למרבית הישראלים השם טים ראסרט לא אומר הרבה, אבל בארה"ב היתה משוואה בעשרים השנים האחרונות: ראסרט = עיתונאות פוליטית במיטבה. ראסרט, הפרשן הפוליטי הבכיר של רשת NBC נחשב לפרשן הפוליטי הטוב ביותר בארה"ב. ביום שישי האחרון כשנכנס לאולפן כדי להקליט את הפרומו לתוכניתו "פגוש את העיתונות" התמוטט ראסרט בן ה 58 ומת בו במקום מדום לב.
בנוסף לתפקידו כפרשן פוליטי בכיר (וראש הדסק הוושינגטוני של NBC) שימש ראסרט ב-17 השנים האחרונות כמגיש תוכנית הראיונות "פגוש את העיתונות". ראסרט שינה לחלוטין את פורמט התוכנית הזאת שנוסדה בשנת 1947. משך שנים, היה בה פאנל של מראיינים שראיינו פוליטיקאים. כשתפס את המושכות הוא ביטל את הפאנל והמרואיינים לא פגשו את העיתונות, אלא אותו עצמו, את ראסרט.
ראסרט לא היה עוד כתב טלוויזיה או עוד פרשן, הוא היה ליגה בפני עצמה. לכאורה היה אנטי טלוויזיוני לחלוטין. בעולם של רייטינג, ספק אם היה עונה להגדרה של "עובר מסך". בחור אירי לא נאה מדי עם פנים שמנמנות וקול רועם. אבל כשפתח את פיו וניתח פוליטיקה לא יכולת שלא להיות מרותק אליו. הוא היה מראיין קשוח, אולי הקשוח ביותר שהיה בארה"ב בעשרים השנים האחרונות, אם תרצו, ההיפך מלארי קינג. הוא לא ניסה להתחנחן בפני אורחיו. מי שבא אליו לראיון ידע שהוא הולך לעבור חוויה לא פשוטה. אין שאלות קלות ואין הרמות להנחתה. אבל כולם באו אליו, נשיאים ומי שרצו להיות נשיאים. הם באו כי ידעו שבלי לעבור את "מבחן ראסרט", בלי לצלוח את "פגוש את העיתונות", אין להם באמת סיכוי.
לראסרט היתה שיטה. הוא היה מציג למרואייניו שקפים עם ציטוטים נוקבים עליהם או על עמדותיהם, ודרש מהם תגובה. היה קשה מאוד להתחמק מלתת לראסרט תשובות. הוא לא הניח למרואיין לסובב אותו על האצבע, ולא חדל עד שקיבל תשובות ממצות.
הנה דוגמה קטנה שזכורה לי כצופה ושאולי ממחישה טוב את האיש ודרכו העיתונאית: כששר החוץ לשעבר קולין פאוול היה בעקבה בפסגה ראיין אותו ראסט באמצעות לוויין ושאל כדרכו שאלות נוקבות. בשלב מסויים החליטה העוזרת של פאוול לסיים את הראיון. היא הורתה לצלם לסובב את המצלמה מפאוול, והודיעה כי הראיון הסתיים (נדמה לי שאפילו היא אישית הסיטה את המצלמה מפאוול). בכל תוכנית אחרת בארה"ב כך היה מסתיים הראיון, אבל לא אצל ראסרט. הוא לא חתך לאולפן והורה, בשידור חי, לבמאי שלו להמשיך לשדר את התמונה מעקבה. הוא אמר לפאוול, "למרות שאנחנו לא רואים אותך, אני יודע שאתה שומע אותי עדיין ומה שאתה עושה זו חוצפה". נצח טלוויזיוני חלף, עד שפאוול הבין שהוא לא יכול לסיים כך את הראיון, וכולם שמעו אותו אומר בשידור חי לעוזרת שלו, "אמילי, זה בסדר, תחזירו את המצלמה אלי". רק כשראסרט החליט שהראיון הסתיים, הוא באמת הסתיים ולא כשאמילי או פקיד ממשל אחר רצו שזה יקרה.
בפריימריז הנוכחיים ראסרט הואשם כמי שתרם את חלקו לכך, שבסופו של דבר, הילרי הפסידה לאובמה. בחודש פברואר ראסרט הנחה עימות בקליבלנד בין השניים ולא הרפה מהילרי באינספור שאלות קשות. אבל אני חייב לומר שהוא הקשה על אובמה באותה המידה. שבועות לפני שהילרי פרשה מן המירוץ, ראסרט הודיע – "העניין גמור! ברק אובמה הוא המועמד הדמוקרטי". זו היתה גדולתו של ראסרט, הוא ידע לפזר את מסך העשן הפוליטי, את הספינים, ולצייר לצופים תמונה ברורה וחד משמעית.
ראסרט נולד בבפאלו, ניו יורק, אביו עבד כמנקה אשפה מטעם העירייה. הוא למד משפטים ואח"כ הצטרף לפוליטיקה. כן, לתקשורת הגיע רק אחרי שלמד את הפוליטיקה מקרוב תוך כדי עבודה. תחילה כיועץ מיוחד לסנטור הדמוקרטי האגדי מניו יורק (שהילרי החליפה) דניאל מוינהן, שעבורו עבד כחמש שנים, ואח"כ, בשנים 1983-84, כיועץ למושל ניו יורק דאז, מריו קומו.
ב-1982 כשהסנטור מויניהן התמודד על כהונה נוספת בסנאט מול המועמד הרפובליקני הקשוח ברוס קפוטו, היה זה ראסרט שחשף כי קאפוטו, שטען כי התגייס לצבא, בעצם התחמק מגיוס ע"י כך שהלך לעבוד כאזרח במשרד ההגנה. זה היה סוף הקמפיין של קאפוטו, קמפיין שהלך "קאפוט". אז נולד הביטוי הפוליטי “to be Russerted”. לורנס גרוסמן, נשיא חדשות NBC התפעל מיכולותיו של ראסרט וגייס אותו לשורות הרשת. מאז כל השאר היסטוריה. שני האנשים (אולי היחידים) שהצליחו להמיס את ארשת הברזל של ראסרט היו הזמר ברוס ספרינגסטין שראסרט העריץ ובנו יחידו, לוק ראסרט.
ביום ראשון השבוע, בשעת השידור של "פגוש את העיתונות", הופיע השולחן שלצידו ראיין ראסרט במשך השנים מאות פוליטיקאים ולידו כסאות ריקים מאדם. ברקע הדהד קולו של המגיש הוותיק של NBC, טום ברוקאו, שכינס את עמיתיו וחבריו של ראסרט בירכתי האולפן ל"פגוש את העיתונות" - מהדורה מיוחדת של התוכנית, מהדורה לזכרו של טים ראסרט.
בכל הבלוגים
שם בלוג/בלוגר
