קול קדומים
[אף כי הקטע להלן עוסק בסרט קולנוע, הוא אינו מכיל ספוילרים משמעותיים]

אתמול צפינו ב-Into the Wild, סרט שיצר שון פן ויצא בשנה שעברה (אין לי מושג אם הסרט הופץ בארץ, ולאינטרנט יש המון גרסאות לשמו העברי). הסרט עוסק בבחור צעיר, שיום אחרי שסיים ללמוד בקולג' יוצא לדרכים - לתור ולהכיר את אמריקה. בלי כסף, בלי תוכנית ועם תרמיל על הגב הוא משוטט בדרכים, ממציא לעצמו זהות חדשה, נתקל בכל מיני אנשים ובעיקר מאתגר את עצמו במפגש היומיומי עם הטבע - מה שאולי היה נראה טבעי במאה ה-19, או בשנות ה-60, ולא בשנות ה-90 של המאה ה-20, אז מתרחשת עלילת הסרט.
יש משהו מידבק באידיאליזם הקיצוני של גיבור הסרט, שדבר אינו מפתה אותו - לא כסף, לא אהבה, לא מין ולא משפחה - והוא נחוש בדעתו להגיע ל'אמת'. אני כותב 'אמת' במרכאות, כי נדמה לי שזו מילה שאף אחד לא מבין את משמעותה, לא בתוך העולם של הסרט ולא מחוצה לו. אני מזדהה עם תחושתו של הגיבור, הרואה את העולם שסביבו - המשפחה, הקולג', הקריירה - כמערכת ענפה של שקרים; אבל ה'אמת' שהוא בונה לעצמו היא למעשה ניסוח מחודש של המיתוס האמריקני של ה- self-made man, האדם שיולד את עצמו ויוצר את עצמו ונהיה לחדש, ללא היסטוריה וללא תסביכים, במפגש המאתגר והמסוכן עם הטבע (אותו מיתוס בדיוק מטופל - תוך מודעות מלאה שמדובר במיתוס - בדמותו של דניאל פליינוויו בסרט 'זה ייגמר בדם').
עם זאת, העובדה שאין מדובר בְּאֶמֶת בַּאֶמֶת (וכי מהי בכל אמת אמיתית?) אינה גורעת מעוצמתו של הסרט. הגיבור מכיר בכך שאין צורך להיות חזק באמת, אלא רק להרגיש שאתה חזק; ה'אמת' הזו שהוא מחפש היא אישית ורגעית, ולא עולמית וכוללת. יתר על כן, הדבר שמפתה באמת במסע הזה הוא לא המטרה שלו אלא דווקא חוסר-המטרה שלו - השאיפה להיעלם, להימחק, לאבד זהות ולהמציא חדשה, לשוטט ללא שום יעד פרט לעצם השיטוט. to walk the earth, כמו שאומר ג'ולס ב'ספרות זולה'. אין זה משנה לאן מגיעים; עצם השיטוט הוא זה שיוצר אמת חדשה, 'אישיות' חדשה (ובעצם, אישיות ראשונה, שכן הקודמת מוכתבת בידי המשפחה והסביבה).
במירעו, שיטוט כזה הוא התגלמותו של מיתוס 'הטיול במזרח' - לטפס על איזה הר בנפאל ולחכות ש'עצמי' יקפוץ עלי מעבר לפינה. אלא שב-Into the wild אין ציפייה כזו לפתרון קסם, אין לוח זמנים להארה. הגיבור משוטט כי הוא משוטט, עובד כשהוא עובד, פוגש אנשים כשהוא פוגש אנשים; הוא מתעד את מסעו ואת הדברים שהוא מגלה, אבל אין ציפייה פאסיבית לכך שהאמת תמצא אותו, אלא ניסיון פעיל to interact עם העולם. ומעט מאוד תחזוקה. וזה מה שבאמת מפתה.





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/10/2008 10:47, ושייך לקטגוריות טלוויזיה וקולנוע
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של גנצו ב-30/10/2008 13:21

---