3/2010
אף אחד, לא מושלם
אני וההצטננות מנהלים יחסים מורכבים מזה שנים רבות. אני פוגש אותה כל חורף לכמה מפגשים ארוכים. פעם הייתי מוצא את עצמי מצונן כל החורף בלי הפסקה.
מתי כספי כתב פעם את 'זבר הבצודדיב', שיר שדיבר אלי לעומק, בעיקר בשורותיו האלמותיות:
לדו זה ברור שהאף תביד סגור, אדו דסתדר עב זה
אחר-כך התגברתי, והצטמצמתי להתקררות אחת או שתיים מדי חורף. בכל זאת אני חי עם זמרת והיא הבהירה לי איך להיזהר מווירוסים ושאר מרעין בישין.
אבל החורף הזה, עם הקור והשלג האינסופיים, החזיר אותה לחיי. ועכשיו אני מצונן כבר שלושה שבועות, ומגלה דבר מעניין: כשמצוננים כל-כך הרבה זמן, והאוויר יבש וההסקה עושה אותו עוד יותר יבש, אז האף מתחיל לכאוב ולהיעשות אדום ולהתנפח.
וכך אני נראה כמו רודולף, האייל אדום-האף.
זהו. סיימתי לקטר. אין פואנטה.
שמור בטל
נכתב על ידי רונן א. קידר, 18/3/2010 22:34 , ושייך לקטגוריות סטיות אישיות, שחרור קיטור
הוספת תגובה
הצגת תגובות כאן
0 הפניות (TrackBack) לכאן
קישור ישיר לקטע
שלח ל'שווה קריאה'
הוסף למומלצים שלי
לקטע הקודם
לקטע הבא
לבלוג המלא
התגובה האחרונה היתה של רונן א. קידר ב-21/3/2010 00:25
|