almost happy
האם את/ה מאושר/ת?

לכאורה שאלה פשוטה - אולי הבסיסית ביותר בסמינרי 'שפר את חייך בשלושה צעדים בלבד - שאל אותי כיצד'. למעשה, שאלה מורכבת בהרבה, בעיקר עבור מי שחושב שהסמינרים האלה משפרים בעיקר את חייהם של המנחים, וגם זאת - רק מהבחינה הכלכלית.
הבעיה הבסיסית היא לברר מה אופי השאלה, או יותר מדויק, מה אופי ההווה בשאלה (השאלה הזו נשאלת בזמן הווה, למרות שאין בה פועל.). האם זהו present progressive (כלומר, האושר הוא רגעי, השאלה נשאלת בזמן נתון ובודקת את רמת האושר באותה נקודה) או present simple (אמירה כללית, נכונה תמיד בזמן הבלתי-מוגדר שהוא 'ההווה' וכולל גם איזשהו עבר קרוב).
במקרה הראשון, התשובה משתנה (כמובן) מרגע לרגע, ובהחלט קיימים רגעים שבהם יכול כל אחד להצהיר 'אני מאושר עכשיו'. גם הרגעים האלה קשים מאוד להשגה: אושר (בניגוד לעונג או סיפוק או סתם תחושת 'הממ, טעים') דורש לא רק את ההנאה אלא גם הנחה בצד הדרך של המוּדעוּת, המלאה חששות, פרשנויות ודאגות, על מנת להתמקד באותו רגע פעוט של אושר. אני מניח שזו הסיבה לפופולריות הרבה של חומרי משני תודעה (אלכוהול ודומיו) שבעיקר מצמצמים תודעה, דהיינו מאפשרים למוח להיות במצב-תודעה אחד (שיכול, למשל, להיות אושר). זהו בעצם האידיאל הצרפתי העתיק של 'סאן סוסי' (ללא דאגות, וגם שם של ארמון בפוטסדאם) - ללא דאגות, או למעשה משוחרר מהמחשבה על הדאגות, מכיוון שבאותו רגע (ודגש על 'באותו רגע') המוח אינו עוסק - לא מתוך מחויבות ולא בטעות - בכל הדברים הרבים והשונים שיש לדאוג לגביהם.
אבל עצם אפשרות הקיום של אושר כתשובה ב-present progressive, שוללת במידה רבה את קיומו הלגיטימי ב-present simple. שהרי אחרי כל השתכרות יש הנגאובר, ואחרי כל רגע אושר מצליח המוח הרציונלי להשתלט שוב על המצב ולהציב בפני הנפש רשימת מטלות אפורה כשמי זארברוקן בחורף. בעצם, התשובות המקסימליות האפשריות לשאלה הזו הן אלה שנותנים בני הזוג בשירה של ריטה באותו שם: "לפעמים קצת מאושר, לפעמים הרבה מאושרת". אבל האם מ'לפעמים' אפשר בכנות לענות בחיוב לשאלה מחייבת כמו 'האם את/ה מאושר/ת' כשהיא נשאלת כתיאור מצב, בהווה הפשוט?
נדמה לי שלא. למעשה, הדעות מתחלקות לשני תיאורים אפשריים של החיים - כרגעים קטנים של אושר בים של סבל, או כרגעים קטנים של אושר בים של שגרה. שניהם לא נראים לי כעונים בחיוב על השאלה המקורית - לפחות לא בכנות.
נדמה שהמצב הטוב ביותר הניתן לתיאור בפרזנט סימפל הוא 'כמעט מאושר', מצב שבו יש הרבה (יחסית) רגעים של אושר, והנפילות מהן לא קיצוניות מדי ולא מגיעות למקומות איומים מדי. ויש גם שיר של k's choice עם הכותרת הזו, אבל לא בא לי לקשר אליו עכשיו.

(הפוסט הזה התחיל עם אנרגיה של 'יש הרבה מה להגיד' ואיבד אותה באמצע, מה שמעלה את הסיכוי שאחרי התגובות יהיה גם פוסט-המשך).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 12/3/2009 21:48, ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, קוהרנטיות זה פאסה
34 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-17/3/2009 10:50

---