ישראליות
בתחנת האס-באן בקלן, בחור עם מזוודה אומר לבחורה לידו 'זה בטח פה, יש כאן אנשים עם מזוודות'. הוא מדבר עברית. דקות אחר-כך אנחנו מחליפים חוויות עם צמד מייבאי-צעצועים שהיו בכנס בנירנברג, ועוברים יחד איתם את החיפוש אחר עמדת החזר המע"מ ואת הבדיקה הבטחונית השנייה (לטיסות לישראל בלבד) שרשויות הנמל שכחו לבצע עד לזמן ההמראה ממש.

בתל אביב, איש עם סטיקרים של חדש עומד בכניסה לבית הספר שבו מצביעים, ומבהיר שהחוק קובע איסור על תעמולה במרחק מסוים מהקלפי, לא מהמתחם.

באוטובוס 502 מרעננה לתל אביב, הנהג צועק 'להיכנס יותר פנימה' כמעט בכל תחנה, עולה בחור נכה בכיסא גלגלים, וכולם מתגייסים לנסות להעביר אותו מהדלת לכיסא. האוטובוס מחכה כמה דקות בתחנה; עיקר הזמן נדרש להעביר את המסר ש*באמת* צריך להיכנס פנימה לאנשים שבאמצע האוטובוס.

אני מסתובב כל היום עם בקבוק קולה שקניתי בתשעה שקלים בתחנת הרכבת, ומחפש מקום לקבל חזרה חזרה את הפיקדון - רבע שקל. לבסוף מוותר וזורק לאחד ממיכלי הפלסטיק הגדולים. לפחות שימוחזר.

הרחוב הראשי של קרית חיים המזרחית הפך לשדירת בתי קפה, מסעדות ושאר עסקים, ומצב החנייה באיזור לא מבייש את תל אביב. חיים (ארלוזרוב) מתהפך בקברו.

מרכז הכרמל, חיפה, יום יפה למראית עין. תוך מספר דקות הופכים העננים שראיתי בבית הקפה לפִּיָה של מקלחת, שממטירה ליטרים רבים של מים בבת אחת. לכרמלית אני כבר לא אגיע, לפחות לא יבש.

חמשת הדברים המופיעים באנגלית בתחנת הנביאים של הכרמלית: שם התחנה, המילה Fire על המטפה, המילה exit, שמו של האדריכל שעיצב את הפסיפס על הקיר והמלים I'm loving it בפרסומות של מקדונלד'ס. לא מתורגמים: שעות הפתיחה, הוראות למקרי חירום ועוד.

באותה תחנה יש גם שלט אלקטרוני לנוחות הנוסעים. למרבה הצער הוא אינו מכיל את המידע הרלבנטי היחיד (מתי מגיעה הכרמלית הבאה) אלא רק מגוון אזהרות פולניות (נא לשמור את הכרטיס עד תום הנסיעה) המתחלפות זו בזו (בעברית בלבד).

סינימה קפה עממי, חיפה: עשרת הצופים בסרט 'ולס עם באשיר' נקרעים בבת אחת מהחוויה הרגשית כשמישהו מחליט לעבור בחדות להפסקה באמצע סצינה חשובה, לאחר כשני שליש מהסרט. הסרט חוזר בפתאומיות, כמעט ללא אזהרה, לאחר זמן קצר.

תחנת עזריאלי, תל אביב: נהג מונית מבקש 35 ש"ח לנסיעה לנחלת בנימין, וטוען בתוקף ש'יש פקקים'. אחרי חציית צומת קפלן אני מוצא מונית שמוכנה לנסוע גם עם מונה. המחיר? 22 ש"ח.

הסושיה נפתחה מדרום לכיכר רבין, במקום שלא היה בו כלום חוץ מהדרך למתחם האופרה, מתישהו בתקופה שגרנו בסביבה. היא היתה הכתובת הקבועה שלנו לזלילות ולמשלוחים, והתאפיינה בתפריט קטן, זול ונוח. היום יש לה מספר סניפים (כולל אחד בחיפה) והרבה חיקויים באזור, המתחם מסביב הפך שוקק חיים והתפריט נראה כמו מילון חזותי מקיף.
בית הקפה 'גרג' לעומת זאת, היה אחד המקומות הקטנים והצפופים ביותר במרכז הכרמל, פינת חמד שנופלים אליה לשתות כוס שוקולד חם ולספר את הסודות הכי כמוסים. היום, לרשת יש סניפים בכל הצפון, זיכיון באודיטוריום ושלט גדול 'גרג, די אוריג'ינל' בסניף המקורי (שהורחב אף הוא).

הרכבת חזרה מתל אביב: שני גברים רחבי-גוף, לבושים חולצות מכופתרות וז'קטים פתוחים ועוטים כיפות סרוגות וטלפונים סלולריים מתוחכמים, מתיישבים מולי ברכבת מתל אביב. הם רוצים לדעת איפה לרדת כדי להגיע לעפולה. השיחה ביניהם עוברת בין שני קטבים: איפה אפשר לעשות מהר כסף גדול, וחברים שיושבים/ישבו בכלא.

אם בחרתם בקלפי באקראי בין פתקים של קדימה, העבודה ו/או מרצ, אתם לא כל-כך מיוחדים כמו שנדמה לכם.

שתי תהיות בחירות אחרונות: מאיפה לאפרים סנה יש כל כך הרבה כסף לשלטי חוצות? ומי אחראי לסלוגן המרהיב 'חוק או בוקס' מתוצרת צומת?




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 21/2/2009 09:53, ושייך לקטגוריות מעברים 10-20-30, הומור
9 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ארי ב-24/2/2009 20:34

---