הטלנסקי של בוש

אין ספק, ראש הממשלה אהוד אולמרט היה מחליף מחר את הצרות שלו עם אלו של חברו הטוב ג'ורג' בוש, ובכל זאת סקוט מקללן, מי ששירת את בוש בנאמנות כעשור, גורם לנשיא האמריקני לא מעט כאב ראש בימים אלה. בראשית השבוע הקרוב יופיע כאן בחנויות הספרים ספרו של מקללן, "המתרחש בבית הלבן של בוש ותרבות הולכת השולל בוושינגטון". השם מבטיח שערורייה, וב-341 הדפים מקללן מקפיד לספק את הסחורה. מקללן הלך עם בוש דרך ארוכה, עוד מטקסס, כשזה היה מושל. עד לפני שנתיים היה מקללן דובר הבית הלבן. בטקס הפרידה שקיים לו הנשיא בוש בגן הוורדים הוא אמר עליו: "סקוט מילא את תפקידו ביושר ובסטייל. הוא דוגמא לכל מה שטוב בטקסס ובארה"ב בכלל. יהיה קשה למלא את החלל שסקוט מותיר אחריו".

 

עכשיו, למקללן יש הרבה מה להגיד על בוש. הוא מספר על מנהיג יהיר שלעולם לא יודה בטעותו. הוא מתאר את הנשיא כאדם לא סקרן. מנהיג מנותק, החי בבועה ומסרב בעקשנות להודות בטעויות.

 

"אם הוא היה יותר בטוח בעצמו", כותב מקללן על הבוס שלו לשעבר, "הוא היה יכול להודות בכשלונות, ולסמוך יותר על הציבור שידע לסלוח לו על טעויותיו".

לפרקים נותר מקללן המום מבוש. כך, למשל, הוא זוכר ששמע שיחת טלפון בשנת 2000 שמוכיחה לדבריו כי בוש החל להאמין בספין של עצמו. "שמעתי אותו אומר: אני לא זוכר אם השתמשתי בקוקאין. וחשבתי לעצמי – איך זה יכול להיות?"

 

בכלל, מרגע שבוש נכנס לבית הלבן היתה לו רק מטרה אחת ע"פ מקללן, לא לתת להיסטוריה של אביו, שזכה רק לכהונה אחת כנשיא, לחזור על עצמה. לכן הבית הלבן תיפקד במתכונת של קמפיין בחירות במשך כל ארבע השנים של הכהונה הראשונה, וזאת כדי להבטיח דבר אחד בלבד, שבוש לא יהיה כמו אביו ושיזכה בכהונה שנייה.

 

מקללן מקדיש פרק נרחב לתיאור מלחמת השולל שבוש יצא אליה בעיראק, והוא מתאר כיצד בעצם לא נישקלו אופציות אחרות מלבד המלחמה. הוא כותב כי מלחמת עיראק שווקה לאמריקאים באמצעות קמפיין תעמולה מתוחכם שנוהל ע"י בוש ונרקם ע"י היועץ הפוליטי שלו, קארל רוב. קמפיין שנועד ליצור מניפולציה בדעת הקהל האמריקאית.

 

סקוט גם מתחשבן עם קונדליזה רייס ועם סגן הנשיא דיק צ'ייני. את רייס הוא מתאר כ" זריזה בבריחה מאחריות ואשפית בהטלת האשמה על אחרים" ולצ'ייני הוא קורא "הקוסם", בשל יכולתו לנווט את הבית הלבן כרצונו מבלי להשאיר שום טביעת אצבעות.

 

מקללן מאשים גם את יועצו הפוליטי של בוש, קארל רוב, ואת ראש מטה סגן הנשיא, "סקוטר" ליבי בכך ששיקרו לו בעניין חשיפת זהותה של ואלרי פליים, סוכנת הסי.איי.איי, והוא, מקללן, נאלץ לשקר בגללם לתקשורת בתדרוכי הבית הלבן.

 

מקללן גם לא חוסך את ביקורתו מהתקשורת האמריקאית וטוען כי "התקשורת האמריקאית עשתה לבוש חיים קלים" ולא מילאה את תפקידה.

 

אגב, הדוברת (הבלונדינית) הנוכחית של הבית הלבן, דנה פרינו, הודיעה כי "בוש עסוק מכדי להגיב לספרי זכרונות של פקידים לשעבר" ובתגובה לעצם הפרסום אמרה: "זה עצוב, זה לא הסקוט שאנחנו מכירים".

                        


מבוש ועד אובמה (וכל מה שביניהם)

השבוע היתה לי הזדמנות נדירה ככתב ישראלי בוושינגטון לפגוש פנים אל פנים לראיונות בלעדיים את שני האישים שהעולם הכי מרבה לדבר ולעסוק בהם. את נשיא ארה"ב, ג'ורג' בוש ואת מי שמבקש להחליפו בתפקיד, מועמד המפלגה הדמוקרטית ברק אובמה. שני אישים ששונים מאוד זה מזה בהשקפותיהם על העולם, אשר מנסים, כל אחד בדרכו, להשפיע על המגמות העולמיות, מי בפועל ומי בהבטחות ובנאומים עמוסי כריזמה.

 

נתחיל באובמה. ברק אובמה הגיע ביום חמישי בלילה (שישי לפנות בוקר, שעון ישראל) לקבלת הפנים החגיגית שערכה שגרירות ישראל בוושינגטון לציון 60 שנות עצמאות לישראל. האירוע התקיים באחד האולמות המרשימים בבירה האמריקאית, מרחק בלוקים ספורים מן הבית הלבן. ברק אובמה יודע היטב מה חושבים עליו הישראלים, הוא מודע לחששות שהוא מעורר אצל רבים מידידי ישראל כאן. למרות שרבים לא מודים בכך בגלוי, אי שם בחדרים האחוריים של מוחם מטרידות אותם המחשבות על שורשיו -  בן לאב קנייתי, על ילדותו באינדונזיה, על שמו – "ברק", שפירושו בערבית – "המבורך". כן, ולא שכחנו את שם משפחתו, אובמה, שמתחרז באוזני רבים עם אוסמה.

 

בתחילת הקמפיין הופתע אובמה מהחשד היהודי, הרי הרקורד שלו בסנאט מראה על תמיכה מוחלטת ובלתי מסויגת בישראל, הוא מוכר ומוערך בידי הקהילה היהודית בשיקאגו כידיד וכתומך. מהר מאוד לאורך הקמפיין הוא הבין שגם אם הוא חושב שאין לו אחות, הוא צריך להתמודד איתה ועם השמועות סביבה. לכן, כשהוזמן לטקס יום העצמאות של ישראל לא חשב פעמיים, והיה היחיד מבין המועמדים שרצים לנשיאות (גם הילרי ומקיין הוזמנו ולא טרחו לבוא) שהתייצב מול הקהל הגדול של תומכי ישראל והגיע לקבלת הפנים כדי לומר בקול רם וצלול "אין לכם מה לדאוג מפני. אני ידיד אמת".

 

אגב, גם ג'ורג' בוש אמר זאת בזמן הקמפיין שלו ב-2000, ורק מעטים הקשיבו לו אז. אמרו עליו שהוא הבן של אבא שלו (שכזכור עצר את הערבויות לישראל) ושיועצו הקרוב (של הבן) הוא ג'יימס בייקר (שבנאום פומבי בימי ממשל בוש האב נתן לרוה"מ שמיר את מספר הטלפון של הבית הלבן, והציע שייתקשר רק לאחר שישנה את מדיניותו). לכן כשג'ורג' W בוש הכריז במסע הבחירות שלו ב-2000 שכנשיא יהיה ידיד אמת לישראל, רבים היו ספקניים.

 

עכשיו זה קורה לאובמה, הוא יצטרך כנראה להגיע לבית הלבן כדי שיאמינו לו, אבל זו דרך ארוכה וקשה, במיוחד כשג'ון מקיין, בעל רקורד התמיכה הבלתי מעורער בישראל, מתמודד מולו. זו הסיבה לכך שאובמה, לאחר נסיון השכנוע שלו מעל הבימה בקבלת הפנים של השגרירות, הסכים להעניק לנו ראיון בלעדי - כדי שגם הציבור הרחב בישראל ידע שהוא ידיד ויפסיק (אולי) לחשוש.

 

ברק אובמה שפגשתי לא היה אותו ברק אובמה שסיקרתי במהלך הקמפיין (אז ראיתי אותו שופע מרץ ואנרגיה כשהכריזמה מזנקת מתוך גופו והוא משלהב את ההמונים). הברק אובמה של יום חמישי בלילה היה עייף מן הקמפיין הארוך והמתיש, והכריזמה גם היא קצת הועמה. אבל הוא היה חם ולבבי, ואם לשפוט על פי דבריו והבטחותיו הרי שבהחלט מדובר בידיד שראוי לפחות לצ'אנס.

 

אובמה, אגב, לא רצה לאחר לקבלת הפנים שערכה השגרירות, אבל פקקי התנועה בוושינגטון עיכבו אותו. בשלב מסויים הוא פשוט יצא מן הרכב וצעד ברגל על המדרכות עד למקום האירוע, כאחד האדם, כשאנשי הסיקרט סרוויס משתרכים בחוסר רצון אחריו.

White House photo by Joyce N.Boghosian

שלושה ימים אחרי הראיון עם אובמה הגעתי עם יעקב אילון אל הבית הלבן כדי לראיין את הנשיא המכהן, הנשיא הכל כך לא אהוד כאן ובעולם, ג'ורג' W בוש.  הראיון נערך בחדר המפות בקומת המסד של הבית הלבן. בחדר הזה ממש נערכה ההתייעצות המפורסמת בין צ'רצ'יל לנשיא רוזבלט (FDR) במהלך מלחמת העולם השנייה.

 

הג'ורג' בוש שפגשנו היה נינוח וחייכני (בניגוד לאובמה העייף והמותש) זה עתה הוא חזר מחתונת בתו, ובלא ספק האירוע השרה עליו תחושה טובה שהקרינה על כל האירוע. כשהושטתי לו את ידי ללחיצה ואמרתי את שמי, גיל, הוא ענה מייד: "היי, גיל, אני גורג' W", כך בלי כל גינוני נשיאות. בתום הראיון, שלא למצלמות, הוא גילה עניין רב בפרשת טלנסקי ותהה כיצד הוא יכול לעזור לידידו הטוב אהוד אולמרט.

 

בוש מגיע עכשיו לביקורו השני כנשיא בישראל. רוב הישראלים אוהבים אותו ומוקירים את תמיכתו בנו. יועציו של אובמה, מנגד, אומרים לנו שכשייבחר (ואנחנו אומרים: אם ייבחר) הוא לא ימתין 7 שנים ויגיע מייד לישראל. אז, הם משוכנעים, יתאהבו בו גם הישראלים, אהבה ממבט ראשון. ועל זה כבר נאמר, נחיה ונראה.


לדף הכניסה של ישרא-בלוג
לדף הראשי של nana10
לחצו לחיפוש
חפש שם בלוג/בלוגר
חפש בכל הבלוגים