חזרנו (מבולבלים)
איכשהו, אחרי כל ביקור בארץ אנחנו מסכמים ב'וואו, זה היה הביקור הצפוף ביותר עד כה'. וגם הפעם זה נראה כך, ותעיד על כך אולי העובדה שלא העליתי ולו פוסט אחד בכל עשרת הימים האלה. מה שלמיטב זכרוני לא היה נכון בנסיעות קודמות. זה לא שאין לי, כרגיל, תובנות במסורת ה'אורח לרגע' על החיים בישראל 2009, אבל עצם ריכוזם לפוסט קוהרנטי (או לא קוהרנטי, כמיטב המסורת), היה הפעם למעלה מכוחי. אז הוא יבוא בהמשך.
עכשיו אחת בלילה, אחרי עוד אחת מאותן נסיעות מתישות של 12 שעות שצופנות בחובן את הסוויץ' המחשבתי הלא-הגיוני הזה בין ישראל לגרמניה. אין ספק, אנחנו עוד רחוקים מאוד מהעולמות המד"ביים של תנועה ממקום למקום במהירות המחשבה, ואפילו הנסיעה לאירופה ה'קרובה' כביכול מאלצת אותנו להקריב כמעט יום שלם, שבו בעיקר מנמנמים, קוראים, ורואים סרט אמריקאי טפשי בתנאים לא נוחים. אחד הדברים שהחמיר את הבלבול ההזוי הוא המוכר בקפה של זפרדו, מיד אחרי איסוף המזוודות בפרנקפורט, שהפתיע אותנו בשאלה 'מה קרה' בעברית, והמשיך בהגברת המוסיקה בדוכן, שהתבררה כשיר טורקי בביצוע שרית חדד מהופעה חיה (האיש, כך מתברר, ערבי ישראלי או פלסטיני לשעבר, ואני חושד שהוא נהנה מלהפתיע מדי פעם נוסעים ישראליים תמימים).
בכל אופן, נדמה שדווקא עכשיו (באחת ושבע עשרה דקות בלילה!) הבלבול והעייפות קצת פגו, אולי בגלל שכל הנסיעה הארוכה הזו והזרות - תחילה אל מול ישראל, ואחרי שהתרגלנו לישראל, שוב מול גרמניה - כל אלה מתפוגגים כשמגיעים הביתה - לחתול, למחשב, למקלחת ולמיטה (שכבר קורצת לי, ולכן אסיים. מחר: פוסט ישראל).



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 24/8/2009 01:57, ושייך לקטגוריות בשבילנו זו אירופה אירופה, קוהרנטיות זה פאסה, מעברים 10-20-30
19 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של עדה ב-25/8/2009 14:03

---