רשימת קריאה חצי-מקרית
באינטרנט יש הרבה מידע ומאמרים מעניינים ומחכימים. ויש כל מיני אתרים ופורטלים ושמורטלים שמתיימרים למצוא את הדברים המעניינים ולהגיש אותם לצלחת - מוויינט ועד הדף הראשי של ישראבלוג. אבל איכשהו, הדברים הכי מעניינים מגיעים בדרכים-לא-דרכים, דרך קשרים אישיים, קישורים-של-קישורים וכו', דהיינו בדרך אסוציאטיבית. כתוצאה, גם רשימת הקריאה הבאה היא אסוציאטיבית - תהנו.

את מסע הדילוגים הנוכחי התחלתי בעין הדג, אתר ישראלי ותיק ואחד מתחנות-הבית שלי (גם אם אני כבר הרבה פחות פעיל שם). משרשור-של-ברכות באחד הפתילים הנידחים באתר נודע לי שאחת המגיבות הקבועות בדיוק זכתה בפרס גפן (הפרס השנתי למד"ב ולפנטזיה בישראל) על סיפור שכתבה, וכך הגעתי לאחד הסיפורים הטובים ביותר שקראתי מזה זמן רב - במקום בו מאבדים ספרים מאת לילי דאי. ההנאה מובטחת.

באופן אסוציאטיבי להפליא נזכרתי בעורכיו של אותו אתר נפלא, צמד משעשע של חובבי קולנוע המכורים לארנבי קטניפ יפניים, ודרך לינק-שהוביל-ללינק-שהוביל-ללינק הגעתי לפינה מצחיקה להפליא שהשניים עורכים ב'נענע': משטרת הפוטושופ. אם אי פעם תהיתם לאן נעלמים פטמות ופופיקים של דוגמניות, איך צומחות לאנשים ידיים מיותרות ומה בקוקה-קולה גורם לגברים צעירים לרחף באוויר - זה המקום למצוא פתרונות (ולצחוק).

'עין הדג' הוא גם האתר שממנו הגעתי ל'סינמסקופ', בלוג הקולנוע של יאיר רווה שכבר קושר כאן בעבר. מה שיפה בבלוג של רווה הוא שבתגובות מתנהל במקרים רבים דיון אמיתי וישיר בין דמויות מרכזיות בענף הקולנוע בישראל, ובמקרים רבים הן מעניינות לא פחות מהפוסטים. במקרה זה, אחרי פוסט שבו ציין רווה את מסדר הנושאים ה'כבדים' בסרטים שראה בפסטיבל חיפה השנה, הגיב ערן קולירין (במאי 'ביקור התזמורת') בסיפור מרתק על תחרות סרטים שבה שפט במינכן, והעלה מחשבה מרתקת על הנטייה הזו של סרטי פסטיבלים ללכת לקשה, לקיצוני וללא-נעים, ולמה זה לא בהכרח יותר אמנותי, ראוי או אמיתי.

בחזית המציאות, לעומת זאת, התחלנו את השבוע (שעבר, בספירה שלכם) באירוח של סטונדט לאמנות מרומניה, שבא ללמוד בזארברוקן לסמסטר אחד. פול, הסטודנט, מצייר איורים מקסימים, דמויי-קומיקס, בעיקר בהקשרים אקולוגיים, ובא לגרמניה לנסות להשתלם באנימציה דו-ממדית. כאות תודה על האירוח הוא השאיר לנו תה שחור מהקרפטים (בעל ריח חזק אבל טעים מאוד) ודיסק של רג'ינה ספקטור, שאמנם כבר שמעתי שירים שלה במקומות שונים בעבר, אבל מעולם לא האזנתי לה בכובד ראש. במיוחד תפס אותי שיר אחד, שהשם שלו בצרפתית ובמהלכו שרה הרג'ינה באנגלית וברוסית (השורות ברוסית, כך מסתבר, הן שיר של בוריס פסטרנק):



יש משהו פשוט מרגש (או 'מרגש ופשוט') בדרך שבה ספקטור 'מדברת' כשהיא עוברת לרוסית, דווקא כשהקהל לא מבין את המלים. קסם מוזר. אולי אם תמונה שווה אלף מלים, גם מנגינה שווה כמה מאות?


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/10/2008 11:13, ושייך לקטגוריות אמנות, דברים שמצאתי ביוטיוב, רשימת קריאה
11 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-28/10/2008 19:29

---