תובנות על תובנה
הכל התחיל כשניקדתי שיר שנשלח ל'זוטא' לפני גיליון או שניים. בשיר הופיעה המילה 'תובנה', וכהרגלי בקודש פתחתי את אבן שושן כדי לראות אם קמצים, פתחים או חטפים מעטרים את אותיותיה. להפתעתי גיליתי שהמילה לא מופיעה במילון. 'טוב, מילה חדשה יחסית,' אמרתי לעצמי, ומיד פתחתי את פרק המילואים וההשלמות העשיר של אבן. אבל גם כאן לא מצאתי שום תובנה. וכדי לקצר את המוארך ולהקדים את המאוחר, אספר כבר עכשיו שהמילה לא נתגלתה גם בפרק מילואים ב', המכיל מגוון מלים חדשות ורעננות.
המממממ.... חשבתי לעצמי, אבל לא אמרתי נואש. כמי שהדקדוק העברי לא זר לו, אני יודע שיש בעברית תבניות קבועות של שמות ופעלים, ואם רק אצליח למצוא ל'תובנה' חברות-למשפחה, מיד אדע איך צריך לנקד אותה. תוך דקות הצטברו אצלי תודעה, תופעה, תוצאה ותולדה, ומיד ידעתי שאני בצרות. זאת כי לדקדוק העברי יש אמנם מבנים קבועים, אבל אלה נוטים להתקשר לסוג מסוים של שורשים (מה שנקרא 'גזרה'), שמתנהגים בדרך כלל באותה צורה בכל הבניינים. תוצאה, תולדה, תופעה ותודעה היו כולם מאותה גזרה - והפעלים הקשורים אליהן, בבניין הפעיל, היום כולם דומים: הוציא, הוליד, הופיע, הודיע - אבל תובנה ידידתנו, כאילו להכעיס, מתקשרת דווקא לצורה 'הֵבין'.
אוקיי, אמרתי, זה טיפ-טיפה יותר מורכב. אני צריך פשוט למצוא מה השורש של 'הֵבין' ואז למצוא עוד שורשים מאותה קבוצה ולגזור מהם שמות במבנה של 'תובנה'. אז אמרתי. למצוא את השורש היה די קל (זה ב.י.ן.), וגם לגלות לו חברים לא התקשיתי (ש.י.ר.;ג.י.ש.;צ.י.פ. וכד'), אבל ככל שניסיתי, לא הצלחתי ליצור משורשים אלה שם במשקל של 'תובנה'.
מה שכן, מצאתי לא פחות מארבעה מבנים אפשריים של שמות עצם שנגזרים מהשורשים האלה - ובכל אחד מהם, יש כבר שם עצם מסודר בשורש 'ב.י.נ.' יש למשל את הגזרה של 'תשוּרָה', 'תבוּסה' וכד' (תבונה); את הגזרה של 'שירה', 'ציפה' ו'גישה' (בינה); את הגזרה 'הגשה', 'הצפה' (הבנה); ואת הגזרה החביבה של 'דיון' ו'שיור' (ביון). אבל שום תושרה, תוגשה או תוצפה. המבנה הזה פשוט לא הולך טוב עם שורשים שיש להם יו"ד באמצע (נחי ע"י, נדמה לי). מצד שני, היתה לי תחושה שהבנתי קצת יותר טוב מה קורה כאן: דוברי העברית המסכנים, שנזקקו לעוד שם עצם בשורש ב.י.ן., פשוט השתלטו על משקל שלא שייך לגזרה, ותקעו עליו את דגלם.
בנקודה הזו - כשהבתי שלתובנה אין אח ורע בממלכת השמות - בא לי רעיון חדש, והלכתי לבדוק באתר האקדמיה ללשון העברית. ושם, באורח פלא, נפתרה החידה. כי אצל האקדמיה אמנם הופיעה ה'תובנה' השימושית-כל-כך כתרגום ל-insight האנגלית, אבל צוין שם במפורש שהמילה התקבלה רק ב-2008 (ומכאן חוסר ההתייחסות של אבן); ושעד אז, המילה הרשמית (לפי האקדמיה) היתה 'בּוֹנְנוּת'. יתר על כן, אתר האקדמיה גם ציין מאיזה שורש נגזר השם 'תובנה'; וכדי לא לחרוג מדרכיו הנאות של הדקדוק העברי מכריז האתר, שחור על גבי אינטרנט, ש'תובנה' נגזרת מהשורש 'י.ב.נ.' - שורש חדש לגמרי, שהומצא למטרה זו.
וכך ניתן לשחזר את השתלשלות העניינים: תחילה נתקלה האקדמיה במונח הפסיכולוגי insight ותרגמה אותו (בגלל ה-sight) ל'בוננות' - משקל שבהחלט קיים בשורשים מסוג זה (השוו 'עוררות', 'כוננות', ו'שוטטות'), ומתאים לתיאור מצב, לשמות עצם שאין להם בדרך כלל ריבוי. הכוונה כנראה היתה לתרגם משפטים כמו he has insight, המתארים תכונה של אדם ('יש לו בוננות'). אבל המילה של האקדמיה לא הצליחה לעמוד בתרגום המובן המקובל יותר (כיום) של insight, כהארה פתאומית וחד-פעמית, שבהחלט יכול להיות לה ריבוי (I had an insight/insights) - 'בוננויות' נשמע ממש בעייתי - והשפה המדוברת החליטה לשאול משקל מגזרה שכנה, ויצרה לנו תובנה. האקדמיה, שהבינה שלהתעקש יהיה לתקוע יתד בגלגלי השפה המתפתחת, קיבלה לבסוף את 'תובנה' - אבל כדי לא לפרק לגמרי את כללי השפה, יצרה עבורה שורש חדש.

ואם כל הדיון הזה לא עייף אתכם ואפילו גיליתם בו עניין, אתם חייבים לעצמכם מנוי לדגש קל, בלוג חדש שנפתח ממש לאחרונה ומתמקד בבלשנות מכל היבטיה, מהדקדוק והניקוד ועד הסלנג והתחביר. ברכות!

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 19/7/2009 09:53, ושייך לקטגוריות אטימולוגיה בשקל תשעים, המחשב ואני, הומור
12 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של Crocodil Gena ב-27/7/2009 03:10

---