הנשיאותי (המארינס 1) הנחית אותו על המדשאה בבית הלבן. הוא חזר מביקורו באפגניסטן ועיראק (שם עופף לעברו זוג נעליים). בוש בירך את האורחים והשווה בפעם המי יודע כמה בין גבורת המכבים לניצחונותיה של ישראל על אויביה.

 

 אבל שורה אחת בנאומו, היתה משמעותית, כי בה אמר בעצם בוש ליהודי ארה"ב כיצד הוא רוצה שהם (היהודים) יזכרו אותו. בוש סיפר על בן גוריון שבא לבקר את טרומן, והביא לו את החנוכיה. טרומן היה אז נשיא מאוד לא פופולרי בסוף כהונתו. בוש סיפר כי בן גוריון אמר לטרומן: "מכיוון שאינני אמריקני, אני לא יכול לומר לך כיצד יזכרו האמריקנים את תקופת נשיאותך ואת ביצועיך כנשיא, אבל אני יכול לומר לך שבזכות תמיכתך והכרתך במדינת ישראל מייד עם הקמתה, שמור לך לנצח מקום של כבוד בתולדות העם היהודי".

 

 בוש ציטט את טרומן אבל בעצם דיבר על עצמו. הנה הוא - נשיא לא פופולרי בעיני עמו, בסוף תקופת כהונתו. הוא עוזב את הבית הלבן עם אחוזי אהדה של פחות מ-30 אחוזים. זה עתה חזר מביקור בעיראק שבו הושלך לעברו זוג נעליים ורבים מן האמריקנים הצטערו שהזורק פיספס. אבל עבור היהודים הוא מבקש להיות כמו טרומן בשעתו, אדם שבזכות תמיכתו הבלתי מסויגת בישראל (במקרה של בוש – תמיכה בממשלת ישראל ומדיניותה) הוא ראוי לדעתו למקום של כבוד בתולדות ימי עמנו. אגב, את החנוכיה הדליקו בצוותא נכדו של טרומן ונכדו של בן גוריון (יריב בן אליעזר). כשהסתיים הטקס הקצר, בוש ולורה עזבו ועברו לצד השני של אזור המגורים. שם באולם הנשפים נקבצו עוד כ-500 יהודים שהוזמנו גם לקבלת הפנים שערך הנשיא לכבוד חנוכה. בוש העביר שם כעשר דקות, עד שהודיע "אני עייף מהמסע לעיראק ולאפגניסטן", הלך לישון והותיר את האורחים להמשיך ולאכול לביבות וסופגניות לבדם. חג שמח.