בלוגים קרובים  בר קבועים  הוסף לקבועים שלי   שלח המלצה לחבר   הפורום
משלוח תמונות לסלולר   קישור ישיר לכאן   דף כניסה


אריזה משפחתית

5 נפשות (בלי החתולה) עוברים 9747 ק"מ (בדיוק!) ממזרח למערב.
12/2017

קטעים בקטגוריה: . לקטעים בקטגוריה זו בבלוגים אחרים, לחצו כאן.

הקרב על המילקי

אי שם בתחילת שנות השמונים, עשור הזוי לחלוטין (אבל על זה בפוסט אחר), כשעוד לא חשבו שיכול להיות דבר בטלויזיה מלבד מדורת השבט של הערוץ הראשון, החשיפה שלנו לפרסומות התמצתה במה שראינו בקולנוע. "הפרסום על מסך הכסף שווה זהב", זוכרים? שווה הרבה יותר מזהב. שווה פלטינה.

כי עד היום אני (ובוודאי גם אחרים) זוכרת את הפרסומת האלמותית למילקי - חלי גולדנברג ואחת אחרת (שכל מה שאני זוכרת ממנה זו התסרוקת השחורה המנופחת) נלחמות עד צאת נשמתן, ובכל הטריקים הנבזיים האפשריים, עבור מיכל אחד של מילקי.

 

למה נזכרתי בזה בדיוק עכשיו?

או.

כי הגיעו לשכונה שכנים חדשים. לא רק שהגיעו, הם גם עברו לגור בבית לידינו, וכך הסתיימה סאגת ה"אני קופץ בקריאות טרזן מהמיטה בקומה השניה" שבה הילדים שלי הפגינו כישורים ווקאליים מרשימים, ואני הרשתי לעצמי לומר להם (שלא לומר לצעוק עליהם) מה שבא לי, מתי שבא לי.

השכנים החדשים הם לא רק ישראלים, אלא מהזן של השאנטי-טרנדי. כלומר, לבושים בבגדי מעצבים, אבל כאלה שיתאימו לשיעורי יוגה, מדברים בשקט לחשני כאילו היו בדיוק על הר גלילי נידח, אבל עובדים במקצועות חופשיים.

אה, והיא גם מעצבת פנים שמתוסכלת נורא (ובצדק) מאיך שהדירות פה נראות.

אם עד עכשיו היה אפשר להתרשם שאני לא סובלת אותם בעליל, טעות בידיכם. האנשים האלה נחמדים לאללה, במיוחד כשהם מגדלים כרגע את אותו מבט סתור ומבולבל שאפיין אותנו בשבועות הראשונים, ונופלים בדיוק באותם פחים בהם אנחנו נפלנו (ומוצאים גם פחים חדשים ליפול בהם).

 

נפגשנו לנו לשיחת חולין בגינה המשותפת. דיברנו על דברים שאנשים שלא מכירים זה את זה אך נקלעו לאותה סימטה בחיים מדברים, ומפה לשם עלה שמו של קרייג. קרייג הוא האלוהים החדש בשכונה, ומסתבר שהוא משפיע לא רק עלינו.

אחרי שהם אכלו אותה בקניות הראשוניות, הם גילו את קרייג, ואחרי כמה נסיונות התבייתו כמונו על מדור ה"איקאה" באתר.

ועכשיו, לקרב על המילקי - גרסת המאה ה-21.

אני מאתרת מדפים מוצלחים וזולים. היא מנסה לקנות לי אותם מתחת לאף.

אני לוקחת אויר ומרחיקה עוד 15 מייל בשביל שולחן.

היא מבהירה שהיא לא במשחק כי השולחן גדול מדי עבורה. אני מוותרת, השולחן יקר מדי.

אז היא קונה אותו.

ככה?

אני מקבלת את הספריה שהיא כל כך רצתה בחינם!. הא-הא!

היא מחזירה בלספר לי על הספה הזולה שהם קנו במציאון של איקאה.

האצבעות מתקתקות, הטלפונים הומים, המיני-ואנים שועטים כאילו היו עגלות קניה בסופר של בבלי אי שם בימי חלי גולדנברג.

מה ישאר אחרון?

האם זה יהיה שולחן אוכל בשבילנו (לא, עוד אין לנו אחד כזה. גורו לכם האורחים!) או שידת טלויזיה בשבילם?

חשוב מזה - הבית של מי יהיה מדוגם יותר?

היא אולי מעצבת פנים, אבל לי יש את הנשק הסודי - הבלוג של מיכליקה עם הפוסט הזה . חכו חכו שאדביק את המדבקות בחדר השינה. זה יהיה המילקי שבמילקים.

אני מחכה לראות את הפנים שלה .

 

נכתב על ידי אורזת, 4/10/2006 21:44, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד
5 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של דרורית ב-8/10/2006 23:27


חנהל'ה אופה קטנה
כרמל חזרה מהארץ. בעלה, שבמשך השבועיים שאני פה מסתובב עם מבט של כלבלב האש-פאפיז בעיניו, פתאום הראה שהוא מסוגל גם לחייך בפה מלא, ולאור המאורע המלבב הזמין את כל השכונה למנגל.
נכון שכאן אמורים לקרוא לאקט של העלאת קרבנות מנחה לאל הגחלים ברביקיו, כמו אנשים מתורבתים, אבל מאחר ואנחנו כולנו קיבוץ אחד קטן ומלא ישראלים, שם הקוד נותר מנגל. 
 
היות ואנחנו החדשים בשכונה המטרה שלי בחיים היא להתגבר על הטבע הסוציופאתי שלי ולהתחבב על השכנים, ולכן מיד התנדבתי להביא עוגה. יש לי (או ליתר דיוק, יש לאהרוני) עוגה שאף פעם לא מתפספסת. משהו-משהו, שאפילו חמי הפיין-שמעקער האולטימטיבי, מבקש שאכין למפגשים משפחתיים. ידעתי שאהמם אותם בעוגת השזיפים המדהימה ומחממת הלב שלי, ומעמדי כאושיה שכונתית יתקבע לאלתר, כך שאוכל לנשום בשקט ולהפסיק להשתדל לזכור את השמות של כל השכנים בזמן שהם עוברים בשביל ליד הבית.
 
אחרי שיטוט מהיר בשבילי הסופרמרקט הקרוב למקום מגורי, המרת מידות ומשקלות מהשיטה המטרית לשיטה ה... אין לי מושג איך קוראים לה אבל היא כוללת פאונדים, הוכנסה לה לתנור ובעבעה להנאתה.
 
כמה שעות אחר כך, כשכולם הלומי ערימות בשר ואלכוהול, הוצאה העוגה. ט-דם. כל עתידי החברתי על המגש.
טעימה ראשונה. טעם מוזר משתלט על חלל הפה.
בעצם, מוזר זה קצת אנדרסטייטמנט. הטעם מגעיל למדי. מנסה עוד ביס. לא מבינה מה קורה פה. גועל נפש מרוכז.
העוגה מלוחה. לא מליחות נעימה של "הוסף כפית מלח להגברת הטעם". הו לא. מליחות של "נסעתי לסופשבוע של קמפינג בים המלח ונחנקתי בטביעה".
 
מסתכלת לצדדים.
פרצי צחוק מסביב. דרורה משתנקת מרוב צחוק. גילי נחנקת ממש.
מה לעזאזל קורה כאן?
כשאני מעזה לשאול מתבררת התשובה המלוחה - לאמריקאים, יתברך שמם, יש בערך אלף סוגי קמח. 999 מהם... מלוחים.
למה? ככה. שיהיה. זה כנראה טוב ללחץ הדם.
עוגה שמבוססת על קמח מלוח, חמאה מלוחה (כן, גם החמאה מלוחה, אל תשאלו אותי למה) ושזיפים היא לא הצלחה מסחררת. ילדים, אל תנסו זאת בבית.
 
עכשיו עתידי הקולינרי והחברתי כאחת מאחורי.
העיקר שיש לנו סיפור קאלט שכונתי משלנו.
 
 

נכתב על ידי אורזת, 23/8/2006 22:24, בקטגוריות הקיבוץ המאוחד
10 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-11/9/2006 05:45



הדף הקודם  
דפים: 1  2  3  
18,471
כינוי: אורזת
גיל: 53

ICQ:


מצב הרוח שלי:

מלאו כאן את כתובת ה-email שלכם ותקבלו עדכון בכל פעם שיעודכן הבלוג שלי:

הצטרף כמנוי
בטל מנוי
שלח
הצטרף כמנוי SMS
בטל מנוי SMS

RSS (הסבר)

 << דצמבר 2017 >> 
א ב ג ד ה ו ש
          1 2
3 4 5 6 7 8 9
10 11 12 13 14 15 16
17 18 19 20 21 22 23
24 25 26 27 28 29 30
31            

ארכיון:

חיפוש טקסט בקטעים:

חפש
חלון מסרים:
הוסף מסר

הבלוג חבר בטבעות:
« הלסבלוגריות » ±
« ישראלים בחו"ל » ±





מקומות בהם היינו ועוד נהיה
הפארקים של המערב
הקרולינות של הדרום
מקסיקו - בחודש הבא!
ניו יורק
עמק השנאנדואה
פלורידה ודיסניוורלד
צפון מערב
קנדה


קוראת
Mezzo Mom
אדווה לוטן
אופה קטנה
אזמרלדה
אמ"ט
אמלש
ג'וליאנה
גנצו
דרורית (וה-33)
הצדקת
הקודמת
חבצלת
חלי
יונת
לי
מאזינה ברקע
מומו
מיכליקה
מיק
נוריקו
נינה
עדי
פוסי
קיטי
קרי וביג
קתרינה הגדולה
רונן
שלומית
שמנת
© הזכויות לתכנים בעמוד זה שייכות לאורזת אלא אם צויין אחרת
האחריות לתכנים בעמוד זה חלה על אורזת ועליו/ה בלבד
כל הזכויות שמורות 2006 © נטוויז'ן (ע"ר)
עיצוב: איה