'הביריות מהודקות היום היטב סביב הירכיים הלבנות שלה', ציינתי לעצמי בסיפוק, מעיף בה מבט לאחור דרך המראה הקדמית בבנטלי השחורה. שנתיים שלמות, עם השקיעה של יום שלישי לפנות ערב, היא נכנסת למכונית שלי, שלה - ומתיישבת במושב האחורי כשהיא עטופה במעיל בלשים ארוך שמגיע עד לקרסוליה הדקות, מכסה את העובדה שמתחתיו היא לא לובשת דבר מלבד מחוך שחור צמוד, שני שרוולי תחרה על ידיה שמהודקים לתוך כפפות עור אופנתיות, ותחתונים שמחוברים בביריות ההן לשני גרביונים ארוכים ומתוחים. היום היא כבר לא צריכה להסביר לי, אבל בימי שלישי הראשונים היא היתה מתארת לי בפרוטרוט מדויק איך תתנהל הנסיעה הזאת, איך להתנהג במהלכה, לאן להביא אותה ומה לא לעשות בשעה שעוברת כל כך לאט בין הרגע בו היא יוצאת מהמכונית שממשיכה לנהום את כל פרק הזמן הזה - ועד שהיא חוזרת, מתנשמת וסתורת שיער, ופוקדת עלי להחזיר אותה במהירות למקום היחידי בו היא תרגיש בטוחה, הביתה.
השמש נוחתת בכבדות בחלון האחורי, מציעה את מיטתה לקראת שנת הלילה כשאנחנו חוצים את התמזה מצפון לדרום, מהבית המהודר שלה בשולי יער האמפסטד - ועד לרובע בריקסטון העני, למקומות בהם עשירי העיר לא חושבים להניח את כף רגלם המרופדת, בוודאי לא בשעות החשכה. בניינים בשלבי בנייה או קריסה, מכוסים ברובם בציורי גרפיטי ענקיים, מלווים אותנו כשהמכונית הנוצצת מפליגה בין מדמנות ברמות עיפוש כאלה ואחרות - עד שהיא בולמת ליד אחת מדלתות קומת הקרקע בבניין כעור ואפור, בפאתי שכונת העוני המזוהמת ביותר של העיר. אני כבר יודע מה לעשות, יוצא מהרכב, פותח לה את הדלת וחובש לראשה את כובע המצחייה שלי תוך שאני מהדק אותי בזווית כזו שהוא מכסה את עינייה המאופרות בכבדות. עברו כבר שנתיים, אבל היא עדיין מעיפה בי את אותו מבט בוחן שאומר שהשעה הזאת, כמו מאות השעות שקדמו לה, אסור שתהיה אי פעם מוזכרת, מדווחת ובעצם לא התקיימה מעולם מלבד אולי במוחי. במנוד ראש אני מאשר לה שאני יודע, שהיא מוכנה, והיא ממהרת לחלוף על פני, נוקשת ארבע נקישות מהירות על הדלת המתקלפת ומשאירה אותי מאחור להמתין לה, מלטף את האקדח ששומר עלי מפני גנבי הרובע ועם מנוע שפועם בדיוק באותו קצב של פעימות הלב שלי.
ארבעים דקות עוברות והחשכה כבר ירדה כשאני מדומם את המנוע ויוצא מהאוטו בשקט, סוגר את הדלת מאחורי. ליד דלת הדירה אני נעצר ובודק שאיש לא רואה, לפני שאני שולף מהכיס כובע גרב ומותח אותו על פני, מתאים את שני החרכים בהם לעיניים. עם אטב מתכת קטן אני פותח בלי בעיות מיוחדות את הדלת, שולף את האקדח ונכנס פנימה בצעדים חרישיים. חשכה מקדמת אותי ורק אור קלוש מכיוון חדר השינה מסמן לי היכן באמת מעניין בדירה הקטנה וחסרת האופי הזאת. אני מציץ פנימה: הגברת שלי, אשת החברה הגבוהה והמכובדת, שרועה על המיטה בגבה אלי וברגליים מפוסקות ומולה בחורה באותה תנוחה בדיוק, כשדילדו כפול מחבר ביניהן והן נעות בקצב הולך ומתגבר זו מול זו. לשנייה אני כמעט שוכח את הסיבה שלשמה פרצתי לדירה, אך אני תופס את עצמי במהירות, מזנק לתוך החדר באקדח שלוף ומקפיץ את שתי האוהבות מהמיטה בצעקה חדה והחלטית, מצמיד אותן לקיר באיומי אקדח ולוקח לעצמי עוד כמה שניות כדי להסתכל עליהן עומדות שם, עירומות ורועדות מפחד.
'את', אני פונה לבחורה השנייה ומוציא מהכיס האחורי זוג אזיקים, 'שימי אותם עליך'. היא ממלאת את הפקודה בצייתנות. 'ואת', אני פונה לגברת שלי, מעביר את האקדח לאט לאט לאורך הגוף המושלם שלה. 'בשבילך יש לי משהו מיוחד', אני יורד עם הקנה שלו לשדיים, למתניים, לבטן ובחזרה לצוואר הארוך והלבן שלה, דרכו אני כמעט יכול לראות את קצב הפעימות המהיר של העורקים שלה. הפאוזה האיטית מופרת בשנייה, כשאני תופס אותה לפתע בשיער וגורר אותה למצב ישיבה על קצה המיטה, ממשיך לאחוז בשיערה ביד אחת וביד השנייה מוריד בתנועה אחת את המכנסיים ומכוון את הראש שלה לזין שלי, מכניס אותו לתוך הפה שלה ומקפיד כל אותו זמן לכוון את האקדח לראשה. 'שלא ייכנסו לך רעיונות נשכניים לראש, כן?' אני זורק לה שאלה רטורית וממשיך לזיין את הפה שלה בקצב הולך ומתגבר, מרגיש את רפקלס ההקאה שלה מתקרב ואז משחרר, ושוב חוזר חלילה. שלוש דקות עוברות ואני גומר לה על הפנים, מניח אצבע מתחת לסנטר שלה, מרים מעט את ראשה למעלה ומסתכל עליה טוב טוב דרך החרכים, מנסה לחרות את המבט המושפל שלה עמוק בזיכרון. 'עכשיו תחזרי לשם', אני מקים אותה לכיוון הקיר. שנייה אחרי שהיא מפנה אלי את הגב אני מנחית עם קת האקדח חבטה מדוייקת בעורף שלה, נותן לה לצנוח מעולפת לרצפה. 'בואי איתי', אני פוקד על חברתה ההמומה, וזורק עליה על המעיל של הגברת. 'התעכבתי כאן מספיק'.
הבנטלי השחורה עוזבת בחריקת בלמים את הרובע המעופש בדרך לנמל הקרוב, כשהיא מתקרבת אלי בתוך האוטו ומלקקת לי את האוזן. 'לא שכחת לשים בתא המטען את המזוודות עם כל הרכוש היקר שלה, נכון?' 'אל תדאגי מותק', אני עונה לה ולא מסיט את המבט מהדרך החשוכה. 'הכל שם, בעיקר הבגדים היקרים שלה שכל כך רצית'. היא צוחקת ומדביקה לי נשיקה. חולפות כמה דקות של שתיקה והיא לא מתאפקת. 'תגיד, היית חייב לקבל ממנה מציצה קודם, הא? אני לא זוכרת שזה היה בתכנון המקורי שלנו'. 'בייבי', אני עונה לה, מסתכל ישר לתוך העיניים הירוקות שלה. 'גדלנו פה בשכונה המזויינת הזאת יחד, את הרי כבר צריכה להכיר אותי. שנתיים הייתי הנהג שלה, שרתתי אותה כמו ילד טוב. אני חושב שהתאפקתי מספיק זמן כדי להראות לה סוף כל סוף מי כאן באמת האדון ומי פה המשרת'.
Out on the tar planes the glides are moving
all looking for a new place to drive
You sit beside me so newly charming
sweating dew s glisten freshen your side
And the sun drips down bedding heavy behind
the front of your dress all shadowy lined
And the droning engines throb in time
with your beating heart
Way down the lane away living for another day
The aphids swarm up in the drifting haze
Swim seagull in the sky towards that hollow western isle
My envied lady holds you fast in her gaze
And the sun drips down bedding heavy behind
the front of your dress all shadowy lined
And the droning engine throbs in time
with your beating heart
And the sun drips down bedding heavy behind
the front of your dress all shadowy lined
And the droning engine throbs in time
with your beating heart
Sing blue silver
And watching lovers part I feel you smiling
What glass splinters lie so deep in your mind
To tear out from your eyes with a thought to stiffin brooding lies
And I'll only watch you leave me further behind
And the sun drips down bedding heavy behind
the front of your dress all shadowy lined
And the droning engine throbs in time
with your beating heart
And the sun drips down bedding heavy behind
the front of your dress all shadowy lined
And the droning engine throbs in time
with your beating heart
Sing blue silver, sing sing blue silver
fe.fe
בובה ממוכנת (הראשונה)
DreamTripLife
