הבחירה והברירה
אני חושב שמאז שלמדתי civics בכיתה ט' בבית ספר תיכון אמריקני בפלורידה לא התעסקתי כל-כך הרבה בממשל ובפוליטיקה בארה"ב כמו בחודשים האחרונים. המעקב אחרי הנשיא החדש אובאמה והנשיא הטלוויזיוני בארטלט גרם לי לכל מיני מחשבות על 'הדמוקרטיה הגדולה בעולם'. אחת מהן היא, למשל, שאם הייתי גר בארה"ב לא היתה לי בעצם ברירה ביום הבחירות. כאיש שמאל, התומך בזכויות נשים, הומואים, מיעוטים, פועלים וחיות בר, לא היתה לי שום התלבטות, לא משנה מי המתמודדים: אני בכיס של המפלגה הדמוקרטית. לרפובליקנים אין שום סיכוי, לא משנה כמה מרשים המועמד שלהם.
למעשה, לאנשים כמוני, הבחירות האמיתיות הן הפריימריז במפלגה הדמוקרטית. אובאמה או קלינטון, זו בהחלט שאלה שאפשר להתחבט בה (אני העדפתי בהתחלה את קלינטון, אבל שיניתי את דעתי עם הזמן). ובגלל אנשים כמוני (ותמונות מראה שלי מהצד השני של הקשת הפוליטית) הפריימריז בארה"ב חשובים לא פחות מהבחירות האמיתיות; כי יש אנשים שעבורם זו בעצם הבחירה היחידה במרוץ לנשיאות.
ובארץ? בארץ נראה שיש הרבה יותר ברירות. לא שתי מפלגות כמו בארה"ב או חמש כמו בגרמניה (עוד נחזור לגרמניה) אלא 11, וזה רק אם סופרים את אלה שמיוצגות כיום בכנסת. אבל מנקודת המבט שלי, זו אשליה אופטית: מי שמחזיק בערכי הליבה של השמאל צריך לעצום עיניים מאוד חזק כדי להצביע למפלגת המרכז הסופר-קפיטליסטית קדימה, או ל'מר גנרל' ברק. מצד שני, הצבעה לחד"ש ושמאלה משם בעצם מוציאה את הקול שלי מספירת הגושים, ומצמצמת את האפשרות לקואליציה שמכילה ח"כים בעלי עמדות שמאליות. מצד שלישי, יש המון מפלגות קטנות עם אידיאולוגיה מגניבה ודגשים על נושאים שחשובים לי, אבל העלאת אחוז החסימה - לצד התלות המוחלטת בסקרים - גורמת לכך שיש סיכוי טוב שקול למפלגות האלה הוא כמו לא להצביע (שזה אפילו גרוע יותר מקול לחד"ש, שאולי לא נחשב בקואליציות אבל כן מכניס פרלמנטר ראוי לכנסת). כתוצאה, הבחירה שלי היא בעצם להצביע 'בלית ברירה' לאותה מפלגה שהצבעתי לה בכל מערכות הבחירות מאז 1992 (פרט לאחת). יש בחירה, אבל אין הרבה ברירה [1].
באופן מעניין, דווקא בבחירות שייערכן בסוף השנה בגרמניה, ובהם אני לא רשאי להצביע (אבל אסנת כן) יש הרבה מקום להתלבטות לאנשי שמאל. האם ללכת על הסוציאל-דמוקרטים, על הירוקים או אל 'מפלגת השמאל' (Die Linke) ? כולם נראים מתאימים במידה זו או אחרת לאידיאולודיה שלי, ואת הפוליטקאים עצמם אני לא מכיר מספיק זמן כדי לתעב. שלא לדבר על כך שהקנצלרית מרקל, שלמדתי לחבב, היא בכלל מהנוצרים-דמוקרטים. מזל שאני לא רשאי להצביע, היתה עלולה להיות לי בחירה קשה. אבל לפחות היתה ברירה.




[1] אם הייתי מצביע לגמרי אידאולוגית, יש סיכוי שקולי היה הולך לתנועה הירוקה-מימד. אם אתם שוקלים להצביע לאחת מ*ארבע* המפלגות שבשם שלהן מופיעה המילה 'ירוק' על הטיותיה, לכו על זו - לפחות תקבלו את הדבר האמיתי, פעילים ירוקים שחושבים על הסביבה ולא על הכיסא. ומלכיאור הוא גם הרב המגניב ביותר בסביבה.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 6/2/2009 00:40, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, הגרמנים האלו..., אקטואליה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-8/2/2009 11:31

---