סיפור חג
ערב חג המולד, שנחוג שלשום, היה קר, לבן ומנותק. לא 'קר ולבן' במובן של שלג - השלג מיצה את עצמו בשבוע שעבר ולא חזר השבוע - אלא במובן של ערפל חלבי, שכיסה את השמיים ואת רוב הנוף במשך כל היום. לניתוק דאגה חברת האינטרנט האהובה, שבשל 'תקלה אזורית' משאירה אותנו כבר יומיים ללא אינטרנט כלל (אחרי שהאפיפיור החליט להתיר את החתונה הקתולית שלנו עם וודאפון, אין לנו אינטרנט גיבוי למקרי חירום), ופתרון לא נראה באופק.
הרחובות התרוקנו, החנויות נסגרו בשתיים, השכן מלמטה (לא זה של הדלת, אחד נחמד) מילא אנטי-פריז באוטו כדי לנסוע להרים. כבר בצהריים החלה ליפול עלינו תוגת חג-המולד - הדיכאון התוקף את מי שאינו נוצרי או שאינו יכול לבלות עם משפחתו בערב החג. התוגה הזו, שמככבת לא אחת בסרטים ובסדרות, ברורה לחלוטין ברגע שחווים אותה. אני מניח שזר בישראל מרגיש כך ביום כיפור: הכל עוצר למען מטרה שהוא אינו חולק ואינו מבין בה.
אסנת החליטה להטביע את האווירה העגמומית בעשייה מטבחית, ובלי היסוס החלה לקצוץ אינספור ירקות כדי להכין חמוצים. מאז שמצאה מתכון מנצח ואת כל התבלינים המופיעים בו, כמויות החמוצים רק גדלות מפעם לפעם, ומוגבלות רק בידי מספר הצנצנות בבית. בשלוש אחר הצהריים היכתה בה ההבנה הפתאומית שאין בבית חומץ. היה זה לאחר שהמוני בית חמוצייה כבר היו מסודרים בצנצנות, ושעה אחרי שכל הסוּפֶּרים נסגרו לחג.
למזלה, היה בבית אביר לבן עם רעיון - לנסוע למכולת של העיראקי, במרכז העיר, שאינו נוצרי ואולי סוגר קצת מאוחר יותר. היה זה הדהוד של רעיון מוצלח מלפני שנתיים, אז חיפשנו מקום לאכול באחר-הצהריים של חג המולד ומצאנו את עצמנו בסוף במסעדה טורקית. לרעיון, כמובן, אין ערך ללא ביצוע, וכך נאלצתי לטפס על אופני ולדווש במהירות אל תוך הערפל הקר. בהתקרבי אל חנותו של העיראקי ראיתי
לשמחתי כי ליד הדלת עומד אדם ומשוחח עם מישהו בפנים. העיראקי סגר רשמית לפני כמה דקות, אבל עבור אותו לקוח (ובהזדמנות זו, גם עבורי) פתח את הדלת. שני בקבוקי החומץ שביקשה אסנת נמצאו על אחד המדפים הרחוקים, ולאחר שיחה קצרה על הקור (וחפה לחלוטין מברכות 'חג מולד שמח') היו בידי שני בקבוקי חומץ מרוכזים בשקית ניילון קטנה.
לא אלאה אתכם בכוח ההמצאה שנדרש כדי להביא שני בקבוקי חומץ כבדים, שבירים
ויקרי-המציאות על אופניים ללא עגלת קניות צמודה וביום קר במיוחד. אולם למרות הכל
התקדמתי לי, לאט אבל בטוח, עד ששני החומצים שכנו לבטח במטבח (בחט זה לא שורש!).
בערב צלצלו פעמוני הכנסייה ושקלנו לרגע להתגנב למיסה רק כדי לראות, אבל העדפנו לא להוציא שוב את אפנו אל הקור. כתחליף צפינו (לגמרי במקרה) בפרק חג המולד בעונה הראשונה של 'הבית הלבן' ואחריו התפרקדנו מול הסרט החמישי בסדרת הארי פוטר (לא שונה בהרבה מהקודמים) ואכלנו מרק כרוב, דג בתנור ואיטריות שפֶּצלֶה בנוסח דרום גרמניה. חג כהלכתו (-:
בבוקר שאחרי, למרות הצצות קטנות של כחול, עדיין ישבו העננים על העולם, והניתוק נמשך. את הפוסט הזה רציתי להעלות בצהריים של אותו יום (דהיינו אתמול) מביתם של חברינו היהודים-רוסים, שהזמינו אותנו לארוחת חג (חנוכה, כמובן), אבל שכחתי לקחת אליהם אל הדיסק-און-קי. קשים חייהם של המנותקים.
היום המשיך סיפורנו העצוב במסע נואש ברחבי מרכז העיר בניסיון למצוא מקום עם אינטרנט אלחוטי כדי לגלוש בו עם המחשב הנייד של אסנת. אחרי שיטוט ארוך בטמפרטורה של מעלה אחת בדיוק, כולל צ'יפס וקולה במקדונלנד'ס (אל תשאלו), הצילו אותנו שוב הטורקים, שם מצאנו דרך להתחבר. אז הנה.שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/12/2008 17:23, ושייך לקטגוריות המחשב ואני, שחרור קיטור
16 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של npknncxjge ב-17/2/2013 10:17

---