סייברלייף 4.5

10/2009

London

האמת? אני לא חושב שאי פעם חליתי באמת באנגלופיליה ממארת. כלומר, כל הפוסטים שכתבתי כאן על אנגליה ולונדון בקטגוריה הממארת ההיא נבעו, אני מניח, מאיזו שאיפה להיות במקום אחר ובזמן אחר. למה בחרתי דווקא בלונדון כמקום מקלט לדמיון שלי? לא ממש יודע, אבל בשבוע שעבר כשהייתי בלונדון שוב, לאחר לא מעט שנים, הבנתי שכנראה לנסות להסביר את תת המודע זה לפעמים חסר סיכוי.

אולי זה מזג האוויר האפרורי, הקריר והכה מענג; אולי אלה האנשים הנחמדים ומסבירי הפנים ברחובות, שיצגו את התרבות האירופאית הקלאסית שכשאתה חוזר ללבנט עמוס הבריונות אתה מגלה כמה היא חסרה כאן; ייתכן שזה השפע התרבותי שיש שם, שמעמיד את התרבות המכונה "ישראלית" באור העגמומי והפרימיטיבי המתאים; או שכנראה זה העולם הנאור שקורא לך מכל פינה שם, ושחסר פה כל כך: מגוון העיתונים, כולל שלושה חינמוני-מטרו מרתקים (עיתונים ומגזינים תמיד עשו לי את זה); מגוון חניות המותגים שגרמו לחברה שלי לזנוח באחת את כל תכניותיה לטייל באתרי תיירות ולהתאימן ל-tour שמתלבש יופי על אוקספורד סטריט; או סתם מבחר סוכניות ההימורים הרבות שמפוזרות ברחבי העיר שהזכירו לי, משום מה, את המונופול הדוחה של הווינר בארץ. גם ההוויה הבריטית המקסימה, של לרוץ אחרי העבודה לפאב הקרוב ולעמוד על המדרכה עד הערב עם כוס בירה תוך כדי שיחה עם חברים, עשתה לי נעים בלב. שלא לדבר על המשחק צ'לסי-ליברפול שראינו בפאב אנגלי ומלא הוויה, יחד עם האנשים שנולדו במקום הנכון.

זה לא ששנאתי את המדינה הזאת פחות קודם, ממש לא. אבל הפערים התחדדו בצורה די קיצונית בשבוע שעבר, והפכו קוצניים עד כאב כשאתה חוזר לארץ רק כדי לפתוח את העיתונים ולקרוא על אסופת שלושת האפסים ששיחקו בקיץ שעבר בחיי אדם וכעת נאחזים בכסאות שלהם (שני עסקנים בכסאותיהם בממשלה, העסקן השלישי בכיסא הלימודים שלו בהרווארד); או על המאבק המגעיל בין יס להוט על הגב שלי ועל גב שאר צרכני הספורט שלא יוכלו לראות, גם אם ירצו לשלם, את משחקי רבע גמר גביע המדינה בכדורגל מחר, רק בגלל שבחרו בחברת הכלבים, סליחה, הכבלים, הלא נכונה; או סתם להיות בהלם מהחוצפה של עובדי הרכבת שהבוקר החליטו במפתיע לזרוק נוסעים באמצע הדרך ולהשאיר אותם על הפסים במסגרת מאבקם הלא מעניין בהנהלה, כשהם נותנים משמעות חדשה לאחת מאבני היסוד ב"ישראליות" שאומרת "דפוק את חברך ככל יכולתך" או "דרך על גוויתו בדרך למטרה/לתור בסרט/לדוכן השווארמה"; וכל אלה רק דוגמאות מקריות. אכן, הפרסומות בנתב"ג שהילגו משהו כמו "אין כמו בארץ" כשחזרנו, לא נראו מעולם כל כך פאתטיות.

לא באמת בחרתי להיוולד כאן, ואני יכול אולי רק להצטער שעכשיו לעבור למדינה אחרת יהיה אולי קצת מסובך - גם אם לא בלתי אפשרי. והיבבות של החברה שלי לאורך הרחובות שמובילים ללסטר סקוור, קובנט גארדן וקמדן מרקט - בנוסח "אני רוצה לגור כאן" - רק חיזקו את השאיפה המשותפת. אבל באמת, ישראל היא הרי לא באמת מקום טוב לחיות בו. ושמעתי שחגגתם פה בשבוע שעבר איזה יום עצמאות - אני לא מבין ממש למה. ואני לא אומר שבאנגליה הכל זהב, אבל לפחות הפיש אנד צ'יפס מה-זה טעים. וזה הופך את היאוש, מסתבר, להרבה יותר נוח.

עכשיו אני הולך לנוח קצת. פוסטים כאלה ממאירים לי את האנגלופיליה.

We came from the far North 
summered in Crimea 
deserted the armed forces 
had to disappear 
made it to the free West 
on a chartered flight 
so we could see what 
we trained to fight 
 
We were in London 
“Let’s do it - let’s break the law!” 
We were in London 
Tell it like it is 
We were in London 
Tell it like it is 
 
Looking for hard work 
or credit card fraud 
What do you expect from us? 
We come from abroad 
to get ourselves a new job 
on a building-site 
They work you so hard 
but we trained to fight 
 
We were in London 
“Let’s do it - let’s break the law!” 
We were in London 
Tell it like it is 
We were in London 
“Let’s do it - let’s break the law!” 
We were in London 
Tell it like it is 
 
My father fought in Afghanistan 
His widow’s pension ain’t worth a damn 
My mother works and goes home to cry 
I want to live before I die 
 
We were in London 
“Let’s do it - let’s break the law!” 
We were in London 
Tell it like it is 
We were in London 
Tell it like it is

Emale
30/4/2007 15:07, בקטגוריות המצב עלק, אנגלופיליה ממארת
47 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: qnbrtp, qnbrtp ב-29/6/2007 11:49

Play the Game

אני חושב שפרדי מרקורי היה הגיבור המוזיקלי הראשון שהכרתי ושהייתי עד להתפתחות המוזיקלית שלו, ושמת במשמרת שלי - כלומר במהלך הזמן בו עקבתי אחרי הקריירה שלו. היו כמובן עוד לפניו זמרים פעילים שנטשו את העולם, כמו למשל מייק ברנט - אבל הייתי ילד כשהוא התאבד ואת הסיפור שלו והמוזיקה שלו שמעתי לאחור. והיו גם המתאבדים של הניינטיז, כמו קורט קוביין או מייקל האצ'ינסון מ'אינקסס' - אבל אחרי הקריירה שלהם עקבתי פחות, ושניהם בכל מקרה עברו לעולם שכולו טוב אחרי שפרדי עשה זאת. כן, גם כאן הוא הקדים אותם.

שלשום מלאו 15 שנה למותו של פארוק בולסרה, הקורבן אולי הכי המפורסם של מחלת האיידס, ששילם בחייו על כך שלא ידע לשחק את 'משחק האהבה' עליו הוא שר 11 שנה לפני מותו ב-Play the Game. 'כל מה שאתה צריך זה להתאהב', שר פרדי עוד ב-1980, דקה לפני התגלות הנגיף הקטלני, והתווה בכך בעצם את המוטו הפשטני והנאיבי שלו לחיים. 'זה כל כך קל כשאתה יודע את החוקים, כל מה שאתה צריך לעשות זה לשחק את המשחק', הוא המשיך ולא ידע שאילו רק היה שומר על כמה חוקים יכול להיות שהוא עוד היה איתנו היום. 'אלה החיים שלך, אל תשחק אותה קשה להשגה' הוא שר שם, ובאמת לא היה קשה להשגה עם אף אחד. הבעיה שגם עם החיידק המסריח ההוא הוא לא היה קשה להשגה בכלל.

אתמול בצהריים, בדרך חזרה ממנה דרומה, נתקעתי בכניסה לת"א בפקק קטן שנגרם אחרי שאיזה נאלח אחד, בני סלע, קבע למשחק חוקים מעוותים משלו ואחרי ששינה לתמיד את החיים של כמה בחורות הוא גם דפק על הדרך את השבת לכמה אנשים לאיזה זמן. שעה קודם לכן, במשחק אחר לגמרי, ניסינו להבין על הקפה של הבוקר את הסיבות לכך שהכל הולך כל כך טוב בינתיים. 'אני חושבת שאנחנו פשוט לא משחקים משחקים', היא אמרה. 'אלה מי שאנחנו נטו, בלי מסכות והגנות', היא המשיכה ובדרך הביתה, כשניגנו את השיר הזה של קווין ברדיו, הקשבתי למילים וחשבתי שאולי פרדי קצת טעה. שאולי הכי טוב זה לא כשאתה יודע את החוקים אלא כשאין חוקים בכלל, כשלא מעמידים פנים, כשמשחקים את המשחק המסובך הזה שעם הפרטנר הנכון יכול פתאום להראות הכי פשוט בעולם.

Open up your mind and let me step inside
Rest your weary head and let your heart decide
It's so easy when you know the rules
It's so easy all you have to do
Is fall in love
Play the game
Ev'rybody play the game of love

When you're feelin' down and your resistance is low
Light another cigarette and let yourself go
This is your life
Don't play hard to get
It's a free world
All you have to do is fall in love
Play the game everybody play the game of love

My game of love has just begun
Love runs from my head down to my toes
My love is pumping through my veins
Driving me insane
play the game play the game play
the game play the game

Play the game everybody play the game of love

This is your life - don't play hard to get
It's a free free world all you have to do is fall in love
Play the game yeah play the game of love
Your life - don't play hard to get
It's a free free world all you have to do is fall in love
Play the game - ev'rybody play the game
.of love

שמור בטל

Emale
26/11/2006 10:49, בקטגוריות סווווו אייטיז, המצב עלק
24 תגובות הוסף תגובה הצג תגובות כאן 0 הפניות לכאן לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: Nimrod ב-28/11/2006 20:23