אין תירוצים
השיטה אשמה, אומרים השרים החדשים, ונדמה לי שאפילו הם יודעים שהם משקרים. שום דבר משמעותי לא השתנה בשיטת הבחירות בישראל - פרט לניסיון לעבור לבחירה ישירה של ראש הממשלה לכמה שנים. 'העם רצה אחדות', טוענים אותם שרים, אבל שוכחים להזכיר שני דברים: שהעם רצה אחדות עם ציפי לבני ולא עם אהוד ברק, ושגם בממשלות האחדות של שנות ה-80 לא היו כל-כך הרבה שרים. בממשלת הרוטציה של שמיר ופרס ב-1984 היו 97 ח"כים - ורק 25 שרים (יחס של 3.88 ח"כים לשר). בממשלת האחדות השנייה, שהוקמה ב-1988, היו 95 ח"כים, ושוב 25 שרים (3.8). בממשלת שרון היו אמנם 30 שרים - אבל גם 89 ח"כים (2.96).

לעומת הממשלות האלה, שהיו באמת ממשלות אחדות ונתמכו בידי כשלושה רבעים מחברי הכנסת, נתניהו הקים ממשלה מהסוג הנפוץ ביותר בישראל בזמן האחרון - מה שמכונה 'ממשלה רחבה': מפלגה גדולה אחת, פלוס כמה מפלגות בינוניות וקטנות שצריך כדי להגיע ל-70 ח"כים. כך היה בממשלת נתניה הראשונה (שאגב, היתה דומה מאוד לנוכחית - ליכוד + ש"ס + מפד"ל + יהדות התורה + מפלגה רוסית חילונית +מפלגה ששורשיה במפא"י ובראשה גיבור מלחמה). כך היה בממשלת ברק (למרות קריאות ה'רק לא ש"ס'). כך היה גם בממשלת שרון, עם שינוי. אבל אף אחת מהממשלות האלה לא התימרה להיות ממשלת אחדות ולא שברה את השוק כמו הנוכחית. ממשלת אולמרט, למשל, החלה את דרכה עם 67 מנדטים ו-24 שרים - יחס של 2.79 .בממשלת נתניהו קיבלנו יחס חסר תקדים של 74 ח"כים ל-30 שרים - 2.46 ח"כים לשר, וזה בלי לספור הרבה יותר סגני שרים מאשר בממשלות 'מנופחות' קודמות.

אומרים ש'זה מחיר היציבות', אבל נשאלת השאלה - איזו יציבות? ב-30 השנה האחרונות, לצד עלייה מתמדת של מספר השרים יחסית למספר הח"כים, נרשמת ירידה מתמדת באורך חייהן של הממשלות. הממשלה האחרונה בישראל שנותרה יציבה למשך כל כהונתה - כלומר כיהנה ארבע שנים תמימות - היתה ממשלת בגין הראשונה (1977-81) והיא כללה 77 ח"כים ו-20 שרים בלבד (יחס של 3.85, אבל מה שמדהים יותר הוא שהיו בה שלושה ח"כים יותר מאשר בממשלה הנוכחית, אבל *עשרה* שרים פחות. ורק ארבעה סגני שרים).

אומרים שהפלגנות היא הבעיה, שההתפוררות לרסיסי מפלגות גורמת לכל מפלגה לדרוש יותר ויותר. אבל ב-77 היום בממשלה שש סיעות - ממש כמו היום - ואחת מהן היתה סיעת יחיד. וב-96, בממשלת נתניהו הראשונה, היה הליכוד במצב דומה (אז עם 32 מנדטים, היום עם 28) והממשלה הורכבה גם אז משש סיעות בדיוק - וראה זה פלא, הסתפקנו ב-19 שרים על 66 ח"כים (3.47). יתר על כן, את טענת הסחיטה צריך להפנות למפלגה שקבלה הכי הרבה שרים יחסית לגודלה, וזהו כמובן הליכוד: 14 שרים למפלגה של 28 מנדטים בקואליציה - יחס של שני ח"כים לשר.

במלים אחרות, כפי שאומרת הכותרת, אין תירוצים. זה לא השיטה, לא הפילוג, לא העם - פשוט הפוליטיקאים החמדנים של היום. הם אשמים בממשלה הגרנדיוזית, שבקרוב לא תוכל אפילו לטפס במדרגות מרוב משקל עודף.




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 31/3/2009 23:53, ושייך לקטגוריות בחירות וכן להיות, אקטואליה, שחרור קיטור
7 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של miss kitty fantastico ב-4/4/2009 00:35

---