איתך

את הגעת ביום שישי
לבשת שמלה קצרה
אני חשבתי שזה לא סתמי
לראות אותך אחרי מיליון שנה
וזה הרגיש לי קצת מוזר
אבל עדיין די מוכר
 
שכחתי כבר מריגושים
עברתי חודשים קשים
וגם מעט מדי נשים
שלא עזרו לי גם לשכוח קצת אותך
והנה שוב את פה איתי
בשביל זיון או ערב חברי
 
איתך לא מתעסק ברגשות יותר מדי
לא מטרחן לך מה עובר לי בחיי
אך כשאני סוגר ת'דלת ונפרד
זה מרגיש לי קצת יותר מדי לבד
 
אז פרקנו בקבוקים
עישנו חומרים פשוטים
ליטפתי לך את הפנים
וגם את הרגליים והגב
והתנשקנו לדקה
והשמלה שלך נפלה
 
החוטיני בידי
אותו הזזתי לבדי
ופיטמתך בלשוני
משחקים באהבה אחד עם השני
אולי את לא איתי
אבל הלילה זה די אמיתי
 
איתך לא מתעסק ברגשות יותר מדי
לא מטרחן לך מה עובר לי בחיי
אך כשאני סוגר ת'דלת ונפרד
זה מרגיש לי קצת יותר מדי לבד
 
ואחר כך במיטה הסדין נרטב נורא
וכשהבוקר אז האיר
התחבקנו בשינה
למרות שלנו לא הלך
זה עדיין די מוצלח
לדמיין אותנו זוג מושלם כל כך
לשחק את המשחק הזה איתך...
 
איתך לא מתעסק ברגשות יותר מדי
לא מטרחן לך מה עובר לי בחיי
אך כשאני סוגר ת'דלת ונפרד
זה מרגיש לי קצת יותר מדי לבד.

The Living Years

אני חושב שמתישהו בגיל 12 גיליתי את היומנים של אבא שלי. הם שכבו מאובקים על גג הארון בחדר שלי, פנקסי שנה קטנים כאלה עם שני עמודים לכל שבוע וכמה שורות לתזכורות לכל יום, שאבא שלי כתב בהם בקצרה הגיג או שניים בתקופת נעוריו אי שם בתחילת שנות השישים. לא דברים חושפניים מדי, בעיקר סיפורי פגישות עם בחורות (הלך לו לא רע, לזקן) - אבל כאלה שגרמו לי לתהות אם באמת מדובר באותו בנאדם. כבר אז, כשהייתי בן 12 והוא היה בן 34, לא הבנתי איך האדם הסגור הזה שאני בחיים לא אוכל לנהל איתו שיחת סו-קולד גברים בין אבא לבן - מצטייר שם ביכולת כתיבה לא רעה בכלל כאדם פתוח ותקשורתי, לא כזה שכל שיחה איתו, כמובן על ענייני דיומא - חלילה לא על נושאים אישיים מביכים - תסתיים אחרי כמה משפטים ענייניים וממצים. ואני זוכר שכבר אז תהיתי מה יכול היה לשנות אותו כל כך, כעבור 20 שנה מכתיבתם, למה שהוא היום. אולי אלה כל המלחמות שבכולן הוא לחם בחזיתות וראה חברים שלו נהרגים, אולי זה שבגיל 24 הוא כבר היה אבא לשלושה ילדים ונוטל באחריות לפרנסתם. אולי פשוט החיים הפכו אותו כזה, אולי הם הופכים את כולנו.

לפני כמה שבועות, גיליתי שהוא מאוד דואג לי. דואג מה יהיה איתי בתחום הזוגי, אם לדייק. הרי את כל השיחות העלק אישיות, כמובן בגבולות המחמירים שאני מציב לעצמי - אני מנהל עם אמא שלי, כמובן ביוזמתה. אז מסתבר שהוא מסתתר מאחורי רובן, שואל ומתעניין. כמובן שהוא לא יפנה אלי ישירות כי יותר הזוי מזה אין - אז הוא שולח את אמא שלי ומסתתר מאחוריה. וכשהוצאתי ממנה שבעצם הוא זה שמת מפחד שחלילה אמות זקן וערירי או לא פחות גרוע - הוא ימות מבלי לראות אותי מקים שוב בית ואולי אף מושבה בישראל - לא ידעתי אם לצחוק או לבכות. ולך תסביר לזקן שלך, סליחה, לזקנה, שטוב לך כרגע ככה, שאתה נהנה מהחוסר מחוייבות הזאת לעת עתה. לא. לאנשים מהדור הקודם, ולא משנה שהדור הזה רחוק ממני מרחק של 22 שנים בלבד - הקביעה הזאת נשמעת הזויה כמעט כמו שלי נשמע הזוי להיות אבא לשלושה ילדים כבר בגיל 24. אז הסכמתי לקחת את מספר הטלפון של מישהי שהוא, כן כן, קשה לי להאמין עד עכשיו, שהוא השיג לי. מישהי שאמא שלה עובדת איתו והיא בחורה טובה שעובדת בהיי-טק ומה יכול להיות רע. לקחתי את המספר רק כדי לסיים את השיחה ורק כדי לשים סוף לפארסה הפתאטית ההיא ותוך שאני מבטיח לו לא לעשות מהפתק מטוס. בסדר, אמרתי לו, אני אולי אתקשר אליה, ניתקתי והלכתי להחנק בצד מרוב צחוק ובעיקר מרוב תדהמה.

ולפני שהבן שלי יגלה בגיל 12 או קודם את הבלוג הזה ויתהה מה נסגר עם אבא שלו, אולי עכשיו זה הזמן לבנות את הבסיס לקשר שלי איתו לשנים הבאות. קשר שאני לא רוצה שיהיה כמו הקשר שלי עם אבא שלי, אלא הרבה יותר פתוח. אני רוצה להיות מסוגל לדבר איתו ישירות על כל מה שאני רוצה, כן, וגם לתת לו מספרי טלפון של בחורות מבלי שהוא ייחנק לי מרוב צחוק ובעיקר מרוב תדהמה. ויכול להיות שהזמן הזה, כשהוא רק בן שמונה וחצי אבל הכי עומד על דעתו מאשר כל שנות חייו עד כה ומתחיל לשאול את כל השאלות הקשות על העולם, ייחרת גם אצלו כקיץ שבו הוא בנה את הקשר עם אבא שלו. אולי זה בזכות העובדה שיוצא לנו בחודשיים האחרונים להיות יותר אחד עם השני, לדבר, להיכנס יותר לעולם שממול. אני מוצא את עצמי מסביר לו על דברים שהייתי בטוח שאסביר לו רק בסביבות גיל 12 לפחות, אבל כל זה בגלל שהוא מפיל אותי, וגם המורות שלו מדווחות על אותן תדהמות, עם השאלות שלו שמגלות יותר מכל דבר אחר כמה הוא כבר מבין דברים, כמה הוא מבין שהוא שונה מאחרים. בגלל האינטלגנציה הגבוהה שלו, בגלל העולם השונה שלו, בגלל העובדה שהוא בן להורים גרושים שבינתיים לא יצא לו להכיר ילדים מאותו סטטוס. כל הדברים האלה הופכים אותו לסוג של איש קטן עם ראש מלא מחשבות ותהיות, ועדיין לא יצא לי לראות ילדים בגילו שואלים, תמהים ומפתחים יכולת הסתכלות דומה.