המרוץ
את הזמן לא ניתן לעצור, אבל האם חייבים לשתף אתו פעולה?

העולם המודרני מאפשר הרבה יותר ניידות מעמדית וניידות מקצועית מאשר אי פעם. הבחירה החופשית במקצוע ובתחום לימוד, שהיתה שמורה פעם לנסיכים ולאצילים בלבד, פתוחה היום בערך לכל מי שגדל למשפחה במעמד הבינוני ומעלה במדינות המערב.

ובכל זאת, המסלול עצמו די קבוע. תיכון, צבא, טיול למזרח, תואר, עבודה. יש זמן לכל דבר (כפי שאמר כבר שלמה המלך). יש דברים שמוקדם מדי לעשותם, יש דברים שמאוחר מדי. מה שמכתיב את לוח הזמנים, בסופו של דבר, הוא הגוף והידרדרותו הבלתי נמנעת. סופיותם של החיים.

מה שכן, אין כאן גזירה מיידית: מה שיקרה (ללא ספק) בעתיד אינו קובע בהכרח לוח זמנים חד משמעי לשנים שלפניו. לוח הזמנים המומלץ מעוצב בידי החברה, ומשתנה על פי השינויים בה; החריגה ממנו אינה בהכרח כפירה בטבע, שסופה להיענש.

יוצא מכך, שיש הרבה מרחב מחייה, הרבה יותר ממה שהשעון קוצב, הרבה יותר ממה שה'פוטנציאל' מחייב. אפשר בהחלט לפרוש מהמרוץ, או לפחות לבחור מרוץ אחר, שמתאים יותר למבנה האישיות. השעון דופק בכל מקרה; אם כבר מפסידים, לא עדיף לרוץ בדרך נעימה יותר?





שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/2/2009 21:20, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
29 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-8/2/2009 11:47

---