טרנ"ס
אז אנחנו נוסעים לארץ להצביע, ובזכות המבחר הלא-גדול של טיסות זולות לארץ יוצא שהטיסה היא ביום הבחירות, כלומר אנחנו נוחתים והולכים מיד להצביע, עוד לפני שפורקים את המזוודות. יוצא גם, שבגלל השילוב בין גל של צאצאים חדשים במשפחה ואצל החברים ומכירות החיסול של אחרי חג המולד, אנחנ באים עמוסים בכמות מתנות שלא היתה מביישת אף דודה מאמריקה, וכפופים ללו"ז שאפילו מיסיז לנינגהאם מהבית הלבן לא היתה מוצאת בו את הידיים ואת הרגליים. אפשר לצטט את הגורמים האלה כסיבה ללחץ ההולך ומטפס בבטני בשעות האחרונות, אבל אני יודע שאלה רק תירוצים: הלחץ הזה קיים תמיד לפני נסיעה גדולה, ומתעורר דווקא כשהכל כבר ארוז ומוכן וערוך וסגור, ורק צריך להמתין לטיסהשל מחר.
אני קורא לזה חרדת טרנ"ס - טרום נסיעה. היא תוקפת אותי בכל פעם שיוצאים לנסיעה ארוכה, של כמה ימים, בפרט אם מעורבת בעניין טיסה ובפרט אם יוצאים מהבית בשעה לא שפויה בבוקר ('ומה אם לא נקום בבוקר?'). וזה דווקא לא קשור לאפשרות של התרסקות המטוס או לאזהרות משרד החוץ, אלא לשילוב הזה של לוח זמנים צפוף (לטיסה יש זמן מוגדר ובו היא יוצאת וזהו); פקידים שצריכים לבדוק את לגיטימיות הניירות שלנו (כרטיסי רכבת, כרטיסי טיסה, דרכונים וכו'); שינוי חד במנהגים, במטבע (כמה זה בעצם מאה שקל?), במזג האוויר (מה זה 22 מעלות?); המון דברים חשובים שאפשר לשכוח בבית/לאבד בדרך/לשמוע שנשלחו בטעות לטימבוקטו; וניתוק מוחלט - במשך יום שלם לפחות, ובחלק מהקטגוריות למשך כל הנסיעה  - מהאינטרנט, מהטלפון, מהדואר, מהחברים ומהחתול. באחד הפרקים של 'הבית הלבן' אמר הנשיא (ציטוט מהזיכרון): "האסונות היקרים ביותר הם אלה שבהם משהו שאנחנו לוקחים לגמרי כמובן מאליו מפסיק פתאום לעבוד". באותה נקודה חשבתי על משבר האינטרנט, אבל המשפט הזה מתאים גם לשלל האסונות שיכולים לקרות כשמתנתקים מהבית החם ומההרגלים ויוצאים לנסיעה ארוכה (גם אם מדובר בארבע שעות טיסה פלוס כמה שעות טובות ברכבת).  וזה חלק ממקור החרדה.
הטרנ"ס מתלבשת כמובן על כל גורם-חרדה אפשרי בסביבתה, והפעם יש הרבה: בקלן מתכוננים לקרנבל, ובתחנה המרכזית תהיה מהומה ומבולקה; בארץ בחירות, ולבטח יהיה גם בלגן; והמזוודות מלאות המתנות בטח יחליטו להתפרק בדיוק ברגע הלא-מתאים (טוב, עכשיו אני באמת סתם מגזים).

בכל מקרה, עכשיו שפרקתי וחלקתי את הדפק הזה באישיותי, אני מרגיש קצת יותר טוב, והגיע הזמן ללכת לארוז את הדברים האחרונים.
(כמו תמיד כשאני בארץ, קצב העדכונים בבלוג יהיה אטי מהרגיל בימים הקרובים).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/2/2009 17:49, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, שחרור קיטור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של הופר ב-17/2/2009 12:07

---