פוסט אמסטרדם
אם אתם תוהים לאן נעלמתי בסוף השבוע, הכותרת היא התשובה. צירוף מקרים ממוזל של כרטיסים זולים ברכבת וחבר שהזמין אותנו לשהות אצלו כמה ימים הביא אותנו להגשמת הפנטזיה מס' 1 מאז שעברנו לאירופה - אמסטרדם. לי זו היתה פעם ראשונה, מה שעוד יותר חידד את החוויה; מה שכן, אמסטרדם זה עיר שצריך להתאושש מחופשה בה, והיום הוקדש לכך (ולניסיונות להחיות את המחשב של אסנת, ששוב עשה בעיות כשהיינו בחופשה ועכשיו ממתין לתיקון).
לפיכך עדיין לא העלינו תמונות (אבל זה בדרך); וגם היום, יומיים אחרי שחזרנו, אני ממש לא בטוח איך לכתוב פוסט על העיר הזו, שבולעת אותך מהרגע שנכנסת לשעריה ועד הרבה אחרי שהרכבת כבר עזבה את אמסטרדם סנטראל. שיטת ההתרשמויות הקצרות, ששירתה אותי היטב כשחזרנו מרומא, לא נראית מתאימה לעיר שבה הכל מקושר להכל, ותעלות מחברות בין אזורים שבחיים לא היית מדמיין שקרובים זה לזה.
אמסטרדם סובלת מהפרעת קשב וריכוז; תיאורטית יש לה מרכז מובהק שסביבו הכל מסתדר במעגלים קונצנטריים של רחובות ותעלות, אבל אלה מתנקזים לכיכרות מרכזיות להפליא גם רחוק מאוד מה'מרכז' התיאורטי. היא מבלבלת את חוש הניווט בעשרות השתקפויות והכפלות (הגשר הזה דומה לגשר ההוא; התעלה הזו היא כפילתה של התעלת מאתמול; התחנה המרכזית נראית כמו הרייקסמיוזיאום, ושניהם דומים קצת למלון אירופה), ולא מהססת לשקף גם ערים אחרות. אחת התעלות החיצוניות הזכירה העתק של פאריז, רק עם מים במקום רחוב; פעם אחר פעם חשבתי שאני רואה לנגד עיני רחובות בתל אביב (ולאו דווקא באחד הסניפים של 'פלאפל מעוז'); ובאחד הרחובות הצדדיים התחצפו אדריכלי העיר ובנו זה לצד זה שבעה בתים בסגנונות המשקפים מדינות שונות באירופה.
באמסטרדם הסדר המוכר של אמצעי תחבורה מתהפך; האופניים שולטים בכיפה, אחריהם הטראמים, והמכוניות רק במאסף. כשמבררים על חניה בעיר, צריך לדעת קודם אם הכווונה לחניה לאופניים, לסירות או למכוניות. כדי לחצות את הכביש חייבים להיות אמסטרטיביים (מילה חדשה המתארת את האסרטיביות הנדרשת כדי לעבור בבת אחת מסלול אופניים, מסלול למכוניות, שני מסלולי טראם, מסלול למכוניות בכיוון ההפוך ולבסוף מסלול לאופניים בכיוון ההפוך). בזמן שנדרש לכם לקרוא את זה כבר עברו על פני חמישה זוגות אופניים, שניים מהם מקושטים בסלי פרחים.
אני אוהב לתת לערים ללמד אותי את הקצב שלהן. בפאריז למדנו תוך יום שהדרך הכי טובה לטייל היא לעבור בין בתי קפה ולהזמין יין מקומי. אמסטרדם, לעומת זאת, לא נותנת את הפריבלגיה של לימוד איטי והדרגתי; היא שואבת אותך בבת אחת אל תוך החוויה. החלונות האדומים פתוחים לרשות הרבים, שלטי הניאון בוהקים, יצירות אמנות מתנפלות עליך ברחוב. המוזיאונים שהיינו בהם (ואן גוך ותצוגת יצירות-המופת של הרייקסמיוזיאום) צפופים, דחוסים, מלאים חוויות בכל מטר. רוצים לנוח? יש פארק ירוק ענקי ובו יותר פינות מאשר בתוכנית של 'זהו זה'. בדוכנים ליד הדאם, מישהו הופך פנקייקים בגודל מטבע במיומנות של זורק חרבות בקרקס. אמסטרדם היא כשלעצמה קרקס.
זהו בינתיים. רשמים ברורים יותר - ותמונות - בהמשך.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 29/7/2009 21:22, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, קוהרנטיות זה פאסה
8 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-2/8/2009 06:50

---