ערב תרבות
מה המחשבה הראשונה שתעלה בראשכם כשתדמיינו סופר?
לא יודעת איך זה אצלכם, אבל יש בי מין יראת כבוד מצחיקה כלפי סופרים. מי שיכול לשחק במילה הכתובה, לעצב משפטים, לברוא דמויות וליצור עלילה ממשית שתופסת את העין, הלב ורצוי שגם את הראש, הוא אדם מיוחד בעיני. לסופרים יש יכולת שאין לרוב האנשים, למעט אמנים אחרים - ליצור משהו שעוזב את ידיהם והופך לנחלת הכלל - ולעשות את זה בכלים שלכאורה יש לכולנו ומשמשים אותנו בחיי היום יום. כולנו משתמשים בשפה, ברבדים כאלה ואחרים, אבל לא כולנו יכולים לכתוב ועוד לעשות זאת באופן שימשוך אחרים וידבר אל ליבם.
אני מניחה שמסיבה זו תמיד דמיינתי סופרים כאנשים מעניינים יותר. אולי עמוקים יותר, בעלי ידע או חכמה צפונה שלבני התמותה הרגילים אין.
 
אתמול הלכתי לשמוע את יעל הדיה מדברת על ספרה "תאונות", שתורגם לאנגלית, בבארנס אנד נובל המקומי.
למרות איצטלה אינטלקטואלית דה לה שמעטע, אני מודה שפקדתי ערבי תרבות בתדירות שקרובה לאפס (וגם אז, בעיקר כשלא היה נעים להבריז), ומעולם לא הייתי בהקראת ספר או באירוע דומה לו. לכן גם לא ממש ידעתי למה לצפות.
בפועל, מה שקרה שם היתה התקבצות של הקהילה הישראלית על שלוחותיה המסועפות וטיפוסיה השונים (נושא לפוסט הזוי בפני עצמו) ועוד כמה אמריקאים שלא לגמרי ידעו למה נקלעו, אבל נשארו בשביל הכורסאות העמוקות והחימום הנעים. במקום אחד האמריקאים המנומנמים, צנחה על המושב שלידי אחת מאושיות הקהילה המקומית (בעיקר בעיני עצמה), טיפוס טרחן וקרצייתי באופן בסיסי, ועוד יותר אתמול - כשמבעד לענני כאב ראש ניסיתי להקשיב ליעל הדיה מדברת. היה לא פשוט, אבל בתכל'ס - כנראה שלא הפסדתי הרבה.
 
כשמסכמים את זה בכמה מילים - היה סתמי. נורא סתמי.
היא דברה על עצמה, על תהליך כתיבת הספרים שלה, על החיים שלה ואיך הם משתלבים בעלילת הספרים או מובילים אליהם. לכאורה, נושאים מרתקים, במיוחד לאור העובדה ש"עדן", הספר האחרון שלה, הצליח לגרום לי לכיווץ כואב בבטן כשקראתי אותו.
אבל היא היתה משעממת. טרחנית אפילו. די מייגעת. מעין "פקידת ספרות" נטולת נשמה יתירה. התיאור שלה את תהליך הכתיבה, הספרים המתהווים, הדמויות שמתעוררות לחיים עם הכתיבה, העציב אותי. הוא דמה קצת לאחת העבודות הראשונות שבהן התנסיתי כשהייתי סטודנטית - תיוק של אלפי מסמכים בארכיב של אחת מחברות ההייטק המובילות בארץ. המממ... לזה יש אופציות לימבה כסף בעוד חמש שנים. צריך להכניס את זה לתיק 238 בשורה 5, שנמצאת במעבר 12. נקסט!
לדמות הזו יש חבר חדש שלוקט בבליינד דייט. צריך לגרום לטוויסט בעלילה. מה ניקח? התמוטטות עצבים בשורה 12 או כלב עוין במעבר 5? יאללה, נחיה חיים סוערים. נלך על הכלב. נקסט!
המחשבה עליה מקלידה את חייהן של דמות אחר דמות אחר דמות אחר דמות למארג שבסופו דווקא יש איזה חסד, הוציאה לי את האויר מבועת האמונה שלסופרים יש משהו שלנו, הפלבאים, אין.
 
חזרתי הביתה מאוכזבת, אבל לא לגמרי יודעת ממה. היה בסדר (למעט כאב הראש שחטפתי מהאושיה הטרחנית) אבל... זהו. קסם לא היה שם.
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 23/2/2007 20:16, בקטגוריות אינטלקט בגרוש וחצי
58 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-6/3/2007 05:30

אדראדראדר
- אתה יודע שביומולדת של השאטני יש מסיבת פורים המונית משותפת ל-JCC, חב"ד וכל הישראלים?
- וואלה, ונלך?
- כן, אומרים שנחמד. נראה אם יסתדר לנו.
- את חושבת שצריך לשאול אותם אם הם מוכנים ללבוש שוב את התחפושות מהלוואין?
- למה לשאול, למה לא להציב עובדה? מה רע בתחפושות שהם לבשו בערך דקה ורבע?
- אני יודע [מגלֶה לפתע מודעות חברתית]? אולי זה פישול חברתי קולוסאלי.
- טוב [נוהמת]. ילדים, נכון שתרצו להתחפש שוב לג'ק-ג'ק ולפאווריינג'ר אדום?
- [ילד א] מה פתאום?! אני רוצה להיות אביר.
- ילד ב' - [מחרה-מחזיק אחריו] גמני! גמני רוצה להיות אביר! כמו פיטר בנרניה!  
 

 

סאאאמק. אבירים. מאיפה אני אביא להם אבירים עכשיו? יש לנו תחפושת אביר מופלאה, סבתא-מייד, ששוכנת לבטח בתהומות קרטוני האחסון פה ושם בארץ ישראל, בחנויות כולם התחילו לחגוג את הפסחא המתקרב (עניין של חודשיים, אבל מי סופר?) ותחפושות אין בנמצא. לא יכלו להסתפק בליצן?

וכך חזרנו אליך שנית, אמאזון יקירנו. תחפושות לא מצאנו (כלומר כן מצאנו, במחיר מופקע ו/או במשלוח ישיר מקמצ'טקה הדרומית) אבל הפנינים הבאות נדוגו מהסייל השבועי של אמאזון. תעזבו את הכל, לכו ישירות לביקורת על הפריט הראשון. ההנאה מובטחת.

סט כלים לעקרת הבית האופנתית

לגבר המושלם - חובב הספורט הבשלן

אה, כן, אם מישהו מוצא תחפוש(ו)ת אביר(ים) ויודע איפה אפשר להשיג אותן במחיר שווה לכל נפש - יבוא על הברכה. 

---

ובפינת הביזאר  - מישהו נכנס לבלוג אחרי שחיפש בגוגל "נשים בהאבקות" (לא, אין פוסט בעניין. לא, אין לי מושג איך הגיעו לכאן ככה. נפלאות דרכי הגוגל).

האם אני צריכה להבין את זה כרמז כלשהוא?
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 20/2/2007 04:58, בקטגוריות משפחתי וחיות אחרות
36 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של אורזת ב-25/2/2007 06:45

דו"ח מצב
יום חמישי, 2/15, שעה 3:30 אחה"צ.  
להלן דו"ח מצב ממוצב האורזים הקבור עמוק (10 ס"מ) בתוך השלג:
כבר יומיים וחצי בית הספר סגור. לא נראים באופק סימנים לפתיחתו, למרות שהשלג פסק והכבישים מפולסים. כתוצאה מכך הבית מלא בילדים שמיצו את אפשרויות התעסוקה שאינן כוללות מכות, צעקות או קרבות חרבות. הבוקר נצפתה המיניאטורה כשהיא מסתובבת בבגד גוף ומעוטרת כולה במדבקות זוהרות. האחים שלה הפכו אותה לפרויקט יצירה. מגלשת השלג נשחקה עד דק וגם האופציה של משחק כדורגל בשלג נוסתה, בלא הצלחה יתירה.
ה-DVD האחרון שנשמר לעת מצוקה מושמש ברגעים אלה ממש, ואילולא איניגו מונטוייה סביר להניח שמישהו כבר היה חונק מישהו. ולא בסרט.
האספקה הולכת ומתמעטת. הבוקר נאכלו הבייגלים האחרונים ומהגבינה הצהובה נותרו רק פירורים. גם מפלס הדיאט-קולה הולך ויורד ובהתאמה הולכת ועולה רמת העצבים של אם הבית. נסיון יציאה למקדונלד'ס למעת השבת הנפש של הנוער והשבת השפיות הנפשית של אמם כשל, משהתגלה - לאחר חצי שעה של קרצוף השמשה הקדמית של המכונית מקרח ושלג שהצטברו עליה - שמאחורי הרכב נמצאת סוללה של 40 ס"מ שלג שאין שום דרך לעבור דרכה שלא באמצעות מפלסת-שלג, ג'יפ או שאר מפלצות 4X4. 
לסיכום, מכובדי, בהנחה שלא תגיע בקרוב אספקה של מזון או ואליום, מוסדות החינוך ישארו סגורים והרכב ישאר תקוע, יש יסוד סביר להניח שהפוסט הבא יכתב מבית המשוגעים המחוזי.   

---

עדכון - עכשיו הגיע המייל שאומר שבתי הספר יהיו סגורים גם מחר. ואחר כך יש חופש עד יום שני. אאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאאה!
שמור   בטל

נכתב על ידי אורזת, 15/2/2007 22:26, בקטגוריות רק באמריקה
41 תגובות   הוסף תגובה     הצג תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי
תגובה אחרונה של דרורית ב-20/2/2007 14:08

18,471