מצעד העשור האלטרנטיבי
אז הבטחתי וגם אם עברו כמה ימים והמוטיבציה המקורית כמעט ונשכחה, בא לי לקיים.
כללי ה'מצעד' פשוטים: מדובר על עשרת השירים הטובים ביותר שיצאו בעשור הזה, לדעתי (כפי שציינתי, הסתבר שגם הכללים הפשוטים האלה מסבכים את הנשמות הטובות, כי פתאום התברר לי שאחד השירים שתכננתי למצעד הוא בכלל מ-1998, גם אם שמעתי אותו רק לפני שנה. שיר אחר זכה מההפקר). כמו-כן, על מנת ליצור גיוון, החלטתי לא לקחת יותר משיר אחד מאותו/אותה יוצר/ת (וזאת בניגוד למצעדי הרדיו, שהכילו לא מעט חזרות). כלל אחרון ופרודקסלי במיוחד קובע שלמצעד אין דירוג מובהק, וסדר השירים נקבע אסוציאטיבית ולא לפי איכות - סתם כדי לבלבל את הצופים (אם יש).

ראשון ראשון - השיר היחיד שהופיע באחת העשיריות ה'רשמיות' ונחשב גם בעיני לאחד מעשרת השירים של העשור - בן האלמוות שלי של 'אווואנסנס'. את הבחירה הזו עשה אולי הרומנטיקן בן ה-16 שבי, אבל השילוב בין השירה של איימי לי, הסיפור האפל ושמה של הלהקה - מהמלים היפות ביותר בשפה האנגלית - גורמים לי בכל זאת להתגאות בהחלטה.
רגע לפני שאנחנו משאירים את המחוזות הפופולריים מאחורינו, אני חייב להתייחס לזמרת שמופיעה בשתי העשיריות (של גלגל"צ ושל 88FM), וגם נבחרה לזמרת העשור בשני המצעדים - איימי וויינהאוס. אבל בעוד ש'ריהאב' הוא אכן שיר חביב ו'בחזרה לשחור' מקפיץ, השיר שעשה לי את זה לא הוצע אפילו לבחירה במצעדים: אתה יודע שאני לא שווה, מודה וויינהאוס בכנות נדירה, ואני מאמין לה.
מיד אחר-כך בא השיר המוזר של העשירייה, שאני לא בטוח עד כמה הוא באמת איכותי, אבל נדלקתי על הקליפ שלו: מה כבר יכולה בחורה לעשות? של הזמרת המוזרה המסתתרת מאחורי השם 'באט פור לאשס'. זה אחד השירים הבודדים ברשימה שכנראה לא תשמעו לעולם בגלגל"צ, ונדמה לי שגם לא העליתי אף פעם בבלוג; מה שאומר שהוא עשוי להיות הכי חדש ומרענן למאזינים. אגב, שיר דומה - שגם משלב בין דיבור מהיר ומסתורי לשירה נשית מוצלחת - נזרק מהרשימה רק בגלל שהתברר שהוא בכלל מ-1998. הכוונה לזה, שהוא שיר מקסים בלי קשר לעשור.

ואם כבר 'בלי קשר לעשור', נראה שהרשימה מעידה יותר מכל על שלא התחברתי למוזיקה של העשור הזה. העדות הבולטת ביותר היא העובדה שיש ברשימה לא פחות מ*שלושה* ביצועים חדשים לשירים ישנים. אני בעיקרון לא מת על ביצועים חדשים, בייחוד לשיירים שהמקור שלהם אהוב עלי, אבל יש חריגים - בדרך כלל שירים שהיו קצביים או רועשים והביצוע המחודש הפך אותם ליותר אטיים ומהורהרים.
הראשון בשלישיית המחודשים מתאים בדיוק להגדרה הזו. עולם מטורף היה שיר קצבי ומצוין של טירז פור פירז, אחת מלהקות האייטיז האהובות עלי, אבל גארי ג'ולז עשה ממנו יצירת מופת אטית ומהורהרת. לא הפריעה גם העובדה שנחשפתי לשיר בסיומו של אחד הסרטים הטובים של העשור, 'דוני דארקו' (משם גם הקליפ). וכדי להוסיף לחגיגה, השיר היה גם 'סיפור סינדרלה' פלא - זמר אלמוני מקליט שיר לסרט שכושל בקופות, ושנתיים אחר-כך מוצא את עצמו בעמדה המבוקשת-כל-כך של מקום ראשון במצעד חג המולד בבריטניה.
מפתיעה עוד יותר (למי שעוד לא ראה את הקליפ, שזה אומר בערך אף אחד) היא ההשתלבות בעשירייה של ביצוע מחודש לשיר מאוד אהוב עלי של הלהקה הרועשת-למדי ניין אינץ' ניילז (או במלים אחרות, של האמן המטורף העונה לשם טרנט רזנור) בידי זמר קאנטרי נודע (תמיד היתה לי חיבה לקאנטרי, אבל זה ממש לא הטעם הרגיל שלי). אבל, מה לעשות, אפילו רזנור עצמו הודה שהביצוע של ג'וני קאש לכאב (או אולי 'להכאיב') עושה ממנו שיר אחר, ויחד עם הקליפ זו יצירת מופת.
הביצוע המחודש השלישי הוא זה שהכי פחות 'מחדש', אבל לוקח אותנו עוד יותר אחורה, עם זמרת משנות ה-70 ושיר מ-1969.אבל אני פשוט לא מתכון להתנצל, כי אם הייתי חושבת שתשנה אי פעם את דעתך הוא פשוט שיר מצוין ומרגש.
את שלישיית 'בחזרה לעבר' אני משלים עם עוד שיר שנשמע כאילו נוצר לפני כמה עשורים - מצנח של 'הבן של'. בשמיעות ראשונות לא כל-כך התחברתי לשיר הזה, אבל ככל שנתקלתי בו שוב ושוב הוא הזדחל למרכזי העונג של המוח והתיישב שם כאבן שאין לה הופכין. וכך גם השתחל לעשיריית העשור שלי. או אולי, עשרת השירים בעשור הזה שהזכירו לי את העבר המזהיר?

אז נכון, אמרתי שאין דירוגים או סדר איכות, אבל 'יצא' איכשהו שהשארתי לסוף שלושה מהשירים שבאמת ריגשו אותי בעשור הזה. הראשון לא רק לא מוכר בגלגל"ציה, אלא גם לא יצא אפילו כסינגל - אבל לי זה לא משנה. את קרוב כל-כך ללבי של דאר וויליאמס שמעתי לראשונה כשהתחלתי להתמכר לזמרת הזו, לפני כמה חודשים, והוא הפך בשבילי להמנון המרגש של השנה ושל העשור. המלים נשמעות תמימות להפליא, אבל משהו בשילוב בינן לבין המוזיקה פשוט... פשוט.
מי שעקבו עד כאן יכולים די בקלות להגיע למסקנה שאני אוהב במיוחד שירים שמבצעות זמרות. אבל עם כל הכבוד לאיימי ויינהאוס, איימי לי, אגנתה פלסקוג, דאר וויליאמס, לילי אלן ועוד, 'זמרת העשור' יש רק אחת, וזו רגינה ספקטור. היא גם האמנית היחידה שעבורה הופעל כלל ה'לא יותר משיר אחד לכל יוצר' - אחרת היו כאן עוד כמה שירים שלה. אבל אם אני חייב לבחור, זה חייב להיות אפרה מואה ('אחרי (המבול)') - שבמהלכו היא שרה כמה שורות של פסטרנק ברוסית וגורמת לכולנו להבין שבשפת אמה היא אפילו עוד יותר מרגשת.
עם זאת, כפי שכתבתי בפוסט הקודם, ל'שיר העשור' יש משמעות גם מעבר להיותו שיר טוב או ביצוע איכותי. שיר העשור צריך להיות משהו שמבטא עמדה - פוליטית או אנושית - ובאיזשהו מקום לסכם את 'רוח העשור'. לפיכך בחרתי לסיים את המצעד כולו בשיר שמזכיר את העובדה שבשמונה שנים מתוך העשור הזה ישב בבית הלבן אחד ג'ורג' בוש, שעשה מאמריקה מדינה אחרת והביא צעירים רבים לסף יאוש - בהם למשל רופוס וויינרייט, שכל-כך עייף מאמריקה כשהוא הולך לעיר. מה לעשות, אני באמת לא חושב שזה היה עשור יפה במיוחד.

שמור   בטל

נכתב על ידי רונן א. קידר, 26/2/2010 09:24, ושייך לקטגוריות דברים שמצאתי ביוטיוב, האייטיז, סטיות אישיות
27 תגובות   הוספת תגובה     הצגת תגובות כאן     0 הפניות (TrackBack) לכאן     קישור ישיר לקטע     שלח ל'שווה קריאה'     הוסף למומלצים שלי     לקטע הקודם     לקטע הבא     לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של מיס בוז'רסקי ב-8/3/2010 21:52

---