חופש וטריטוריה
'להיות עם חופשי בארצנו,
ארץ ציון ירושלים'

נדמה שזהו אחד מקווי המחשבה הנפוצים ביותר: כדי להיות 'עם חופשי', כזה שאינו נכנע לשליטים מבחוץ ולא ניתן להטמיע אותו בעמים אחרים, צריך 'ארצנו' - ארץ של העם, או במלים אחרות, טריטוריה. הפרדוקס הוא שהמאבק המתמיד לשימור הטריטוריה ולהרחבתה (שהרי אם טריטוריה נותנת חופש, יותר טריטוריה נותן יותר חופש) כרוך בהשתעבדות לחובת ההגנה על מה ששלך - גיוס כללי, עם-צבא, פטריוטיזם. הטריטוריה, שבמקור נועדה לאפשר את החופש, הופכת מאמצעי למטרה, ותמורת המטרה הזו נפגע אותו חופש שעבורו ביקשנו לנו טריטוריה מלכתחילה.
הפרדוקס מתעורר לא רק ברמה של מדינות ועמים, אלא גם ברמה האישית. בעולם של היום, החופש לטייל וליהנות מהחיים כרוך במידה רבה בצבירת כסף ו/או רכוש; אבל כמו שאמרו כבר חכמים בעבר, 'מרבה נכסים - מרבה דאגה', ואותה רדיפה מתמדת אחר הכסף מגבילה את החופש שלנו, משעבדת אותנו לעבודה, מכריחה אותנו לספור ולמדוד כל חוויה ב'כמה היא מכניסה' או 'כמה היא עולה'. אנחנו נעשים טריטוריאליים בנוגע לרכוש שלנו, והטריטוריה הזאת מגבילה את היכולת שלנו לשוטט במחוזות אחרים. לפעמים נראה אפילו שהחופש נמצא בהישג יד, רק אם נוותר על הטריטוריה הזו - הנזיר מוכר את הפרארי, בוגר הקולג' בסרט Into the Wild עוזב את ביתו ושורף את כספו כדי לצאת למסע באלסקה.
וברמה האישית עוד יותר, הרצון לחופש והשמירה על טריטוריה נפגשים בצורה הכי ברורה במערכות יחסים זוגיות. הרצון לשמור על בן/בת הזוג כטריטוריה בלעדית שלך מתנגש ברצון לאפשר לו/לה כמה שיותר חופש אישי. אם נצמדים, שומרים על טריטוריה ומגנים על כל צעד, הזוגיות הופכת לכלא; אם מוותרים ומאפשרים חופש, מסתכנים באובדן הטריטוריה, המקום הבטוח שמאפשר לאדם להיות חופשי במקום שמוגן ומכיל אותו עד הסוף.


שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 9/1/2010 17:53, ושייך לקטגוריות קוהרנטיות זה פאסה, סטיות אישיות
29 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של לי ב-14/1/2010 07:01

---