כניסה לבלוג            הוסף לקבועים שלי            המלץ על הבלוג            ערוך את הבלוג             שלח לי מייל             לישראבלוג
10/2009

סיפור קטן

בהרבה שירים קשר מדומה לשייט, בד"כ סוער. הים בדימוי הזה הוא מערכת היחסים, עמוסת גלים ומערבולות, ושני השותפים למסע מנסים לנווט את דרכם בעין הסערה. לפעמים החומר ממנו עשוייה הספינה משול לפחדים, הגנות ומטענים, שלא מאפשרים לשייט להתקדם בקצב שלו ושני השייטים למודי הקרבות עסוקים בלמשוך את ההגה כל אחד לכיוון שלו במקום להסתכל על המטרה המשותפת של להציל את הספינה מטביעה. אבל לפעמים גם הכרה במטרה המשותפת לא תמנע את הטביעה כשאחד הנוסעים משוכנע שהדרך שלו טובה יותר משל השני. במקרה כזה, גם אם מסערה אחת השניים ינצלו, מהסערה השנייה אולי כבר לא.

אז אצלנו היו כל הסערות, אלה שהתגברו בדרך כשהחוף לא נראה באופק. כולל דרמות של שליטה בהגה, בקצב השייט, ביכולות לפרק את המטענים ולשבור את החומות והגלים. ולמרות שהשאיפות היו להגיע בסופו של דבר לאותו חוף מבטחים קסום, הויכוח על הדרך הכריע. רציתי איתך להיות אבל את רצית כבר להגיע, לא היית קשובה לקצב המסע שלי שהושפע מן הסתם מהגלים ביניינו ונע ונד כמו אותה ספינה בים. כמו שילדים רוצים בובות, חלמת על יופי עם הרבה רגש בצורה רומנטית, אולי רומנטית מדי בשבילי, בשביל מי שרגיל להסתכל בלובנים של עיניי מערכות יחסים ובדרך גם לאתר בהן את כל הבעיות. בעיות שראייה רומנטית מבטלת בקלות רבה מדי.

גם אני כנראה טוב בסרנדות, בעיקר כשהן בפורמט של פוסטים. בבחינת חכם על הנייר, תרתי משמע. הבטחתי ארמונות בדרך שלי, דרך הסתכלות למציאות בלובן של העיניים ובלי למהר להגיע לחוף מבטחים לפני שמתקנים את החורים בספינה. וגם כשהתחלנו לטפל בחורים עצמם, צצו בעקבותיהם לפתע חורים חדשים, פערים שלא היו שם קודם, סוג של מחלת ים מדבקת שאחד מהתסמינים שלה הוא לחץ של זמן. לחץ שמונע תיקון נכון. כי כשלפעמים רוצים להגיע מהר מדי אל חוף מבטחים, נכנסים למערבולות בדרך או ששטים סחור סחור בלי לדעת למה, בלי כיוון מוגדר.

הרגשת שאני לוקח ממך את ההגה, מפריע לך לנווט במהירות לחוף בדרך שלך. אבל רציתי גם הגה משלי, לנווט בקצב שלי תוך ששניינו סותמים ביחד את החורים ולא מתחילים לתקן אותם כשנגיע לחוף. וכשהתחלנו לריב על ההגה, בלי להצליח להתגבר גם על בעיות התקשורת ביניינו ועל ויכוחי השליטה - הספינה טבעה איתנו ביחד.

ופה נגמר סיפור קטן.

אנשים טובים בסרנדות,
וילדים רוצים בובות.
היא חלמה על יופי עם קצת רגש,
והוא הבטיח ארמונות.

הוא רצה לחיות איתה והיא חשבה על מה היא,
הוא רצה איתה להיות והיא לבדה.
הוא הבטיח לה והיא אותו סרבה לשמוע,
ופה נגמר סיפור קטן.

אנשים טובים בסרנדות,
וילדים רוצים בובות.
היא חלמה על יופי עם קצת רגש,
והוא הבטיח ארמונות.

אנשים שטים ביחד על ספינה של פחד,
היא רצתה להיות רחוק מכאן.
אנשים שטים בזה רק בלי לדעת למה,
ופה נגמר סיפור קטן.

אנשים טובים בסרנדות,
וילדים רוצים בובות.
היא חלמה על יופי עם קצת רגש,
והוא הבטיח ארמונות.

שמור   בטל

Emale
28/8/2007 13:29, בקטגוריות ההקלטות הגנוזות, חפירות פנימיות
27 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: כמהין ב-20/1/2008 00:46

Forever More

אז אתה מתיישב ליד הבלוג ואתה באמת רוצה לכתוב משהו. משהו מנבכי ליבך הפועם, מסערות נפשך הרוטטת, לתוך קוביית הטקסט הריקה. ויש לך כבר פוסט כתוב בראש או בפורמט של טיוטה שסועה, ואתה חושב רק איזה שיר לשים בפוסט. כי ככה הפוסטים שלך נכתבים בשנה ומשהו האחרונה - מתחילים משיר שאתה מחפש להצמיד אליו את הרעיון לפוסט, ואז אתה מוצא את עצמך שוקע ביוטיוב וברילייטד של כל שיר יפה שאתה מוצא, וברילייטד של השיר שנגזר מהשיר שמצאת וברילייטד שנגזר מהשיר של אחרי שמצאת. ואז הפוסט שכבר היה כמעט מוכן לך בראש מתחיל להתעמעם משהו, וגם הודות לזכרונך המחליד אתה כבר שוכח על מה רצית לכתוב, או ששיר חדש מעלה לך רעיון לא בשל לפוסט נוסף ולא מגובש שמתמסמס גם הוא. ומפה לשם עוברות שעתיים וחצי של נבירה בטיוב ואתה מגלה פתאום שירים שכבר כתבת עליהם פעם פוסטים, באלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. שירים שמקפיצים לך בבת אחת את כל התקופה המתוקה-חמוצה ההיא מול הפרצוף, כמו השיר החמוץ-מתוק ההוא של מולוקו על אנשים שמחפשים שמישהו יאהב אותם. והנה עכשיו אתה יכול לשים אותם בפוסט, כי אז לא יכלת כי עוד לא היה יוטיוב. ואולי בכלל תכתוב פוסט שמתכתב עם הפוסט ההוא, תוציא מתוכו השוואות מחמיאות ומחמיאות פחות למה שעבר עליך אז ומה עובר עליך מאז ותכתוב טוב טוב כמה היום אתה יותר בוגר, יותר מפוכח. כן כן, תכתוב להם את זה בבלוג ותוכיח לעצמך שהתבגרת.

ואז אתה מתחיל לחפור בבלוג של עצמך, לגלוש לתוך הסערות הישנות החמוצות-מתוקות ההן של אלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. ואחרי שהרבה זמן חשבת שאתה כבר לא אותו בנאדם שכתב אז שם, שהתבגרת ושהתפכחת - אתה מגלה שלא השתנית בכלל ואתה כותב בדיוק אותו דבר. אותן תקוות, אותם הררים, אותן גבעות. ואתה חופר עוד יותר עמוק בהיסטוריה של עצמך ומגלה שם פוסטים שחוזרים על עצמם, על בחורות שהכרת ושכבר שכחת ואיך לא חשבת אז שזה יכול להיות מוקדם, מאוד מאוד מוקדם כדי להפריח בבלוג תקוות, הררים וגבעות, וגם ללנקק לדוגמיות של שירים שבקושי מצאת כי אז עוד לא היה עוד יוטיוב. ואז אחריהם מגיע בכמעט כל המקרים - אחרי שבועיים, שלושה, חודשיים ומחצה - מגיע פוסט נוגה על איך שידעת שזה לא זה אבל אתה עצוב שזה נגמר, ונתת לכולם בתגובות להתפייט ולהתנחם איתך ולהרגיש בלב שיצאת דביל מושלם.

אז לא, אתה לא כותב שוב פוסטים כאלה של הרים וגבעות ותקוות מטופחות. כי בכל זאת אולי כן השתנית ואתה עוצר קצת קודם. ואולי אתה בכל זאת כבר כל כך הרבה יותר בוגר ומפוכח כי אתה כבר יודע שדייט אחד, למרות שהוא היה עם אחת הבחורות הכי יפות שראית, ולמרות שהוא הסתיים בנשיקה מפתיעה משהו - גם דייט כזה לא אומר כלום, בניגוד לדייטים ההם מאלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים שהתחושות שאפפו אותך אז היו מספיקות כדי להטיס אותך בדילוגים לחלל.

ואז אחרי שאתה מסיים לחפור בטיוב אתה מתחיל לכתוב מהראש ויוצא לך בשניות פוסט כזה, שיכול בקלות להפוך לאחד מהפוסטים ההם מאלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. על איך ששוב הכרת מישהי, על איך ששוב יש פוטנציאל להררים ולגבעות ולתקוות מטופחות ותאורי דייט ראשון ושני ושלישי מוצלחים - אבל אחריהם גם אפשרות לפוסט הבלתי נמנע על איך שזה נגמר. אז אתה מעדיף לא לכתוב על הרים ולא לתאר גבעות. ואז אתה מקבל סמס ראשון בסלולרי החדש שקנית היום, והוא ממנה, והוא חונך את הצליל הכי המטופש שהדבקת ל'קבלת הודעה נכנסת' ושנשמע פתאום הכי יפה בעולם, ושיש בו איזה כינוי חיבה מטופש שכבר הפך בקשר הקצר הזה לסוג של בדיחה פנימית.

ואז אתה שוב מרגיש קצת כמו בפוסטים ההם של אלפיים ושלוש סוף אלפיים ושתיים. אבל הו לא, אתה לא תיתן לעצמך להתרומם מעל סערות נפשך הרוטטת ולהתעלם בחוסר אחריות מנבכי ליבך הפועם. כי אתה הרי כה הרבה יותר בוגר ומפוכח, ודווקא ובמיוחד כדי לאזן אתה תשים שוב את השיר ההוא של מולוקו על אנשים שמחפשים שמישהו יאהב אותם, כדי להוכיח שהחמוץ-מתוק הזה עדיין יכול להיות שם. וגם כדי להזכיר שוב לעצמך שזה עדיין מוקדם, מאוד מאוד מוקדם מדי, להפריח הררים וגבעות ותקוות מטופחות וגם לטוס בדילוגים לחלל. ולא פחות, וגם בעיקר, כדי שלא תצא שוב דביל מושלם.

What if I drown in this sea of devotion
Just a stone left unturned
My need is deep
Wide endless oceans
Feel it furious
The fire burns on

Let there be love
Everlasting
And it will live eternally
Will we receive without ever asking?
I'm just curious

Got to find me somebody
But there's nobody
To love me
And it's driving me crazy
There's nobody to love me

Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Endless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

And if I drown in this sea of devotion
Just a stone left unturned
My need is deep
Wide endless oceans
Feel it furious
The fire burns on

Let there be love
Everlasting
And it will live eternally
Will we receive without ever asking?
I'm just curious

Got to find me somebody
But there's nobody
To love me
Anybody could love me

And it's driving me crazy
There's nobody to love me
Anybody could love me

Somebody to hold my hand
Someone who understands
Somebody to help me write
The poetry of life

Someone to love me
Someone who loves me
Ooh Baby

Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Enless tears
Forever joy
To feel most every feeling
Forever more

Got to find me somebody
But there's nobody
To love me

And it's driving me crazy
There's nobody to love me

Most every feeling
To feel most every feeling

Emale
11/7/2007 00:40, בקטגוריות חפירות פנימיות
25 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות לכאן     לינק ישיר לקטע
תגובה אחרונה: grey ב-12/8/2007 09:47


הדף הקודם  הדף הבא
דפים: 1  2  3  4  5  6  7  8  9  10  
139,218 מבקרים אינם טועים

website counter


הביקורות מהללות:
"הגיגים על החיים!"
Ynet, 3.3.02
"תכנים מרתקים! עיצוב מעניין!"
הלול, 30.6.06
"כתיבה גברית משובחת!
מוזיקה טובה!"

מסעותיו של מרק, 2.9.06

השתכנעת? עשה מנוי עכשיו!

קח אותי, זכר אלקטרוני
תוריד ממני ת'ידיים ש'ך
שלח
אוהב את זה בסמסים?
כן, ותחייב אותי חופשי
לך תרוויח על מישהו אחר
 (הסבר)

 << אוקטובר 2009 >> 
א ב ג ד ה ו ש
        1 2 3
4 5 6 7 8 9 10
11 12 13 14 15 16 17
18 19 20 21 22 23 24
25 26 27 28 29 30 31




הקוראים שלי

דניאל p-:
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
ג'ולס2


OMG
בחסות האלכוהול
בטחון בתנועה
ברכה גולשת
דברים קטנים
דואר חשמלי פלוס
דע את היריב
האושר והדווי
הזה של המוריס
היתוך קר למפגרים
הכל אפור
המרתף
הפוזיציה
וולווט אנדרגראונד
וירטואל קרמבו
חדר 404
חוק ורשת
כותבת מוחקת
לא בבית ציפרנו
לונדון קולינג
מאבד תמלילים
מזבלה
מעבורת לאורך המרסי
מציאות נושכת
מקפיאה את הבמיה
מריץ שורות
נפש בריאה בגוף בריא?
סינמסקופ
עומדים בשער
עניינימים
ערס פואטי
פאוזה
פוטנציאל מבוזבז
פזמון חוזר
קטעי קישור
שידורי ניסיון
שמשון.נט
שעת ש.
תופעת דורפן


אהמ.נו
אנקדוטות.נט
במה חדשה
בננות
גלובס בלוגס
דה מארקר בלוגס
החדר הירוק
המסך המפוצל
העוקץ
הקולקטיב
השרת העיוור
זגוגיות.קום
חיים ברשת
כוסברה
מרושתים
סיטימיול
עונג שבת
עין הדג
פופטארט
קונספציה
קפטן אינטרנט
רשימות



2009-2002 © אי מייל - emAle
2007-2001 © יריב חבוט - emAze