אנחנו זן נדיר
בגלגולו הראשון של הפוסט הקודם, לפני שהאש והמים הצטרפו, הוא כונה 'החלומות באוויר, הראש באדמה' - שורה מתוך שיר של קורין אלאל, שמספק גם את הכותרת לפוסט הזה. את השיר שמעתי יום אחר-כך ברדיו, והשורה הזו החלה אצלי סדרה של אסוציאציות, שאותה אני רוצה לחלוק איתכם כאן.

המילה 'אנחנו' - גוף ראשון רבים - היא אולי המשונה ביותר מכל שמות הגוף. זאת מכיוון שאין כמעט שום מצב שבו באמת מתקיים 'דובר' שהוא רבים: אדם שמדבר מפעיל רק סט אחד של מיתרי קול. מכאן, שעצם השימוש במילה 'אנחנו' (פרט למקרה של מקהלה) מניח את מושג הייצוג: אדם אחד מדבר *בשם* הקבוצה - הוא הדובר, אבל מילותיו מייצגות את הרבים.

לאור זאת אין פלא שהמילה 'אנחנו' מופיעה רבות בהקשר של דמוקרטיה הייצוגית - We, the people of the United States of America; לפיכך נתכנסנו, אנו חברי מועצת העם; Yes, we can; וכן הלאה (בהשוואה, למשל, ל'המדינה זה אני' של המלוכה האבסולוטית). ה'אנחנו' הזה בולט גם בהמנונים ('להיות עם חופשי בארצנו', 'פר-טי-ז-נים, הנה אנחנו') וכן הלאה. אבל בהכללה הזו יש סכנה גדולה, שכן ככל שהקבוצה שמיוצגת ב'אנחנו' גדולה יותר, כך גדול הסיכוי שהדובר אינו באמת מייצג אותה, ושמה שנאמר בשם הגוף-ראשון-רבים אינו מייצג באמת את כל הגוף-ראשון-יחיד הכלולים בתוכה (וכבר אמר שלום חנוך, 'אדם נשאר אדם, אל תקרא לי עם'). זה נכון במיוחד כאשר מישהו מנסה להרחיב את ה'אנחנו' לכלל בני האדם בעולם ('אנחנו חייבים להגן על יערות הגשם'). ה'אנחנו' מסוג זה עלול בקלות מאוד לשמש בסיס לחשיבה פשיסטית, באמצעות היפוך הסיבה והמסובב: אנחנו X, ולכן מי שלא X אינו חלק מאתנו.

למרבה המזל, די ברור שקורין אלאל לא התכוונה ל'אנחנו' מהסוג הזה, ולו בגלל שהמונח 'זן נדיר' מנוגד באופן מובהק לחשיבה על אנחנו-במובן-הרחב. לא, כאן לפנינו אנחנו במובן הצר, ונשאלת השאלה למה הכוונה.
כשמצרים את ה'אנחנו' אפשר לעסוק בקבוצות מכל מיני גדלים וסוגים, אבל בכל אלה המנגנון דומה: אחד מדבר בשביל ההמון. 'אנחנו' קצת שונה מתגלה לעינינו כשמצטמצמים למינימום הנדרש כדי שיהיה 'רבים' - שניים. אני חושב שכל מי שהיה בזוג או הסתובב ליד זוגות מכיר את השלב הזה, שבו בני הזוג המאוהבים מפסיקים לדבר ב'אני' ועוברים ל'אנחנו' (מה שנוטה להביך ולבלבל את הסינגלס בסביבה). כאן אין (בדרך כלל) 'דובר' קבוע שמייצג את השניים, ובכל זאת יש 'אנחנו' שאינו נפרד לחלוטין ל'אני' ו'אתה'. ה'זוג' הוא ישות שלישית, שמעצם היותה זוגית רשאית לדבר בגוף ראשון רבים (וגם בזה כבר דנתי בעבר).

עם זאת, למרבה הפלא ניתן לצמצם את ה'אנחנו' עוד יותר. זאת מכיוון שבכל פעם שיש אינטרקציה כלשהי בין שני אנשים, יש אפשרות שברגע-זמן מסוים הם יהיו ל'אנחנו'. את הקסם הזה יוצרים הפעלים המתארים פעולות הדדיות: אנחנו מדברים, אנחנו נפגשים, אנחנו מתחבקים, אנחנו נלחמים. כך יכול אדם להשתמש בגוף ראשון רבים למרות שאין שום זהות-מטרה או זהות-מחשבה בינו לבין שיחו, אלא כדי להציע שיתוף מסוג זה: 'בוא נדבר', 'בואי נלך'. השימוש בגוף ראשון רבים הוא מען הצעה: במקום להיות 'אני ואתה', בוא נהיה 'אנחנו'. (וזה בדיוק התהליך שמתרחש בשיר של אריק איינשטיין, 'אני ואתה נשנה את העולם' - יש אני ואתה שונים, אבל כבר במילה השלישית יש גוף-ראשון-רבים - 'נשנה'; ואותו גוף-ראשון-רבים מתפקד לאורך כל השיר - 'יהיה לנו רע, אין דבר, זה לא נורא').

יתר על כן: ה'אנחנו' המזמין, הקורא לשיח ולשיתוף, אפשרי לא רק בדיבור של אחד-מול-אחד, אלא גם בדיבור של אחד-מול-רבים, כמו למשל בין אמן לקהלו. כשקורין אלאל שרה 'אנחנו זן נדיר', היא מזמינה את השומעים להצטרף ל'אנחנו' אתה, להצטרף לאותו זן נדיר שהיא מתארת כל-כך בפרוטרוט במהלך השיר. לכל אחד ואחת מהמאזינים לשיר, היא לוחשת - אם את/ה מזדהה, אם את/ה מרגיש/ה חלק מה'אנחנו' הזה - דע לך שאת/ה שייך/ת לזן נדיר, ואני מזמינה אותך ל'אנחנו' של הזן הזה.



שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 30/9/2009 22:19, ושייך לקטגוריות אמנות, מונולוגים מהאמבט, דברים שמצאתי ביוטיוב
35 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     1 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של ענבל כהנסקי ב-3/10/2009 22:58

---