לך, לך למטבח
אחת הפעולות המהנות ביותר שאפשר לעשות בזוג היא לבשל. למעשה, אני חושב שזו הפעילות המדורגת אצלי במקום השני בקטגוריה הזו. בישול הוא פעולה יצירתית (בניגוד למשחקי מחשב) ואינטראקטיבית (בניגוד לצפייה משותפת בטלוויזיה), שמשאירה אחריה תוצר ממשי (בניגוד לשיחות נפש ארוכות ו/או שיחות שטויות חסרות תוחלת). עם זאת, יש כמה כללים חשובים שצריך להכיר לפני שנכנסים ביחד למטבח, על מנת שהבישול המשותף לא יהפוך לקרב סכינים ולא יוציא אף אחד מהכלים.
הכלל הראשון, החשוב ביותר, ויש אומרים אפילו היחיד שחשוב הוא היררכיה. שוויון זה טוב מאוד בחלוקת עבודות-הבית ובהצבעה בבחירות, אבל במטבח צריך שיהיה שף (בגרמנית, אגב, פירוש המילה chef הוא 'בוס'). אחד מבני הזוג חייב להיות זה שמחליט את ההחלטות, זה שקובע לאן התבשיל ילך. השף יכול כמובן להתייעץ בסו-שף, לבקש חוות דעת, אפילו להאציל סמכויות מסוימות - אבל כמו בצוות של ד"ר האוס, ההחלטה הסופית היא שלו ושלו בלבד.
כמובן, אין שום צורך שהשף יהיה תמיד אותו אחד מבני הזוג. אפשר לשנות את ההירכיה בכל בישול משותף, ואפילו בתוך אותה ארוחה. לכל אחד יש את הספציאליטט שלו, שהוא/היא הביאו מהדודה/הסבתא/החבר מקמצ'טקה, והוא יודע איך להכין הכי טוב. אם מכינים ארוחה גדולה, אין שום סיבה שלכל אחד לא תהיה אחריות על מנה אחת, או שתיים או שלוש. העיקר הוא להגדיר מראש מי השף בכל תבשיל, כי הכלל הידוע לגבי 'יותר מדי טבחים' נכון לכל מספר טבחים שגדול מאחד.
הכלל החשוב השני בבישול משותף קשור לניצול נכון של המשאבים, ולמעשה מגדיר מהו המשאב החשוב ביותר בכל מטבח. הכוונה היא לא לכלים (גם אם אלה מאוד חשובים), לא לחתול (כבודו במקומו מונח, הרחק מהאוכל אם אפשר) ואפילו לא לשום (שהוא אמנם קדוש אבל...) אלא לדבר פשוט בהרבה וחמקמק הרבה יותר. המשאב החשוב ביותר במטבח הוא מרחב. או במלים אחרות: מקום.
לא סתם היה לנו חשוב מאוד שגידו, הענק הלוחש, יתקין לנו משטח עבודה רחב מאין כמוהו מיד שנכנסנו למטבח. קשה להפריז בחשיבות של מרחב עבודה כשמבשלים, ועל אחת כמה וכמה - כשמבשלים ביחד, ועל אחת כמותיים וכמותיים - כשמבשלים ביחד ארוחה בת מספר מנות. קשה להפריז במורכבותו של התכנון המדויק הנדרש כדי לא לדרוך אחד לשני על האצבעות, למנוע אסונות כמו 'אני לא מאמינה שטיפטפת מיץ שום על העוגה', ולאפשר לבצקים לתפוח, לבשרים לשבת במרינדה, לירקות להיחתך ולצנוברים להיקלות מבלי שיפריעו זה לזה. הבעיה, אגב, לא מוגבלת למשטחים בלבד; חלוקת המקום (והזמן) על הכיריים, בתנור, בכיור, ובגרמניה - גם במקרר ובפריזר (שקטנים הרבה יותר מהמקובל בארץ) היא שיקול חשוב לא פחות בתכנון ארוחה בת חמש מנות במטבח ממוצע של זוג צעיר שעדיין לא זכה בלוטו.
מה שמסבך את העניין הוא שמשטחים נוטים להיותר חסרי תועלת אם אינם נקיים, מה שמחייב (במקרה של ארוחה רבת-מנות) לנקוט באסטרטגיית 'בשל ורוץ לנקות'. יש לציין שדווקא הבישול ביחד מאפשר שימוש יעיל באסטרטגיה הזו: השף/ית מבשל/ת, מערבב/ת וטועמ/ת את כף העץ, ואילו העוזר/ת מכינ/ה במקביל את המשטח להכנת המנה הבאה. עם זאת, יש לזכור שסבון זה לא טעים, ולכן מומלץ להרחיק בשרים במרינדה ועוגות מתקררות מאזור הכיור בשלב זה.
הכלל השלישי והאחרון בבישול משותף הוא ביחד, אבל לחוד. זה אולי נשמע פרדוקסלי, אבל אין הרבה פעולות במהלך הבישול שדורשות בהכרח ארבע ידיים. שלא תבינו אותי לא נכון, יש מצבים שבהם עוד זוג ידיים הם ברכה משמיים ('פתח לי את התנור', 'תחזיקי את הקערה בזמן שאני מבלנדר' וכו'), אבל אלה בדרך כלל רגעים חולפים, ורוב העבודה המטבחית (כמו רוב הקונצ'רטי לפסנתר) דורש זוג ידיים אחד בלבד. ה'לחוד' הזה חשוב גם פסיכולוגית (כדי שהסו-שף לא ירגיש כמו פועל שחור) וגם מעשית (עוד עשר אצבעות ליד מי שקוצץ ירקות פירושן עוד עשר אצבעות שעלולות להיחתך בטעות).
כדי להגשים את הכלל הזה, חשוב לנסות להימנע משימוש משותף באותם כלים, גם אם פירוש הדבר עוד סכין לרחוץ בסוף הארוחה. איכשהו, תמיד שני המבשלים צריכים אותו כלי באותו זמן, ואם יש אפשרות שלכל אחד יהיה משלו, למה לא? לעניין זה, 'כלים' פירושם גם 'מרחב'; הדרך הכי טובה לריב במטבח היא להיכנס כל הזמן אחד למרחב של השנייה ולהיפך.

(וכל הדברים האלה עלו לי בראש בסוף-שבוע שבו אירחנו פעמיים, ובצורה מוצלחת להפליא. מה שכן, בישול זו חוויה נהדרת אבל גם דרך מעייפת להעביר סוף-שבוע. בפעם הבאה, אנחנו מתארחים).

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 3/5/2009 17:10, ושייך לקטגוריות אסנת, הומור, סטיות אישיות
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של gentzo ב-7/5/2009 14:37

---