אחת אותי השנייה ירדן
[אציין מראש שאיני דובר ערבית ושכל התעתיקים והתרגומים כאן מבוססים על העברה מהתעתיק לאנגלית של לונלי פלאנט; לכן, אם אתם מבינים טוב ערבית ונראה לכם שמצאתם טעות כלשהי, אנא ציינו אותה בתגובות או במייל כדי שאוכל לתקן - גם בפוסט וגם במדריך]

אחת ההנאות הקטנות במסגרת עבודתי כמתרגם ספרי טיולים נעוצה דווקא בחלק הקשה ביותר של כל תרגום - המפגש הראשון עם השיחון ועם האינדקס. כדי ליצור סטנדרטיזציה בתרגום של מדריך שעובדים עליו לפעמים חמישה-שישה מתרגמים, נהוג אצלנו לתרגם את פרק השפה (שיחון + אינדקס) בתחילת העבודה, למרות שהוא מופיע בסוף הספר; כך אפשר לפתור את בעיות התעתיק אחת ולתמיד ולתת לכל המתרגמים מקור יציב להישען עליו בשאלות שיצוצו במהלך העבודה.
הצד הבעייתי הוא כמובן שכל ההחלטות נופלות על כתפו של המתרגם שצריך להתמודד עם הפרק הזה, כשהוא חדש לגמרי לחומר ואינו מכיר כלל את המדינה ואת השפה. הוא צריך קודם כל לברר את כללי התעתיק לשפה, למצוא אתרים המכילים מידע עליה, להבין את הבעיות המיוחדות בהעברת כל הצלילים לעברית ולהחליט מה לעשות איתם. שהרי, לך תדע איך הוגים את שמם של כל מיני מחוזות בסין, מבשלות וויסקי בקישינב או כפרים בֶּרבֶּריים בהרי האטלס.
איפה ההנאה, אתם ודאי שואלים, והתשובה פשוטה: תוך כדי ההיכרות עם השפה החדשה (או לפחות עם חלקיה השימושיים לתייר, כמו 'איפה השירותים' וכמה זה עולה') נחשפים לעיני פתאום קשרים שלא ידעתי עליהם בינה לבין שפות שאני מכיר, ונוצר 'קליק' בלשני מספק. כך, למשל, אני מזהה באפריקאנס של דרום אפריקה מלים גרמניות (דרך ההולנדית), נדהם לגלות כמה הרומנית דומה לספרדית (שתיהן באו מהלטינית), מזהה מלים בודדות ברוסית בתוך המולדובנית ומתענג על איך סקוטית נשמעת כמו שילוב מטורף של אנגלית וגרמנית. כמובן, כל שפה חדשה שאני נחשף אליה מגדילה את כמות ההשוואות הפוטנציאליות בעתיד.
מאחר שעד כה תרגמתי בעיקר מדריכים לאירופה, ברוב המקרים התבססו החיבורים על השפות האירופיות שאני מכיר, ולא על שפת האם שלי, העברית. עקרונית, חוויה כזו היתה אמורה לעבור עלי כשתרגמתי את מדריך מרוקו, אבל בגלל שהערבית המרוקנית המדוברת רחוקה מאוד מזו המדוברת באזורנו מצאתי שם (פרט לקוסקוס ולטאז'ין הברורים מאליהם) יותר הקשרים לספרדית ולצרפתית מאשר לעברית. אבל עכשיו, כשהונחו לפני השיחון והאינדקס של ירדן, הנושקת לישראל באי-אלו אזורים וחולקת אתה חלק ניכר מההיסטוריה המודרנית, החלו נוירוני-הזיהוי במוחי לפעול בקצב מוגבר.
לא הופתעתי כשנתקלתי במלים מוכרות מהטלוויזיה בערבית (סבאח אל-ח'ייר, כיף חאלאכ) או בכל מיני מלים וביטויים בערבית שחדרו לסלנג העברי פחות-או-יותר במשמעותם המקורית (אהלן וסהלן, תפדל, אינשאללה, שוּף וכו'). אבל קצת יותר משעשע היה לפגוש מלים שמקורן בבירור באותם שורשים שמיים (מתרגם הוא מותארג'ם, כסא זה כורסי, קרוב זה קאריב וכו'). והכי נחמד היה לגלות מלים שהגיעו מהערבית לסלנג העברי אבל שינו את משמעותן בדרך (כמו שהקאטֶר - החתול הגרמני - הפך לקוּטֶר בעברית, דרך האידיש).
שלוש כאלה תפסו את עיני במיוחד. אני למשל יודע שישראלים אוהבים לדבר דוגרי, כלומר 'לעניין, בתכל'ס, בלי חוכמות'; אבל הופתעתי לגלות בפרק ההכוונה (המסביר לתיירים איך לשאול איפה השירותים, המסגד, השוק) את המילה דוע'רי, שפירושו ישר קדימה (ומכיוון שע'ין היא אות כזו שנמצאת אי-שם בין עין, גימל וריש, זה גם מאוד הגיוני). אני גם יודע שיש אנשים שלא מדברים לעניין, ומתעסקים בכל מיני שטויות מעצבנות, הצקות קטנות, ובקיצור ווג'ראס (או וואג'אראס). מה שלא ציפיתי הוא למצוא את הצירוף וואג'א-ראס תחת הפרק הרפואי, בהיותו פשוט 'כאב ראש' ('ראס' הוא 'ראש'). ואם אותם אנשים שמתעסקים בווג'ראס ולא מדברים דוגרי עושים לנו חארארה, צריך רק לעבור שורה אחת באותו מדריך רפואי ולגלות ש'חארארה' זה בסך הכל 'חום'. מישהו צריך אסבּירין?

חוויה מסוג אחר ציפתה לי כשעברתי מהשיחון לאינדקס. לתומי חשבתי שפרט לעמאן, עקבה ופטרה אני לא יודע כלום על אתרים בירדן, אבל מסתבר שהמדינה מלאה אתרים ארכיאולוגיים מתקופות קדומות, ורבים מתוכם מתחזים לפחות לאתרים מתקופת התנ"ך. הדבר הציב אתגר מעניין, כי לצד השמות המודרניים (בערבית מתועתקת לאנגלית) נכתב במדריך גם השם ה'עתיק' - באנגלית שהגיעה מהשם העברי בנתיב המפותל של תרגומי כתבי הקודש. משימתי היתה לעשות את דרך החתחתים חזרה, מהשמות הערביים או האנגליים אל השם העברי.
אז נכון, לא היה קשה להבין ש-Mount Nebo הוא הר נבו, משם צפה משה על ארץ כנען (יש אפילו רחוב באותו שם ברמת השרון). קצת יותר השקעה ופשפוש בזיכרון נדרשו כדי להבין ש-Mesha Stele היא 'מצבת מישע' המפורסמת (אסטלה=מצבה). אבל איך אני אמור לדעת ש-Madaba היא מידבא, Gadara היא גדר המקראית ו-Machearus היא עיר חשמונאית בשם 'מכוור'? מזל שיש ויקיפדיה, אחרת בחיים לא הייתי מנחש ש-Bethany-Over-the-Jordan הוא כפר-תאום טרנס-ירדני ל'בית עניה' הסמוכה לירושלים ומוזכרת בברית החדשה. גם בשמות הערביים, אגב, ניתן לזהות סימנים עבריים ותנ"כיים מובהקים: תל-חסבאן הוא חשבון המקראית ועג'לון (למשל) קרויה על שם עגלון מלך מואב.

וכך, למרות מכשלות רבות, הצלחתי לחצות את הנהר המפריד בין השפות הקרובות להפליא, ולמדתי כמה מלים בערבית (מה שבאורח מופלא הצלחתי לא לעשות בשנות לימודיי בתיכון ועד כה). אז מעא סאלאמה ואללה מאעכּ!




שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 7/6/2009 17:04, ושייך לקטגוריות מונולוגים מהאמבט, סטיות אישיות
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של F ב-26/6/2009 22:28

---