חסומים
אחד המאפיינים המובהקים של מערכות הבחירות האחרונות בישראל הוא המיאוס מהמערכת הפוליטית. אולי בגלל הבחירות החוזרות-ונשנות ללא שינוי משמעותי במסרים ובדמויות, ואולי סתם כתסכול מהמצב הלא-משהו, שוב ושוב חוזרות המנטרות 'אין למי להצביע', 'נמאס מפוליטיקאים', 'צריך משהו חדש' וכולי. התסכול המתגבר הזה מתבטא בירידה משמעותית באחוזי ההצבעה, אבל בניגוד למה שאפשר אולי לצפות, לא מוביל למסקנה המתבקשת, הלוא היא הצבעה בעד מפלגות חדשות ומועמדים חדשים.
ולא שחסרות אופציות: בשנים האחרונות רצו לבחירות (ונכשלו) הצעירים האידיאליסטיים וחדורי-ההתלהבות של 'ישראל אחרת'; עוזי דיין, איש 'נקי' ובעל עקרונות ממשפחה טובה, ומפלגתו 'תפנית'; 'הירוקים', מפלגה המיוצגת בפרלמנטים רבים בעולם, עם תשתית ברמה המקומית ואידיאולוגיה שרבים תומכים בה; ו'עלה ירוק', שהמסרים הסוציאל-אנרכיסטיים שלה (והתמיכה בלגליזציה) אמורים להתלבש מצוין על עמדותיהם של אלה שמאסו בפוליטיקה המקובלת.
אבל למרות המבחר הזה, ולמרות המיאוס מהמבחר הקיים, הכנסת מפלגה חדשה לכנסת ישראל היא עדיין משימה קשה במיוחד. עד הבחירות הקודמות, ההיגיון המקובל היה שכדי להכניס מפלגה חדשה לכנסת צריך להעמיד בראשה דמות ציבורית מוכרת; התזה הזו מתבססת על בחירות 1999, אז נכנסו לכנסת 'שינוי' של טומי לפיד, 'מפלגת המרכז' של יצחק מרדכי ו'ישראל ביתנו' של ליברמן. אבל התזה הזו התערערה כשעוזי דיין ופנינה רוזנבלום לא הצליחו להיכנס לכנסת, והתמוטטה סופית בבחירות הקודמות, כשהגימלאים הצליחו [1]. כחלופה, אני מציע את התזה הפרדוקסלית הבאה: 'מפלגה חדשה בישראל עוברת את אחוז החסימה אם ורק אם היא עוברת את אחוז החסימה'. המשפט הזה הוא חסר מובן, אבל כל מה שצריך כדי להפוך אותו לתזה מסודרת הוא להוסיף בסוף, בסוגריים, את המילה 'בסקרים'.
כי באקלים שבו נמאס מהפוליטיקאים, וכולם מחפשים אופציה אחרת, כל מה שצריך כדי להיכנס לכנסת הוא לגרום לאנשים להאמין שהם אינם זורקים את קולם לפח, ושהם חלק מהשינוי. סקר שקראתי מציין, למשל, ש-7% מהנשאלים אמרו שהיו מצביעים לתנועה הירוקה-מימד אם היו יודעים שהיא תעבור את אחוז החסימה. שבעה אחוזים זה יותר משמונה מנדטים, אבל זה בהחלט נשמע אמין: ברגע שהיתה תחושה ש'שינוי' עוברת את אחוז החסימה (בגלל גל תקשורתי בעקבות מינוי לפיד) היא זינקה לשישה מנדטים; ברגע שהיתה תחושה שהגמלאים עוברים - בגלל שני סקרים של הרגע האחרון - הם זינקו לשבעה. אני חושד שגם 'הירוקים', עוזי דיין ו'עלה ירוק' (בשיאם לפחות) היו זוכים לאחוז דומה של מצביעים - אם מישהו היה מבטיח למצביעים הפוטנציאליים שהמפלגה תעבור את אחוז החסימה.
התופעה הזו אינה חדשה, ומוכרת בכל מקום. אחוז החסימה האפקטיבי גבוה משמעותית מאחוז החסימה האמיתי. אלא שנראה לפי הנתונים הללו שאחוז החסימה האפקטיבי בישראל היום גבוה במיוחד, ועומד על כ- 7-8% - דווקא בתקופה שבה רבים משוועים לשינוי, לפוליטיקה חדשה. איך זה קרה?
שני גורמים חברו ליצירת אחוז החסימה האפקטיבי המאיים: העלאת אחוז החסימה, והסקרים.

העלאת אחוז החסימה - בשבילנו או בשבילם?
עד 1992 עמד אחוז החסימה בבחירות על אחוז אחד - קצת יותר מהמודד למנדט, אבל לא באמת משוכה קשה מדי. אחוז החסימה הנמוך גרם לכמה פאדיחות - בהם כניסתם של פלאטו שרון ושל מאיר כהנא לכנסת, ולקראת בחירות 1992 החליטו המפלגות הגדולות להעלותו. בין השאר, המטרה היתה למנוע רסיסי מפלגות שיוכלו לסחוט את המפלגות הגדולות תמורת מקום בקואליציה (זה כמובן לא עבד). באורח אירוני, מפלגת 'התחייה', שנמנתה עם התומכות הגדולות בשינוי, היתה הנפגעת הראשונה שלו, ולא עברה את אחוז החסימה.
כמו תמיד, יד שמאל לא ידעה מה יד ימין עושה, ובמקביל להעלאת אחוז החסימה הוכרזו בחירות ישירות לראשות הממלה, שהחלישו עוד יותר את המפלגות הגדולות. בניסיון אחרון לעצור את הסחף החליטו בשנת 2004 מפלגות הקואליציה דאז - הליכוד, שינוי, המפד"ל והאיחוד הלאומי - להעלות שוב את אחוז החסימה, מתוך אמונה שהדבר אינו פוגע בהם. במסגרת 'רבותי, האירוניה חוזרת', לא עברה שינוי את אחוז החסימה ב-2006, ואילו המפד"ל והאיחוד הלאומי עסוקות במאבק מתיש נגדו בבחירות הנוכחיות.
במלים אחרות, להעלאת אחוז החסימה אין שום קשר ישיר ליציבות שלטונית (נהפוך הוא, קצב הבחירות מאז שהועלה רק התגבר) אלא רק לרצונן של הגדולות להישאר גדולות, ולרצונם של אותם פוליטיקאים להישאר במקומם ולמנוע מתחושת המיאוס והמחאה להתבטא באמת בקלפי.

שקר הסקרים
ב-1984 נכנסה לכנסת מפלגה חדשה, שאף אחד לא הכיר, ואף אחד לא חזה את הצלחתה. אני זוכר היטב את השוק כשש"ס הגיע משומקום, זכתה בארבעה מנדטים ושינתה את מפת הפוליטיקה בישראל. אבל ב-1984 לא היו סקרים כל שני וחמישי, ולכן היה קל יחסית למפלגה לשכנע את קהל היעד שלה, 'המקופחים', ביכולתה לעבור את אחוז החסימה ולייצג אותם בכנסת.
אבל היום, כשרבים מצביעים לפי מה שהם קוראים בסקרים, נוצרת בעיה שמזכירה את עקרון אי-הוודאות של הייזנברג: עצם המדידה, עצם עריכת הסקר, משנה את התוצאות. גם אם למפלגה יש תמיכה יחסית גבוהה בציבור, היא לא תהפוך לאופציה סבירה עבור רבים מהמצביעים עד שסקר כלשהו (ועדיף כמה סקרים) יראה שהיא עוברת את אחוז החסימה. אבל כדי שזה יקרה, צריך ששני אחוז (!) יגידו בסקר שהם מצביעים למפלגה הזו (לא 'שוקלים להצביע', לא 'חושבים שהם נחמדים'. מצביעים!). ועם כל האידאולוגיה, קשה מאוד לשכנע שני אחוז מהמצביעים (שישים ומשהו אלף איש) להתחייב למפלגה שנראית (מבחינה ציבורית) כמו זריקה של הקול לפח.
את האפקט הבעייתי הזה מחדדות עוד כמה בעיות בסקרים, שאנשים לא מודעים להם. למשל העובדה שטווח השגיאה בדגימה של הצבעה למפלגות קטנות גדול בהרבה מאשר עבור מפלגות גדולות (מסיבות סטטיסטיות שלא אתעכב עליהם). או 'בעיית הסלולריים', שעלתה במהלך הקמפיין של אובאמה - העובדה שלצעירים רבים אין טלפונים קוויים, והם בדיוק המצביעים הפוטנציאליים למפלגות-מחאה חדשות. או העובדה שבסקרים רבים נותנים לנשאל רשימה סגורה של מפלגות, וכדי לבחור במפלגה אחרת עליו לנקוב בשמה באופן אקטיבי.
כל הבעיות האלה מעוותות את כוחן של מפלגות קטנות וחדשות בסקרים - וכתוצאה, מסיטות מהן קולות רבים של מצביעים רציונליים, שלא רוצם שקולם ייזרק. ואז, כ'נבואה שמגשימה את עצמה' מסתבר ש'הסקרים צדקו', והמפלגה החדשה לא עוברת. וכך נשכחת ונזנחת בצד הדרך העובדה שהסקרים הם שהובילו לכישלון (ההוכחה הטובה ביותר היא הפספוס של הסקרים לגבי הגמלאים בבחירות הקודמות).

סיכום
אחוז החסימה בישראל אינו גבוה, עקרונית, אבל צריך לקחת בחשבון שבמדינות אחרות עם אחוז חסימה גבוה יחסית (גרמניה למשל) יש כל מיני מנגנונים אזוריים שעוקפים את אחוז החסימה ומאפשרים כניסה של כוחות חדשים. במצב של מיאוס הולך וגובר מהמערכת הפוליטית, אחוז החסימה - שחוסם את דרכם של כוחות חדשים אל הכנסת - מוביל לתסכול הולך וגובר בקרב שכבות הולכות ומתרחבות, לאובדן האמון בכנסת, לירידה באחוזי ההצבעה ובסופו של דבר - להידרדרותה של הדמוקרטיה בישראל.

[1] באופן אירוני, דווקא בבחירות הנוכחיות מנסים הגמלאים את הטריק הישן של הדמות המפורסמת, ומנסים להציל את מעמדם באמצעות גדעון רייכר.
שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 8/2/2009 11:10, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, מונולוגים מהאמבט, לפחות רוסיה
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-10/2/2009 00:11

---