בחירות (3): מדינת תל אביב
יש כמה אנשים בתל אביב שמאוד מעודדים מהניצחון הגדול של ברק אובאמה בארה"ב. ולא בגלל שאיכפת להם במיוחד מהדמוקרטים, מאמריקה או מאובמה עצמו, אלא בגלל קווי הדמיון המובהקים בין המועמד 'שלהם' לבין המנצח האמריקני החדש.
ואכן, קשה שלא להבחין בהקבלה המרתקת בין מערכת הבחירות לנשיאות לזו שניטשת עכשיו על ראשות העיר תל אביב. בשני המקרים מתייצב מועמד שנראה בלתי-סביר במבט ראשון מול מי שמקושר לממסד הנוכחי (והלא אהוב במיוחד). המועמד הממסדי הוא פטריוט, איש צבא לשעבר ובעל ניסיון רב; מצד שני, יש לו הרבה חברים עשירים, והוא נתפס כמרוחק מבעיותיו של האיש ברחוב. מולו מתייצבת דמות חדשה, חוץ-ממסדית, עם שם אמצעי שנשמע זר ומסוכן (חוסיין? בוריס?), דעות לא-פטריוטיות בעליל (מדבר עם האיראנים? לא עומד בהמנון?) וחברים בעייתיים (ג'רמיה רייט? תמר גוז'נסקי?). מצד שני, הוא מייצג את האדם הפשוט, תומך באיכות הסביבה ושולט ללא מצרים באינטרנט. אפילו התשדירים שלהם דומים (ויה יאיר רווה), בין השאר בגלל הדמיון באסטרטגיה: הן אובמה והן חנין סומכים על קולותיהם של הצעירים והסטודנטים, שבדרך כלל אדישים מכדי לצאת להצביע, ועל קולות המיעוטים והעניים, שטרודים מדי בתלאות היומיום מכדי לצאת לקלפי. זה עבד בשביל ברק; האם זה יעבוד בשביל דב?

כדי לענות לשאלה הזו, או לפחות להתקרב לתשובה אליה, חשוב לזכור את ההבדלים בין הבחירות בארה"ב לאלה שבתל אביב. ההבדל הגדול ביותר הוא שבארה"ב היו בסה"כ שני מועמדים בעלי סיכוי כלשהו - אובמה הדמוקרטי ומק'קיין הרפובליקני. מזה שנים רבות, אחוז ההצבעה למועמדים שאינם שייכים למפלגות המובילות בארה"ב נמוך מאוד, כך שאובמה זכה מההפקר בבוחרים שלא היו מרוצים מבוש ומהרפובליקנים, ורצו שינוי. בתל אביב, לעומת זאת, חולדאי אמנם לא פופולרי במיוחד, אבל יש הרבה מועמדים שמתמודדים נגדו, ואחד - פאר ויסנר מהירוקים - נראה רציני לא פחות מאשר חנין. כתוצאה, הצבעת מחאה סתם לא תספיק - חולדאי יכול בקלות לנצח עם 40% מהקולות.
הבדל חשוב שני קשור לעובדה שאלה בחירות מקומיות, ולא ארציות; ובעוד חולדאי אינו פופולרי במיוחד בעיר, הרי שבציבוריות הישראלית הכללית הלך הרוחות הוא יותר אנטי-שמאלי מאנטי-ימני (מה שמוזר, כי השמאל כבר הרבה זמן לא בשלטון, אבל זה עניין לפוסט אחר).
לכך מתקשר ההבדל השלישי - העובדה שחנין אינו סתם ליברל מתון, אלא איש שמאל בכל רמ"ח אבריו. תיאורים כמו 'סוציאליסט' שהיו יותר קשקשת מאמת כשהודבקו לאובמה, הולכים הרבה יותר טוב עם חנין. אז נכון, מדובר ברמה המוניציפלית, ואף אחד לא אמור לטפל באיראנים או לדבר עם חמאס ממרומי המבנה המכוער שמול הכיכר; ונכון שיעל גרמן ממרצ מכהנת מאז 1998 כראש עיריית הרצליה; אבל קשה להאמין שאדם הממוקם כל-כך שמאלה מהקונצנזוס יצליח להיבחר לראשות עיר גדולה במדינה שבה העמדה הפוליטית החציוניות היא אי-שם בין לבני לנתניהו.
מצד שני - ותמיד יש צד שני - תל אביב היא משהו מיוחד. בבחירות לאגודת הסטודנטים של אוניברסיטת ת"א, למשל, המאבק העיקרי היה תמיד בין העבודה למרצ; הליכוד בכלל לא היה בעניינים. בתל אביב, הירוקים הם מפלגת קואליציה חשובה, 'עלה ירוק' היא תנועה שיש להתחשב בה ומרצ היא בכלל אימפריה. אם דב חנין יצליח ביום שלישי לנצל את כל התכונות הייחודיות האלה ולהיבחר לראשות העירייה - או אפילו לתת פייט רציני - תהיה זו הוכחה ניצחת שמדינת תל אביב חיה וקיימת (אם הברווז על בניין העירייה לא היה הוכחה מספקת).

---

ועוד הערה אחרונה על הבחירות בארה"ב: לפני כשנתיים דיברו הרבה על כך שהסדרה גבירתי הנשיא ששודרה ב-ABC היא ניסיון להכין את דעת הקהל האמריקנית לכהונה אפשרית של הילרי קלינטון בבית הלבן; אבל אני לא חושב שהזכירו הרבה עד כה את העובדה שדיוויד פאלמר, הנשיא הכריזמטי והמושלם בסדרה '24', הכשיר את דרכו של ברק אובמה לנשיאות. בין השניים אין הרבה דמיון חיצוני, אבל התכונות שהודגשו שוב ושוב אצל פאלמר - יושר, כנות, פתיחות, הקשבה ויכולת רטורית ניכרת - ניכרות אחת לאחת בהתנהלותו של אובמה. רק צריך לקוות שאף אחד לא ינסה להתנקש בנשיא הנבחר(ושאם כן, CTU יעצרו אותו בזמן).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/11/2008 00:50, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, טלוויזיה וקולנוע, אקטואליה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של sanudng ב-17/2/2013 10:07

---